“אוכלי הגחלים / גיל אילוטוביץ
אני מודה שרב השיח והתגובות לביקורתו המרתקת
של טוביה על הספר רומקובסקי מלך היהודים, היתה לי כעין זרז לכתוב
את חוות דעתי על הספר אוכלי הגחלים.
וכל זאת למה?
מכיוון שהספר מעלה את סיפורו של מרדכי מארק גרינשטיין, יהודי בורשה (דמות בדויה לחלוטין)
שלפני המלחמה ההיא היה עוזרו (מנהל עסקיו) של רב, איש צעיר, נהנתן ותאב חיים, בילויים
ושעשועים, במהלך המלחמה היה בגטו ועדיין שימש עוזרו של הרב
עד שאזלו משאבי הרב העשיר וכאשר הוא ובניו נשלחו למחנה השמדה, נשלח גם מרדכי
גרינשטיין למחנה טרבלינקה.
במחנה טרבלינקה הופך מארק לקאפו יהודי ומנהל בלוק. בידו היה להחליט על חייהם או מותם של אחיו היהודים. מארק לוקח את תפקידו ברצינות יתרה וביד קשוחה, אם מתוך יצר
הישרדות או מתוך היסחפות או התבהמות. הוא לא מהסס לפעמים להכות עד זוב דם
או עד מוות את המוזלמנים המסכנים (מוזלמן הם היהודים במחנות שאיבדו במשקלם כל כך הרבה
שנראים כמו שלדים) ומצד שני ישנם מקרים שהוא בעצם הציל את חייהם של כמה אנשים
אחד מהם היה קשור לאהובתו משכבר הימים לאה,ואחרים בגלל החלטה לדחוף אותם לקבוצה
שנשלחה לעבודה.
אילוטוביץ בונה דמות שאינה חד משמעית לטוב או לרע אלא משהו באמצע, הוא מנסה אולי
לומר על ידי דמותו של מארק גרינשטיין שלפעמים תקופות קשות מאוד גורמות לנו להפוך
לאנשים שאפילו אנחנו לא מכירים את עצמנו. גם אנשים נורמטיביים לכאורה כמו מארק,
שהיה לפעמים בריון וחזק פיזית לפני, יכול להפוך לאיש אלים וצמא דם וכלי בידיהם
של הצוררים.
מארק ניצל מהשואה הגיע לארץ וכאן הוא מנסה לבנות לעצמו חיים, עבודה, אבל עברו ממשיך
לרדוף אחריו. כאשר מתגלה עברו ותפקידו במחנה טרבלינקה הוא עומד למשפט
הוא יוצא חייב , אבל התקופה שישב בכלא עד המשפט נחשבת לתקופה הקצובה לו לרצות את עונשו.
עליי לציין שאילוטוביץ יוצר דמות שקשה מאוד לשנוא או לשפוט אותה ממבט של עשרות
שנים אחורה, להיפך, לאחר השואה והעליה ארצה מארק משתתף כחייל קרבי במלחמת
השחרור ומקבל תעודת הצטיינות במלחמה, הוא שכן טוב עובד מסור ואפילו איש חביב
ונחמד למכריו שמתקשים להאמין לתפקיד שמילא בשואה.
אולי במקום מסויים הסופר מנסה לומר, שלפעמים לא שופטים אדם אלא אם כן
עומדים במקומו, כיוון שהחיים לפעמים מאלצים אותנו להגיע למצבים שלא חלמנו
להגיע אליהם, אל לנו לשפוט לחומרה אחרים.
אישית, אני מודה שמצד אחד התאהבתי בדמותו של מארק גרינשטיין כפי שהיא
מתוארת בספר מחוץ לתפקיד הקאפו ומצד שני אין בליבי רחמים או הבנה לאנשים
ששימשו כעוזריהם של הצוררים הנאצים בשואה במחנות בגטו ומחוצה להם.
מעבר לסיפור ולתפקיד של מארק הזקן שחוזר בזיכרונותיו לעברו השנוי במחלוקת
הספר היה מעניין לקריאה לא כבד במיוחד או דרמטי ,אי אפשר לכנותו ספר שואה מובהק,
כמו הספרים של ק. צטניק או נוטות החסד של ג'ונתן ליטל שקשים לקריאה ומכבידים על
הנפש. הוא בהחלט יכול להתאים גם למתבגרים בחבורה. והוא כן מעורר מחשבות
אבל לא מעיקות מדי. מומלץ.”