הביקורת נכתבה ביום שלישי, 25 בינואר, 2011
ע"י dyona
ע"י dyona
מאטי ונילה היו חברים מגיל חמש. הם גרו בפיאלה, כפר נידח בגבול שבדיה ופינלנד שתושביו בעיקר חקלאים, ציידים ודייגים פשוטים ודי גסים. נילה, בן למשפחה המשתייכת לכת נוצרית קיצונית שחייה מתנהלים בשתיקה קודרת ואלימות פיזית כבושה המתפרצת לעתים בצורה קשה, דבק במאטי תחילה ללא מילים ורק מאוחר יותר נפתח מעט. מאטי גדל במשפחה קצת יותר פתוחה אבל גם בה החינוך נוקשה.
התקופה היא שנות הששים. הקדמה מתחילה להגיע לפיאלה טיפין, טיפין, וכך גם המוזיקה של אלביס ושל החיפושיות אשר כובשת את לב הצעירים.
הספר כתוב כזיכרונותיו של מאטי הבוגר הבא לבקר בפיאלה לאחר שנים רבות. הספר בנוי פרקים, פרקים כשבכל פרק מסופר אירוע אחד בהרחבה.
עניינים רבים בסיפור התבגרותו של מאטי משותפים לסיפורי חניכה בעולם כולו וכמובן יוצרים הזדהות. כאן הכל אפוף קור מקפיא וספוג אלכוהול רב, שני דברים המאפיינים את ארצות סקנדינביה ורוסיה.
תיאור שתיית האלכוהול האינסופית בסיפור האחרון ממש גרם לי בחילה וכן הסיפור על לכידת העכברים. המספר אינו חומל על גיבוריו ומתאר אותם בצורה קשה, לפעמים גסה, שבי עוררה שאט נפש.
קראתי המלצות רבות על הספר וגם על כך שהיה רב מכר בשבדיה ותורגם ל-30 שפות, אותי הוא די אכזב מאחר ויותר מדי קטעים עוררו בי, כאמור, בחילה.
נושא המוזיקה, המופיע בשם הספר, משתלב בצורה רצינית רק בשליש האחרון ועל כן לדעתי השם שניתן לספר אינו מוצלח ואינו משקף את התוכן כולו. אינני יודעת מה השם במקור כך שאולי רק התרגום אינו מוצלח.
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
