ביקורת ספרותית על שלך, סנדרו מאת צבי ינאי
ספר מעולה

---

אחת הקלישאות הידועות היא שהחיים עולים על כל דמיון. ספרו האוטוביוגרפי של צבי ינאי מוכיח את הקלישאה הזו במלואה.
בסיפורו האישי של צבי ינאי יש את כל המרכיבים שבמאי מוכשר מאוד של טלנובלה ספרדית היה רוקח בערוץ ויוה וכולנו היינו מרימים גבה ומזלזלים באמינות הדברים.

יוצי גלמבוש, רקדנית יהודיה בת ה- 17 בורחת מהבית עם קלמן טוט,זמר הונגרי פרוטסטנטי שגילו כפול מגילה. שניהם חיים את חיי הנדודים ברחבי איטליה ומעלים את המופע המשותף בשלל עיירות מנומנמות. עד גיל 23, יוצי כבר אם לארבעה ילדים, כאשר ארבעתם נשארים עם האמנות האיטלקיות במקומות היוולדם. כל אחד מאות קילומטרים אחד מן השני. לקראת גיל ארבע הילדים נאספים אל חיק המשפחה ונדים ונעים ברחבי איטליה יחד עם הוריהם. אלא מסתבר שלא כל הארבעה נאספים. שתי הבנות הבכורות פורנצה וליזטה וכן הצעיר ביותר, סנדרו נפרדים מהאמנות ואילו הבן הנוסף, רומולו נשאר מאחור. סנדרו טוט, הצעיר בניהם של הרקדנית והזמר הוא לא אחר מצבי ינאי עצמו.

כאשר הנאצים עולים לשלטון ושלל חוקים נגד היהודים נחקקים ברחבי אירופה, הזוג שלא נישא לעולם וחיי באיטליה ללא מסמכים, מתחיל להלחץ. קלמן טוט חוזר להונגריה, מולדתו ועקבותיו נעלמים ויוצי נשארת לבד עם ילדיה, ללא הכנסה, ללא פרנסה וללא מסמכים פרט לתעודת לידה המוכיחה את יהדותה. על אף הקשיים ובדרך נס מצליחה יוצי גלמבוש להסתיר את יהדותה ולא רק זאת, אלא למצוא משרה כמתורגמנית של הוורמאכט ומצליחה להציל את ילדיה מציפורני הנאצים. לאחר מותה של האם מהמחלה, הילדים נאספים על ידי האמנת הנוצריה שמטפלת ביתומים כאילו היו ילדיה עד שאלה נאספים על ידי דודם, שאול ינאי, לפלסטינה בתום המלחמה. גם בפלסטינה, הילדים שגילו לפתע את יהדותם, לא מלקקים דבש ומנסים להתמודד עם השדים מהעבר ועם הפצעים הפעורים.
לדרמה המרתקת הזו אנו נחשפים מתוך התכתבות חד צדדית של צבי ינאי עם אחיו רומולו, אחריו הוא מצליח להתחקות לאחר קריאת מאמר מדעי באחד מהעיתונים המקצועיים. בהתכתבות זו פורש ינאי את ההיסטוריה המשפחתית באמצעות מכתבים מסבתו לואיזה לאמו, מכתבים מאביו קלמן לאימו ומכמה בני משפחה נוספים.

זהו סיפור חיים מרתק, בלתי יאומן כמעט וכמה חבל שהדבר שגרם לי לקדם את הספר הזה לראש הערמה הוא מותו של האיש. שינוח על משכבו בשלום.


ואי אפשר בלי סיפור אישי קטן ויסלחו לי המתנגדים. בספר שלו מזכיר ינאי את ספר הילדים "הלב" של אדמונדו דה אמיצ'יס כספר האהוב עליו ביותר בילדותו. לגמרי במקרה ראיתי את הספר במבצע של סטימצקי בעשרה שקלים וקניתי אותו לבתי. במשך כמה ימים ישבנו שתינו גב אל גב על הספה וקראנו כל אחת את ספרה. שתינו מחינו דמעה וצחקנו מדי פעם ולגמרי במקרה סיימנו בדיוק באותו הזמן. הילדה שלי טוענת שמעכשיו זה גם הספר האהוב עליה ביותר.

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על שלך, סנדרו