ביקורת ספרותית על שלך, סנדרו מאת צבי ינאי
ספר מעולה

---

צבי ינאי - סנדרו בשמו המקורי, הוא בן למשפחה בת ארבעה ילדים - שתי בנות ושני בנים.
בשנות מלחה"ע השנייה, כאשר ההורים עברו באיטליה בין עיירות, במסגרת פרנסתם (רקדנית וזמר), הושאר אחיו - רומולו, בידי אומנת באחת העיירות, ו"נשכח" שם.
לאחר כשישים שנה, תוך כדי קריאת כתבה של פרופ' (אמריטוס) רומולו בנוונוטי האיטלקי, ולאחר בירור פרטים מסוימים באוטוביוגרפיה של הפרופסור, מחליט ינאי "לירות (כמעט) באפלה" ולנסות לברר האם הפרופ' הנכבד הוא אחיו שהושאר מאחור.
לאחר שקשר הדם אומת - מגולל ינאי בפני האח שנמצא, את כל קורות המשפחה, וכל זאת על בסיס המכתבים הרבים המקוריים שנמצאים בידיו - מכתבים שאת רובם כתבה הסבתא, שממנה הוסתר דבר השארתו/הזנחתו של רומולו הקטן...
הספר הינו התכתבות חד כיוונית מינאי לאחיו, כאשר אין אנו מקבלים את תגובת האח, שמסיבות השמורות עימו דרש שלא לחשוף פרק זה בחייו.
קטע המכתבים הוא ארוך, ארוך מדי ומתיש, וכמעט בלתי אפשרי לעקוב אחר האירועים שבהתכתבויות.
וכאן אוסיף את התרשמותי האישית. היה ניתן לקצץ בכמות ולהביא את תוכנם באופן יותר ממצה. לאור זאת אני מודה שממש לא חסרו לי גם תשובותיו של הפרופסור ושאלותיו...
אולם כאן מסתיים "מינוסו" היחיד של הספר.

צבי ינאי מוכיח כושר ניתוח מעולה והסקת מסקנות מעניינת בבואו לנתח בפנינו את השתלשלות הארועים מהמכתבים. ניתוח זה, אם כי בנושא שונה, יידרש לו בעתיד - עם הגיעו ארצה.
המחבר שוטח בפנינו את הסתייגויותיו מהאמונה העיוורת בבורא עולם - לאחר שהכזיב, כדבריו, את מאמיניו. כדוגמה מובא הרב ישראל לאו, פליט שואה - שעלה איתו ארצה, באותה אונייה, ומצא לנכון להתפלל לבוראו...

בדבר אחד מצאתי את עצמי מסתייג מדעתו: בקטע מסוים המובא בספר, שבו מחתרת קטנה בגטו וילנה מנסה להתנגד לנאצים ובכך מסכנת את שאר היושבים בה, דעתו היא, אם הבנתי נכון, שאין לעשות זאת מחשש פן יירצחו כל תושביו, ופשוט יש להניח להתנגדות ואסור שהחלטתם תחייב את שאר התושבים, כדבריו: "אנשים פשוטים לא עובדים בשירות ההיסטוריה והכבוד, אלא למען שגרת יומם."
דעתו אינה מסתדרת לי עם שאלותיו הראשונות שבספר, ובו הוא מתפלא מדוע לביאות - שמספרן רב, אינן יכולות לשתף פעולה ביניהן כנגד האריה (הזכר) החזק שמשתלט על הלהקה, והורג את צאצאיהן..." למה הברירה הטבעית פיתחה עבורן שיטות מתוחכמות לציד מתואם ולא טרחה לפתח טכניקה פשוטה הרבה יותר להגנה מתואמת מפני האיום הנשקף לגוריהן?"
האם יש "פאק" בברירה הטבעית ובסגנון האבולוציוני שמתקיים בעדר? (המילה הלא מכובדת היא כמובן שלי).
שאלות אלו צפות ועולות, מן הסתם, בהקשר לגטו וילנה שמוזכר בהמשך, ובכלל, כנגד כל אלו שהולכים אל מותם "כצאן מובל לטבח."

דעתו, המאוד מלומדת והמוכרת לרבים מאיתנו, מובאת בחלקים גדולים של הספר, לקראת סופו, תוך שהוא נעזר בסופרים מוכרים, סרטים וסיפורים - כאשר הוא משתף אותנו בניתוח הדמויות השונות והשלכות מעשיהן על החיים. נפלא!

לסיום, אם צלחתם את ריבוי המכתבים, מובטחת לכם הנאה וניתוח ספרים ודמויות, כבונוס, שלא רבים הסופרים שיעשו זאת עבורכם.
נהניתי.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על שלך, סנדרו