הביקורת היא על כל הסדרה.

***

יומני היקר, כשאהיה גדולה אני רוצה להיות עשירה, ממש עשירה. אז קראתי את "הארי פוטר" וחשבתי לעצמי שאם זאת ספרות טובה אני אוכל להרוויח יותר על בולשיט, הכל עניין של לעורר קנאה אצל מי שקורא את הסיפור. אני אכתוב סיפור ואהפוך למיליונרית, כי גאד, לא צריך יותר מלזלזל באינטליגנציה של הקוראים היקרים בשביל שיצא לך ספר נוער מצליח.
קודם כל, אגרום להם (אוקיי, להן) לחשוב שמדובר בסיפור אהבה.
כן, סיפור אהבה. כמה שהם טיפשים, בני הנוער. לא צריך להתאמץ יומן יקר, הסודות פשוטים - אובססיביות מוגזמת, אובר-דרמטיות, נטיות תלותיות, הערכה עצמית נמוכה וחמודה ועוד כמה סיפורים מסתוריים שהכאב ראש שהם יצרו יגרום לחוסר התעמקות בהם וכך אוכל לכתוב מה שבראש שלי ללא חשש.

***

אל דאגה יומני היקר, כמעט הכל כבר מוכן, עוד מעט אוכל להתחיל לפרסם את הספרים שלי ולעוות לקוראות את התפיסה מספיק כדי שהן יאמינו שקיטשיות המעוררת הקאות לא נשלטות, חומרניות, אידיאל יופי מחליא והערצה כלפיי אנשים הלא ראויים לה נקראת אהבה.

גיליתי משהו נפלא יומני היקר, ככל שהספר יותר שטחי - הוא יותר מוכר! מסתבר שלא צריך להתאמץ, אני פשוט אמרח מונולוגים של בלה על שרירי החזה של אדוארד ועל כמה שהיא לא ראויה לאהבתו. זה עד כדי כך פשוט, גם אני הופתעתי מכמה שאובססיביות יכולה להיות הפיתרון להכל.

יומני היקר, נתקלתי בבעיה - יצרתי דמויות מושלמות, אני לא רוצה שיהיו להן חסרונות, אז הפיתרון שלי הוא פשוט לכתוב על כמה יתרונות שלהן בתור חסרונות, כי בלה באמת כל כך מסכנה שהיא לא יודעת מה להגיד לבנים שמזמינים אותה לצאת. So sad.

אני מתחילה ממש ליהנות מכל העסק יומני היקר, עד עכשיו רק תיארתי את ההתנהגות ההזויה של אדוארד כלפי ואת האוכל שאני מכינה לצ'רלי, אבל אז חשבתי לעצמי "come on, סטפאני, מדובר כאן בבנות-נוער, את צריכה להיות קצת יותר וולגרית בשביל שהן יבינו שהכתיבה שלך סקסיסטית."

יומני היקר, החלטתי שהעניין עם הערפדים לא הספיק לי, אז צירפתי גם את אנשי הזאב לעסק. יש לי עכשיו את השילוש המקודש, יו נואו.

יומני היקר, בדיוק סיימתי את הסדרה, עכשיו נשאר עניין השמות והכריכות. בסוף התפשרתי על ציורים יפים ולא קשורים שיראו כמה עומק ויופי יש בסדרה הזאת. יצורים מצחיקים, ילדים. אני מוכנה להתערב שזה ימכור. בקשר לשמות, אה, נו פרובלמו, שמות מעוררי מחשבה על תקופות שונות ביממה יהיה גוד אינף. הדבר הנפלא כאן הוא שאני יכולה לעשות מה שארצה, כולם כבר נשבו בקסמיי וילכו איתי גם אם הם יגלו שמה שבלה רצתה מהחבר שלה זה פשוט לשכב איתו. לזה, יומן יקר, אני קוראת עומק.

יש המון מה לומר על הספרים הללו.

כל כך הרבה שבחים, כל כך הרבה ביקורות חיוביות, כל כך הרבה קוראים שבויי לב, כל כך הרבה דברים טובים נאמרו עליו.
אתה מצפה לקרוא ספר מושלם. ספר מושלם? ממש לא. זה בטוח.
נחמד? טוב? מעולה? מצויין? גרוע? נוראי? אני לא יודעת.

סדרת הספרים הזו, כידוע, מספרת את סיפורם של בלה האנושית, אדוארד הערפד, וג'ייקוב איש הזאב, שחייהם שזורים זה בחיי זה והם כלואים בתוך משולש אהבה אכזרי.
בין היתר, כמובן,הדמויות נמצאות בסכנת מוות כל פרק שני, כל המיתוסים והאגדות הופכים לאמיתייים וקו הגבול שבין הדמיון למציאות מטשטש.
על התזמורת מנצח סיפור אהבתם הבלתי אפשרי והמרגש של אדוארד ובלה, עם כל הכאב, השמחה, הרגשות, הפחד והקשיים.

הכתיבה של סטפני מאייר מקסימה. רגישה, קלילה, רצינית כשצריך וזורמת.
הספרים לא כבדים, למרות כל המאורעות הדרמטיים שגודשים אותם, והוא גם לא קלילים מדי, למרות השפה הזורמת והיומיות כביכול.

אז מה בכל זאת לא בסדר? בלה. בלה מעצבנת.
היא אנושית. היא מסכנה. היא מעל כל בני האדם, החברים שלה לא ראויים לה.
בלה מחליטה להתחיל לקפוץ מצוקים כדי להזות את החבר שלה.
להזכירך, בלה יקרה, גם את אנושית. וגם אנחנו, הקוראים.
ואדוארד... רק רגע, כמה זמן הם ביחד? כמה חודשים?
אוקיי, אז אדוארד חתיך ומושלם ואין כמוהו, אבל יש עוד דברים חוץ ממנו!
מילא, אחרי 10 שנים...

לא, שלא תבינו לא נכון, אני לא שונאת את בלה. היא חמודה, אבל גם מעצבנת בהרבה תחומים, והעובדה שהיא המספרת ואנחנו שומעים אותה כל הזמן, הופכת את הכמה דברים האלה לצורמים מאוד.

אדוארד... מה אנחנו יודעים עלייך? אתה מושלם, אתה הדבר שהכי חשוב לבלה בעולם, ויש לך יצר כפייתי להגן עליה.
טוב, אז, כל הבנות המאוהבות לצאת מהאשליה: חוץ מזה שהוא חתיך, לא יודעים עליו כלום. הוא בקושי דמות.

יש בספר המון פינות לא סגורות, מקומות מטושטשים ולא ברורים,דברים שצריך ללטש.

זה ספר בנות - מה הפך אותו לאהוב כל כך? האהבה המדהימה שיש בו, כמובן.שהיא, קצת... מוגזמת.
עם כל המעלות של הספר, נוצר טעם לוואי של ספר זול.
כי הכל סובב סביב בלה, בלה ואדוארד, אדוארד ובלה, בלה מאוהבת באדוארד, אדוארד מאוהב בבלה, בלה מאוהבת באדוארד.

ובכל זאת, זהו סיפור אהבה מתוק, המספר על אהבה בלתי אפשרית שמנצחת את כל המכשולים, פורצת אל הנצח, אל עתיד טוב יותר.
וברור שהכל עם הכתיבה המדהימה של סטפני :)

לסיכום -
בנות יהנו מהסדרה הזאת, יש בה הרבה מקומות שצריך לשפץ, אבל למרות הכל, הספרים כיפיים, מסתוריים ומקסימים.
אהה, ומרתקים ;)

*ספויילר*

התחלתי לקרוא את סדרת דמדומים בחודש מאי האחרון. מייד נשאבתי לתוך הספר. הסופרת כישרונית בצורה מדהימה. היא מתארת את הרגשות של הדמויות בצורה כל כך מדוייקת ואמיתית, שלפעמים אתה יכול להרגיש כאילו אתה נמצא שם איתן.

התאכזבתי קשות כשראיתי אחר כך כמה מהסרטים. השחקנים לא מעבירים לדעתי את עומק הרגשות של הדמויות שבספר. הם לא מראים את האהבה העצומה שיש בין בלה לאדוארד.

את הסדרה סיימתי לקרוא לפני כמה שבועות. הספר האהוב עליי ביותר היה הראשון, בגלל הפשטות שבו: הוא אוהב אותה, היא אוהבת אותו, שניהם ביחד. בלי יותר מדיי סיבוכים לגבי הוולטורי או ג'ייקוב.

את הספר הרביעי, קראתי כמובן בנשימה עצורה כמעט כל הזמן, אך כשסיימתי אותו, וחשבתי על הספר, הרגשתי מעין פספוס...
החלק בו משפחת קאלן אוספים את כל הערפדים, ובכלל החלק השלישי בספר, שמסופר מנקודת מבטה של בלה, היה בעצם פחות מותח ומעניין לדעתי משאר הספר. הסוף היה צפויי מדי.

בהתחלה כשראיתי שהחלק השני של הספר מסופר מנקודת המבט של ג'ייקוב, גם אני חשבתי שיהיה משעמם, אבל טעיתי. הכתיבה הייתה לדעתי יותר קלילה ומשוחררת. ובכלל, זה לא פשוט להעניק קול שונה לדמויות שמנקודת מבטן הסיפור מסופרף ועל כך כל הכבוד לסטפני מאייר.

בחלק השלישי, הסיפור החל להיראות בעיניי "מושלם מדיי." בלה פתאום נהפכת ליפהפיה, היא השיגה את הבחור הכי חתיך ומושלם שיש, אף אחד לא יכול לעמוד בפני הילדה הקטנה והמתוקה שלה. גם לה, לילדה ולבעלה יש כוחות מיוחדים. בכלל, כמעט כל העלילה של החלק השלישי של הספר מתקיימת סביב "אי הבנה" אחת גדולה, שיודעים שהיא "אי הבנה" כבר מתחילת החלק הזה. זה נראה כאילו הדמויות עושות יותר מדיי עניין מסתם שטות.

בסך הכל, התחברתי מאוד לבלה. הכתיבה מצד אחד לא הייתה במילים יותר מדי "מסובכות" ומצד שני השפה לא הייתה יותר מדיי עממית. אמנם לפי דעתי שוב השתמשו בסדרה בכלל בדמות ראשית "חלשה" אבל כולם מגנים עליה- רעיון קצת יותר מדיי נדוש לטעמי.

סדרה מומלצת מאוד! אחד הספרים שקשה לשכוח.

טוב, אתחיל בזה:
הגעתי למסקנה שהגיע לעשות מחקר. איך יש פה אנשים שכותבים "היי" ומקבלים טריליארד ביליארד אהבתי.
כמו האלה בפייסבוק, שמפרסמות פצע בגרות שלהם, והם מקבלות תוך כמה דקות איזה שלוש מאות לייקים, ובתגובות: "פאק, מושלם", "התינשאי לי?" חיימשליייי".
אז לא. אני לא רוצה שתגיבו לי כל מיני דברים כאלה.
אני רוצה אהבתייייי!! גם אם לא קראתם את הספר,לא הסכמתם עם ביקורת- תעשו אהבתיייייייי.
אז, לספר:
בזכות אחות שלי, שהכריחה את המשפחה שלנו לפני איזה שנה להתיישב בסלון ולראות את דמדומים, התחלתי לקרוא את הספרים.
ולא נעים לי להודות- הסרט כל כך הרבה יותר טוב.
את הראשון אהבתי, פחות טוב מהסרט, אבל נחמד.
השני- בסדר...
השלישי- מצוין!
והרביעי- מוש- לא.
פשוט לא.
מזה- הדבר- הזה?
דבר ראשון, בלה, את לא חושבת שזה קצת מוגזם להתחתן עם חבר שלך תמורת יחסי מין? לעזאזל!
הסרטים הרביעים (חולקו לשתיים, ממממ), גם היו מאוד חלשים. אבל הספר? הרבה יותר! לא הצלחתי לגמור אותו!
זה כל כך נמרח ומעצבן, ואדוארד אומר כל שנייה "אם אני אפגע בך" (אין לי מושג מה הקשר....).
בקיצור, ספר מיותר.
אז היא רצתה שבלה תהיה ערפדית. מה דעתך לעשות שבראשון היא תהפוך לערפדית, תעבור את כל מה שהיא תעבור והרביעי לא ייצטרך להיות קיים?
נו באמת! הספר הזה סובב רק סביב זה!
"אדוארד, תהפוך אותי לערפדית."
"אם אני אפגע בך..."
"אדוארד, תהפוך אותי לערפדית."
"אם אני אפגע בך..."
קלטנו!
והקיטשיות הזאת...
והאובססיה המזעזעת שלהם אחד כלפי השני...
לא יודע.
וגם בלה לא מרוצה מכלום מעצמה, אז איזה מסר את רוצה להעביר?
שלהפוך למישהו אחר זה הפתרון? (באופן מוקצן, כמובן...)
בקיצור, לדעתי זה המשכון מיותר ביותר.

קראתי את הספר לפני זמן רב מאוד באנגלית.
לאחרונה התגלגל לידי הספר המתורגם והתחשק לי לקרוא שוב ובכן- זו היתה נפילה, התרגום נוראי ממש!!
הרגשתי כאילו ילדה בת 14 תירגמה את הספר וכעסתי על עצמי שהתפתיתי לקרוא אותו בעברית במיוחד לאחר שאהבתי מאוד את סדרת הספרים כולה (קראתי אותם הרבה לפני שזה נהיה טרנדי)
העלילה מעולה כמובן, הדמויות מדהימות אבל התרגום כ"כ הורס.
המלצה שלי- בבקשה קיראו באנגלית, אתם תהנו הרבה יותר.

"שחר מפציע" הוא ספר טוב . אך כגודל הציפייה כך גודל האכזבה .
הספר התחיל נהדר וסחף אותי לגמרי , גם החלק של ג'ייקוב הלך טוב - אמנם שיעמם במקצת בהתחלה אבל שמר על קו יציב שדי השתווה לרמה של בלה , במיוחד כי הוא היה הרבה פחות דרמטי מהאופן שבו בלה מספרת.
מהחלק שבלה החלה לספר שוב , הספר התחיל להיות די משעמם ומייגע .
סטפאני מאייר חוזרת על עצמה בלי סוף , אבל היא סופרת מעולה וזאת המגרעה היחידה שלה .
אחד הדברים האהובים עלי בסיפור היו משפחות הערפדים המגוונות , שיכולתי לדמיין את כולן בצורה טובה ומעניינת - במיוחד את האמזונות.
ג'ייקוב היה ממש מקסים במשך הסיפור , אהבתי אותו יותר מאת כולם לשם שינוי (לא חיבבתי אותו בדמדומים וליקוי חמה) , ואני מסכימה עם דניאל - לא התחברתי אל בלה כלל וכלל בתור ערפדה , והעדפתי אותה בצורה האנושית שלה (אך אל תטעו : גם בתור בת אדם היא לא הדמות האולטימטיבית).

לאחר שלושה ספרים טובים , סברתי כי "שחר מפציע" יציע לי סיום מדהים ועוצר נשימה לאחת מסדרות הספרים המוכרות והאהובות בעולם - אך לצערי הרב התבדיתי .

זהירות: ביקורת ארוכה מאוד, שמכילה ספויילרים.

ובכן, שחר מפצי סוף סוף הגיע לידיי, ואחרי שלושה ספרים בינוניים למדי יכולתי לקוות רק לשיפור. ואכן השיפור הגיע! זה ללא ספק הספר האהוב עליי בסדרה, אבל זה עדיין ספר עם כמה חסרונות מהותיים, והוא לחלוטין לא מושלם.

ראשית, האורך. לי אין בעייה עם ספרים ארוכים, אבל בספר כזה גדול העלילה פשוט רחבה מדי ועמוסה בפרטים, ואם הספר היה מפוצל היה יותר קל לעקוב אחריה.
שנית, הדמויות. סוף סוף בלה משיגה את מבוקשה והופכת לערפדית, מה שהופך אותה גם לדמות הרבה פחות מעצבנת ויותר אנושית (אם זה לא נשמע לכם מוזר מדי). האובססיה שלה לאדוארד פוחתת סוף סוף, ובהחלט יותר מעניין לקרוא על החוויות שלה בבתור ערפדית מאשר על כמה אדוארד מושלם וכמה העיניים שלו יפות והעור שלו נוצץ וקר והוא מושלם והוא אדוניס ובלה בלה בלה. היא עדיין לא דמות מושלמת, והיא עדיין אובססיבית למדי ומושלמת מדי, אבל היא השתפרה.
ג'ייקוב נפטר מהרכושנות שלו כלפי בלה ומתאפס. הוא חוזר יותר לאופי הנעים יותר שלו, אבל מרגיז שהוא מודאג ומטורף מכעס כשבלה סובלת בהריון שלה, ופתאום כשהוא מביט ברנסמיי כל העולם שלו הופך לוורוד ומושלם. אומנם הוזהרנו שכך יהיה, אבל היה נחמד אם עם ג'ייקוב זה היה הולך אחרת.
ורנסמיי... מעט מושלמת מדי. היה נחמד אם האישיות שלה הייתה מיוחדת יותר.

סה"כ, העלילה לעתים צפויה מדי, קלישאתית מאוד, הדיאלוגים מרגיזים והתיאורים כבדים מדי, אבל זה ספר סוחף ומותח יותר מקודמיו וקשה להניח אותו מהידיים. מומלץ.

וואו, זה ספר כל כך מדהים! ממש נהניתי לקרוא אותו!
הוא ללא ספק הטוב מבין הארבעה! והם ממש טובים!
מכירים את האמרה : "אתה יודע שקראת ספר טוב כשאתה מעביר את הדף האחרון ומרגיש כאילו איבדת חבר"? ככה בדיוק הרגשתי לגביו. רק שהפעם ידעתי שלא יהיה לו המשך, בגלל שהוא הספר האחרון בסדרה.
בגלל שראיתי את כל הסרטים לפני שבכלל ידעתי שהם מבוססים על הספרים, חשבתי שאני ממש מכירה את האופי של הדמויות. אבל זה התברר כטעות גמורה. הרושם שקיבלתי מהסרטים הוא שבלה משחקת באדוארד ובג'ייקוב - אתם יודעים, כל הקטע הזה שהיא נישקה אותו - ובמולד ירח התברר שהיא בכלל עשתה את זה בגלל שהיא חשבה שהוא ימות אם היא לא תנשק אותו.
בלה שבספרים כל כך שונה מבלה שבסרטים. האהבה שלה לאדוארד כל כך ענקית - שזה פשוט לא נתפס. ובסרט ממש לא ראיתי את זה.
הסופרת ממש גרמה לי להתאהב ברנסמיי. היא יצרה רושם שהיא כזאת מלאכית. ותבינו - בהתחלה ממש, אבל ממש, שנאתי אותה. בגלל שהיא נשכה את בלה, למרות כל מה שהיא הקריבה בשבילה. אבל עכשיו אני מבינה שזה טיפשי, מפני שאולי היא חכמה בצורה יוצאת דופן - אבל איך היא יכלה לשלוט בעצמה ולשים לעצמה גבולות כשהיא רק הרגע יצאה לעולם? היא בכלל לא יודעת מהם הקווים האדומים שאסור לחצות.
הסוף היה כל כך מדהים! כל כך הופתעתי מהכוח החדש של בלה. תמיד ידעתי שהיא מיוחדת, אבל לא ניחשתי שזה יתבטא בזה.
אז למי שלא קרא - מומלץ נורא! הסוף ירתק אתכם. והכי-הכי הקטע האחרון. הוא היה פשוט מרגש.
אלה שקראו לפחות ספר אחד בסדרה - הספר הזה יעלה גם על הציפיות שלכם. אתם תופתעו מאיך שבלה השתנתה לאורך כל הסדרה.
אז לאלה שראו את הסרטים, וחושבים ששום דבר לא יכול להתעלות מעליהם - אין לכם מושג כמה שאתם טועים!

לדעתי זה ספר עם רעיון מפוספס.
נתחיל מזה שאהבתי את הראשון, השני היה בסדר, השלישי היה נוראי, והרביעי התחיל טוב עד ש...
---
מה בעצם מפריע לי זה לא רק השלמות של אדוארד, אלא גם המסר שבעצם הדמות של בלה מעבירה.
איך היא הייתה בהתחלה? ילדה מגושמת עם רגשי נחיתות והערכה עצמית נמוכה. פתאום היא פוגשת ערפד מושלם ש"איכשהו" מצליח למצוא בה משהו. יכל להיות יפה אם היא הייתה מגלה לאט לאט שהוא לא מושלם (היא הרי גילתה שהוא "נשבר" בדיאטה שלו מבני אדם, אבל זה לא הזיז לה), ולבסוף אוהבת גם את עצמה ומגלה שהיא "מיוחדת" או משהו בסגנון.
אבל מה קרה?
**************ספויילר*************
הוא פשוט נשך אותה והיא הפכה למושלמת.
זהו? זה הפיתרון? לחכות לערפד ולהפוך למנצנצת? זה מה שבנות בגיל הטיפש עשרה אמורות לדעת על העצמה עצמית?
הרי אם הוא לא היה נושך את בלה היא הייתה נשארת "סמרטוט" כרגיל, והכל היה חוזר להיות משעמם.
************* ספויילר נגמר**************
אחרי הכל, לספר יש יתרונות. העלילה מרתקת, יצירתית, התיאורים יפים ומאוד מהנים לקריאה.
אז לסיכום, ספר טוב, אבל סטפני מאייר פשוט לא מוציאה מהדמויות שלה את ה-BEST.
נ.ב., אדוארד נשאר שלמות.