הגיבור, בן ה-15, עובד בקיץ של מלחמת העולם השניה בשנת 1944 במפעל לבנים בהונגריה. הוא מצויד בתעודה האומרת שהוא יהודי המורשה לנוע עד המפעל ולעבוד שם. ביום קיץ אחד זוהר הגיבור מורד עם עוד עשרות נערים ואחרים מהאוטובוסים המובילים למפעל ואלה מקובצים ע"י שוטרים הונגרים ומתחילים מסע ברכבת לעבר אושוויץ. עד כאן מתואר הכל כהרפתקת נעורים.
לאחר הגעה לאושוויץ, רחצה, גזיזת שיער, הענקת מספר וכך הלאה, המסע ממשיך לבוכנוואלד המתואר כמקום יפהפה, עם נוף מרחיב דעת לעומת המישוריות המשעממת של אושוויץ. כאמור, הרפתקת נעורים.
מבוכנוואלד הנאווה והמעטירה המסע ממשיך לצאיץ, מחנה עבודה לשם מגיע הגיבור בן החמש עשרה, לאחר שהודיע שהוא למעשה בן שש עשרה בעצת מאן דהוא.
כאן מתחילה הנפילה, העבודה הקשה, החורף האכזרי, המזון המועט, המוות מסביב. לאחר שמופיע פצע דלקתי קשה ברגלו של הגיבור הוא מועבר לריפוי ומושב לבוכנוואלד, שם הוא מבלה את שארית ימי המחנה עד לשחרור. בכל העת הזו והתיאור שמסביב אין ולו שמץ של רגש, רק סיפור עובדתי קר וכרונולוגי, כאילו אין לכך השפעה נפשית כלשהי.
עובדה זו, היעדר הרגש, מפריעה לקריאה למרות שהספר בהחלט קריא ומהווה הצצה אל נבכי הזוועה, למרות שלבסוף הגיבור מכחיש שזו היתה זוועה או גיהנום ומעקש שהוא לא יודע מה זה גיהנום ולכן לא יודע אם כך זה נראה. אחרי ככלות הכל, בוכנוואלד היה מקום נאה בהחלט, היה סדר וניקיון ואחרי שמתרגלים אפילו מתגעגעים. לא פעם קריאה כזו הפריעה לי ולא הבנתי היכן הרגש הנלווה, הזעקה, הרצון להטיח בפני העולם את מה שקרה.
יש לכך מספר הסברים:
א. הגיבור הוא בן 15. תובנות רבות לא ניתן לצפות מאחד בגיל שכזה.
ב. כמעשה של הישרדות הגיבור מודה שהוא ניתק עצמו מהקושי היומיומי נפשית.
ג. עצם הסיפור נכתב ופורסם ב-1975 והריחוק עמעם אולי את התחושות הקשות.
ד.וזו, לדעתי, סיבת הסיבות מדוע הספר נטול רגש: לא פעם מספרים הניצולים שמה שקרה במחנות היה פשוט משהו מכוכב אחר. יכול בהחלט להיות שדי בסיפור המעשה העובדתי כדי להבין את גודל הזוועה ומי שקורא בספר נוכח לדעת שתוך זמן קצר איבד הנער המתפתח את תומתו, הפך לשכיב מרע, נדהם בעצמו ממראהו שניבט אליו במראה אחרי היציאה מהמחנה והיה עד לאובדן חיים כזה שאפילו אם זה היה קורה לו עצמו זה כבר לא נראה לו נורא כל כך.
מי אנחנו כי נשפוט? הרי במשפחתי עצמי, ניצולי שואה חיים בינינו ולא שמעתי לא זעקה ולא טרוניה ולא שום כלום. הכל סגור מאחורי דלתות נעולות נפשית.
ספר טוב אחרי ככלות הכל.












