הביקורת נכתבה ביום חמישי, 16 בדצמבר, 2010
ע"י dyona
ע"י dyona
היו לי ציפיות גדולות מן הספר הזה וזאת משתי סיבות :
א. המחבר – יוסף בר יוסף
ב. הפתיחה "תמרה הייתה אהבת נעורי ובת זוגי הראשונה. היום היא גיסתי. זמן לא רב אחרי שנישאה לאפרים התחתנתי עם רננה, אחותה, ומאז, כבר עשרים שנה, אני אורח קבוע בבית שלהם" – טומנת בחובה פוטנציאל לרומן מרתק.
לא אשתמש בביטוי הנדוש "כגודל הציפיות – גודל האכזבה", אומר רק שהציפיות נתממשו בחלקן בלבד.
הסיפור כתוב בגוף ראשון. המספר הוא ברוך, בן למשפחת פרדסנים עשירה באחת המושבות הותיקות. ברוך מאוהב עד מעבר לאוזניים בתמרה, בתו של מוסיק, קצין משטרה כריזמטי שהספיק להיות עוד בצבא הבריטי. ברוך ותמרה הם זוג מילדות.
מוסיק, קצין המשטרה, הסתבך בפלילים, נשפט, הורשע ונשלח לתקופת מאסר ארוכה. ערב כניסתו לכלא הוא עורך מעין מסיבת פרידה בבר אליה הוא מזמין את בנותיו ואת ברוך. במהלך המסיבה מציע ברוך נישואין לתמרה אולם היא מתעלמת לחלוטין מהצעתו. היא שמה עין על אפרים, הפסנתרן הרזה והגבוה המנגן בבר.
כעבור זמן קצר תמרה ואפרים נישאו ולאחר מכן נישא ברוך לרננה, אחותה של תמרה. במהלך הקריאה הדהד בראשי הסיפור המקראי העתיק של יעקב-רחל-לאה. לאפרים ותמרה נולדת בת יחידה – רוני והדודה יהודית מצטרפת למשפחתם וגרה עמם. היחסים בין תמרה ואפרים משונים ואין לכך הסבר בסיפור. היחסים בין תמרה ורוני, בתה, מלאי מתח לא ברור.
לברוך יש משרד מצליח של ראיית-חשבון ונולדים לו שלושה ילדים אולם, כל מעייניו נתונים לתמרה ולמשפחתה. הוא מרבה לבקר בביתם, שומע מהדודה יהודית מה קורה שם כשהם לבד וכל הזמן מעורב בחייהם. לאשתו תפקיד שולי ביותר בעלילה.
החל מאמצע הספר, בערך, חותר הסיפור לאירוע שקרה בשכונת מגוריהם ביום העצמאות של שנת 1975 (אחרי מלחמת יום הכיפורים). זה יוצר מתח מסוים אך מאחר ויש כל הזמן עלילות משנה צדדיות , המתח די נקטע. הפתרון מגיע ממש בסוף הספר ו – לא יצאתי מגדרי כשקראתי אותו.
המוזיקה תופסת מקום נכבד בספר מאחר ואפרים הוא פסנתרן (וגם מלחין מתוסכל) ורוני היא נגנית צ'לו מוכשרת ביותר המקבלת מלגה ללימוד בג'וליארד שבניו-יורק. הספר עוסק הרבה ביחסי הורים-ילדים, בענייני חרפה, כבוד ואהבה, אך להרגשתי הוא לא ממצה את הדברים.
לסיכום אומר כך : הספר קריא, מאוד ישראלי אבל הסופרלטיבים הכתובים על כריכתו לוקים במידה גדושה של הגזמה.
7 קוראים אהבו את הביקורת
7 הקוראים שאהבו את הביקורת