ביקורת ספרותית על אוכלי הגחלים מאת גיל אילוטוביץ
ספר מעולה

---

איך מרגיש אדם שניצל מהתופת של מחנה הריכוז שלא ביד הגורל, המקרה או החוסן הגופני? איך הוא מרגיש שהוא יודע שהוא אשם?
מארֶק גרינשטיין היה המביא והמוציא של רֶב פומרנץ העשיר כבר בוורשה שלפני המלחמה. הוא היה גובה עבורו את דמי השכירות בדירותיו הרבות של הרב וידע לעשות זאת היטב. משנחטף למחנה הריכוז היה זה אך טבעי שימשיך בתפקיד כלשהו ולו כדי לא להותיר את נשמתו כך סתם ביד הגורל. אבל החלטה ספק טבעית ספק נמהרת זו הותירה את חותמה בנפשו למשך יובל שנים.
בתפקיד האחראי על הגנזך של קופת חולים הצליח מארֶק להתחבא מעין אדם עשרות שנים. זו לא היתה ממש הסתתרות, אבל מחשכי המרתף, החיים בבדידות והמנעות מקשר זוגי הרחיקו את סכנת ההזדהות בפני ניצולים פוטנציאליים מהמחנות.
ביציאה לפנסיה מארֶק מוצא עצמו נוסע לאינדונזיה במקום שהוא גם רחוק וגם שונה מכל מה שהכיר. דווקא שם הוא מוצא מישהי להתנחם בזרועותיה ואפילו יותר מאחת. אבל שם הוא גם מתחיל שוב להתמודד עם זכרונות מעיקים מהעבר וגם בשובו לארץ הוא מתמודד איתם בדרך מפתיעה ואפילו פעמיים.
בסיום הספר אנו עדים לטוויסט מפתיע ביותר, מה שמעניק משנה תוקף לאימרה שלמטבע שני צדדים.
אילוטוביץ בוחר להתמודד עם נושא לא קל, שעד כה לא ממש התמודדו איתו כנראה במלוא ההיקף ואולי גם לא ממש רוצים. שיתוף פעולה עם שלטון זר אינו דבר אהוד בשום מקום ובמיוחד במקום בו שלט מוות המוני, קל, יומי וחסר אבחנה. גיבור הסיפור טוען להגנתו שהוא לא היה ממש קאפו יהודי, אבל בינו לבין עצמו הוא יודע את האמת וזו מעיקה ומכבידה ומותירה אותו כנפש בודדה.
קשה לומר שהמחבר התמודד עם הנושא בהצלחה והספר מעט חיוור בנקודה הספציפית הזו. אלא שבאופנים אחרים הספר דווקא נעים בקריאה, הסיפור סיפור יפה הוא, הקריאה מרתקת והספר מומלץ.
אילוטוביץ מתמודד בספר הזה ובקודם, תמונות חתונה, עם נושא השואה וכדור שני הוא מרגיש חובה לא להניח. האם גדל כאן אפלפלד נוסף?

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על אוכלי הגחלים