ביקורת ספרותית על שלך, סנדרו מאת צבי ינאי
ספר טוב

---

סיפורו המשפחתי והאישי של צבי ינאי עגום ומרתק. חלקים מסוימים בו משקפים תולדות לא מעט משפחות בתקופת השואה. חלקים אחרים ייחודיים למשפחתו של ינאי ולו עצמו.

הבעיה היא בכתיבה.
לטעמי, צבי ינאי לא צלח את המעבר מהוגה/איש מדע (גם אם אוטודידקט) למספר סיפור.
הוא נשאר ענייני מדי, נצמד לדייקנות, ולא ניכרת בכתיבתו עשייה ויצירה ספרותית. כך הספר נושא אופי תיעודי מוחלט ולא ספר פרוזה. אין בו ולו משפט פיוטי אחד. ניכר גם כי ינאי לא בשל עדיין ואינו רוצה לקלף ולו מקצת משכבות ההגנה שלו.

גם כספר תיעודי הנועד לציבור הרחב הוא לא חף מפגמים. הדבר בולט בעיקר בחלק הראשון, בו מובאים מכתבי הסבתא. הבאת רבים ממכתביה החוזרים ודנים באותם נושאים (גם אם היא מוצדקת מבחינת תיעוד- מחקר היסטורי, וגם מכיוון שהיא אכן צודקת בדבריה) היא טרחנית והקריאה הופכת מייגעת עוד יותר כאשר ינאי מסביר את המובן מאליו. עריכה מתאימה וצמצום מספר המכתבים היו רק מועילים לספר. כך קטעים לא מעטים בחלק הראשון יבשושיים ואינם זורמים.

החלק השני של הספר, הרבה יותר זורם - גם אם דרך הסיפור נותרת עניינית. הכתיבה עצמה חסרת לחלוחית, אבל הסיפור מרגש וסוחף. החלקים הטובים יותר בכתיבה הם אותם עמודים בהם ינאי מסביר מאיפה צמחו חלקים מהשקפת עולמו. כאן ינאי נמצא במקום המוכר לו: הגות, מדע, היסטוריוסופיה ובחלקים אלו כתיבתו היא במיטבה.

צבי ינאי מספר שהוא והרב לאו , ילד ניצול שואה מפולין, עלו ארצה באותה אוניה.
לא קראתי את ספרו של הרב לאו "אל תשלח ידך אל הנער". מעניין אותי עכשיו לקרוא את אותם פרקים על ילדותו של הרב ולהשוות את דרך כתיבתו וסיפורו עם זאת של ינאי.

למרות כל ההסתייגויות הללו, עומד לזכות ספרו של ינאי הסיפור המרתק ויוצא הדופן. סיפור שבו פעמים רבות המציאות עולה על כל דמיון. ולו בשל כך הוא ראוי לקריאה.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על שלך, סנדרו