ביקורת ספרותית על אלגנטיות של קיפוד מאת מוריאל ברברי
ספר טוב

---

אלגנטיות של קיפוד הוא ספר אלגנטי וכתוב בצורה אינטליגנטית. הנה אמרתי את זה ואפשר להמשיך.
ברחוב גרנל 7 בפריז גרים אנשים עשירים. כשגרים אנשים עשירים הם זקוקים לקונסיירז' – שוער בניין. מה שאצלנו משמש ועד הבית לאותם עניינים קטנים ומייגעים של הבניין, שם השוער משמש גם לעניינים אחרים כמו קבלת דואר רשום או הבאת בגדים מניקוי יבש, השקיית הצמחים וכך הלאה. מובן ששוער הבניין אינו בן אדם במובן המקובל, בטח שלא כמו דיירי הבניין המיוחסים, ולרוב הוא גם שקוף, נטול שם פרטי, אילן יוחסין, קרובי משפחה ורגשות. על אינטליגנציה אין בכלל מה לדבר. גם לא עם מי לדבר.
זה לא בדיוק המצב בגרנל 7. בגרנל 7 גרות שתי נפשות תאומות שתהום פעורה ביניהן. האחת היא רנה מישל, שוערת הבניין, בת 54, אשה כעורה, חשאית על פי דרכה. קודם היתה סתם שתקנית. אבל תפקידה אינו הופך אותה לרפת שכל. במקרה דנן מדובר באשה הקוראת בספרות הרוסית העילית, חוטאת בפילוסופיה ומקנחת בבלשים משובחים. אבל באותו בניין גרה נפשה התאומה פאלומה. פאלומה בת ה-12 היא בתו של איש פרלמנט, אבל גם בתה של אם דכאונית, העוברת פסיכואנליזה מתמשכת במשך 10 שנים וכמובן מכורה לאנליזה, כי אלה חיי הבורגנים העשירים.
הספר עוסק בשני מעגלים, המשיקים בכשני שליש הספר. אבל לכל אורך הספר אנו מקבלים את מחשבותיהן (המעמיקות) של רנה ופאלומה במקביל. רנה מתארת את חייה, את השכלתה האוטודידקטית ואת רצונה שלא יבחינו ביכולותיה האינטלקטואליות ולכן עוטה על עצמה מבע רפה שכל, מבע שלא יאיים או יביך את שאר עשירי הבניין.
לעומתה, פאלומה בת ה-12, הנערה הכי אינטליגנטית בכיתתה, משתדלת אף היא להתחבא מכל מה שעלול לאיים עליה. בביתה היא שונאת את משפחתה, המעיקה עליה במגוון מועקות. היא מתכננת להתאבד ולשרוף את הדירה דקה לפני.
אבל פתאום מגיע לבניין קאקורו אוזו היפני העשיר, המסקרן את כל שאר הדיירים ובעיקר הדיירות. אבל הקשר האמיתי נוצר בינו לבין רנה כשהוא מבחין באמת מי היא עפ"י ספר שנפל מסלה. הוא לא טועה. גם פאלומה הבחינה בספר וגורלן של 3 הנפשות נקשרות. בסוף זה נגמר בבכי גדול.
כשמבינים באמצע הספר שהעניינים לא הולכים לשום מקום פשוט מתחילים ליהנות מהכתיבה האינטליגנטית, מקריצות העין הרבות, מההומור הדק, מההסתכלות הצינית והחודרת על החיים ומהתובנות הרבות. זה לא שהספר מגלה משהו חדש, אבל הוא גם לא מעליב את הקורא. דווקא ההיפך. מאותו רגע הספר מקבל משנה-עונג ודוהר את סופו המדמיע, אך המפתיע.
בסופו של יום, מדובר בספר שיכול להיקרא בין שני ספרים כבדים, אבל הוא בעצמו לא ספר קליל כלל וכלל. מהו, אם כן? שמא הוא מאפה צרפתי מענג ונימוח?

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על אלגנטיות של קיפוד