אם בדיון מעניין בנושא מוסיקה ביני לבין בועז כהן (מי שמוגדר ה-שדרן של 88FM) הסכמנו שנינו ש- David Grey מוגדר ה-שלמה ארצי של הבריטים (ולעניות דעתי גם הרבה יותר טוב מארצי), אז כבר הסכמתי ביני לבין עצמי ש<mark>מיקאל ניאמי</mark> הוא באספקט מסוים ה-מאיר שלו של השוודים.

מוסיקה היא לאו דווקא צלילים מוגדרים ומקובלים מכלי נגינה ידועים מראש, כאלו שלמשל עבדו עליהם, כרתו את חומרי הגלם שלהם, עיבדו, ניסרו, חיברו, מירקו,

אנחנו עוברים דירה ואנחנו זורקים טונות ספרים שהבית מלא בהם וחלקם לצערי אפילו לא קראתי. ותוך כדי כך נתקלתי בספר הזה שלא הוד ולא הדר לו, איכשהו התחלתי לקרוא בו והוא מאוד מיוחד קודם כל בגלל שהוא מביא אלינו עולם אחר לחלוטין ממה שאנחנו רגילים ומכירים. מדובר בזיכרונות מאוד מסוימים של <mark>מיקאל</mark> ניאֵמי, שהוא כותב שוודי שגדל כילד ונער באזור סְפָר קרוב מאוד לגבול עם פינלנד ושבו חלק גדול מהתושבים היו בעצם פינ