“ברוך מאוהב בתמרה מאז ומתמיד. הבחורה עם עור המשי החלק והנוכחות העוצמתית סוחפת אחריה אנשים רבים ובכך מצליחה לקשור את ברוך אליה לכל שארית חייו. דווקא מפני שלא הצליח להגיע אל ליבה של תמרה עד הסוף הוא מוצא עצמו מתחתן עם אחותה רננה, כמו כדי להישאר קרוב אליה גם כאשר הוא כבר יודע שזה חסר סיכוי. ברוך שומר על קשר רציף עם תמרה שמקימה משפחה חדשה, הוא עוקב בשקיקה אחריה כל השנים ולמרות שקיימת בו תחושת החמצה על מה שיכול היה להיות אך לא קרה, הוא חי בהשלמה עם כאב מתוק של הסתכלות מרחוק. בסיפור אנו עוקבים גם אחר רוני, בתה של תמרה, נגנית צ'לו מחוננת שירשה את כישרון המוזיקה מאביה ואת כישרון האופי העיקש מאימה. אנו מתוודעים ליחסים המורכבים בתוך משפחה ששואפת למצוינות אמנותית. משפחה שהמוזיקה אופפת אותה בכל שלב בחיים ומצליחה גם לחבר בין בני המשפחה אך גם ליצור ביניהם פילוג. זהו ספר פיוטי שכל כולו אהבה, געגועים וזיכרון לאישה ששמה תמרה אך לא רק. זהו ספר על העבר הרודף אותנו, העוטף אותנו. על הנוסטלגיה שקיימת באנשים של פעם, במדינה של פעם, בתמימות. הכתיבה יפה מאוד אך חסרונה העיקרי הוא תחושת הפיזור. לעיתים מפליג הסופר במחשבותיו העמוקות והיפות יש לומר, אך בורח מעיקרו של הסיפור ואני כמו מנסה לרדוף אחריו ולהחזיר אותו למסלול הנכון למרות שאין בי שום יכולת אמיתית לעזור. אבל אין ספק שמדובר בספר מיוחד, על סיפור קטן אך משמעותי. על רחשי הלב ותחושות הבטן שלעיתים קרובות קשה לברוח מהם גם אם מאוד מתאמצים.”

“היו לי ציפיות גדולות מן הספר הזה וזאת משתי סיבות : א. המחבר – יוסף בר יוסף ב. הפתיחה "תמרה הייתה אהבת נעורי ובת זוגי הראשונה. היום היא גיסתי. זמן לא רב אחרי שנישאה לאפרים התחתנתי עם רננה, אחותה, ומאז, כבר עשרים שנה, אני אורח קבוע בבית שלהם" – טומנת בחובה פוטנציאל לרומן מרתק. לא אשתמש בביטוי הנדוש "כגודל הציפיות – גודל האכזבה", אומר רק שהציפיות נתממשו בחלקן בלבד. הסיפור כתוב בגוף ראשון. המספר הוא ברוך, בן למשפחת פרדסנים עשירה באחת המושבות הותיקות. ברוך מאוהב עד מעבר לאוזניים בתמרה, בתו של מוסיק, קצין משטרה כריזמטי שהספיק להיות עוד בצבא הבריטי. ברוך ותמרה הם זוג מילדות. מוסיק, קצין המשטרה, הסתבך בפלילים, נשפט, הורשע ונשלח לתקופת מאסר ארוכה. ערב כניסתו לכלא הוא עורך מעין מסיבת פרידה בבר אליה הוא מזמין את בנותיו ואת ברוך. במהלך המסיבה מציע ברוך נישואין לתמרה אולם היא מתעלמת לחלוטין מהצעתו. היא שמה עין על אפרים, הפסנתרן הרזה והגבוה המנגן בבר. כעבור זמן קצר תמרה ואפרים נישאו ולאחר מכן נישא ברוך לרננה, אחותה של תמרה. במהלך הקריאה הדהד בראשי הסיפור המקראי העתיק של יעקב-רחל-לאה. לאפרים ותמרה נולדת בת יחידה – רוני והדודה יהודית מצטרפת למשפחתם וגרה עמם. היחסים בין תמרה ואפרים משונים ואין לכך הסבר בסיפור. היחסים בין תמרה ורוני, בתה, מלאי מתח לא ברור. לברוך יש משרד מצליח של ראיית-חשבון ונולדים לו שלושה ילדים אולם, כל מעייניו נתונים לתמרה ולמשפחתה. הוא מרבה לבקר בביתם, שומע מהדודה יהודית מה קורה שם כשהם לבד וכל הזמן מעורב בחייהם. לאשתו תפקיד שולי ביותר בעלילה. החל מאמצע הספר, בערך, חותר הסיפור לאירוע שקרה בשכונת מגוריהם ביום העצמאות של שנת 1975 (אחרי מלחמת יום הכיפורים). זה יוצר מתח מסוים אך מאחר ויש כל הזמן עלילות משנה צדדיות , המתח די נקטע. הפתרון מגיע ממש בסוף הספר ו – לא יצאתי מגדרי כשקראתי אותו. המוזיקה תופסת מקום נכבד בספר מאחר ואפרים הוא פסנתרן (וגם מלחין מתוסכל) ורוני היא נגנית צ'לו מוכשרת ביותר המקבלת מלגה ללימוד בג'וליארד שבניו-יורק. הספר עוסק הרבה ביחסי הורים-ילדים, בענייני חרפה, כבוד ואהבה, אך להרגשתי הוא לא ממצה את הדברים. לסיכום אומר כך : הספר קריא, מאוד ישראלי אבל הסופרלטיבים הכתובים על כריכתו לוקים במידה גדושה של הגזמה.”

“ברוך רואה חשבון עמיד אוהב את תמרה. תמרה מתחתנת עם אפרים, נגן פסנתר עני, אך מוכשר. ברוך מתחתן עם רננה, אחותה של תמרה. לאורך שנים, כגיסה, מלווה ברוך את תמרה ואפרים, את העליות והמורדות של מערכת היחסים בינם לבין עצמם ובינם לבין בתם רוני, מלווה אותה כעומד מהצד, אך בעיני כסוג של מציצן. אין לי הרבה דברים טובים להגיד על הספר הזה. הוא היה בסדר, לא פחות ולא יותר. קצת טרחני לעתים וקצת נמרח, חוזר שוב ושוב על אותם האירועים. לעתים הכתיבה יפה, שפה מודרנית, אך לא נופלת למלכודת העממיות. מה שהכי אהבתי מהספר היו שמות הגיבורים:-) תמרה, רננה, רוני ואפרים. גם זה משהו... בשורה תחתונה, לא חובה, אפשר אם יזדמן.”

“ספר חדש. הכיכה יקוקה חמה ומזמינה( אגב, על זה יש עכשיו תיאוריות שלמות).. ואכן כריכה זה חלק חשוב בחיבור לספר. קראתי והתמכרתי לעלילה, לסיפור של אהבה שדי הוחמצה, למחיר היקר של האהבה. כמובן, לסיפורי משפחה.לחיים האמיתיים של כולנו. לאותנטיות הישראלית כל כך... עלילה מיוחדת בפשטות המורכבת , כתיבה משובחת והדינמיקה של העלילה,המקצב .. ספר טוב, כתוב היטב ... בניגוד לביקורת במוסף לשבת שהופיעה ב ' ידיעות אחרונות' שאינה מפרגנת לספר.. אהבתי מאוד מאוד ונהניתי מכתיבה יצירתית וסוחפת. ספרות ישראלית במיטבה. קריאה נעימה ושבוע נפלא...”

“ברוך מאוהב בתמרה מאז ומתמיד. הבחורה עם עור המשי החלק והנוכחות העוצמתית סוחפת אחריה אנשים רבים ובכך מצליחה לקשור את ברוך אליה לכל שארית חייו. דווקא מפני שלא הצליח להגיע אל ליבה של תמרה עד הסוף הוא מוצא עצמו מתחתן עם אחותה רננה, כמו כדי להישאר קרוב אליה גם כאשר הוא כבר יודע שזה חסר סיכוי. ברוך שומר על קשר רציף עם תמרה שמקימה משפחה חדשה, הוא עוקב בשקיקה אחריה כל השנים ולמרות שקיימת בו תחושת החמצה על מה שיכול היה להיות אך לא קרה, הוא חי בהשלמה עם כאב מתוק של הסתכלות מרחוק. בסיפור אנו עוקבים גם אחר רוני, בתה של תמרה, נגנית צ'לו מחוננת שירשה את כישרון המוזיקה מאביה ואת כישרון האופי העיקש מאימה. אנו מתוודעים ליחסים המורכבים בתוך משפחה ששואפת למצוינות אמנותית. משפחה שהמוזיקה אופפת אותה בכל שלב בחיים ומצליחה גם לחבר בין בני המשפחה אך גם ליצור ביניהם פילוג. זהו ספר פיוטי שכל כולו אהבה, געגועים וזיכרון לאישה ששמה תמרה אך לא רק. זהו ספר על העבר הרודף אותנו, העוטף אותנו. על הנוסטלגיה שקיימת באנשים של פעם, במדינה של פעם, בתמימות. הכתיבה יפה מאוד אך חסרונה העיקרי הוא תחושת הפיזור. לעיתים מפליג הסופר במחשבותיו העמוקות והיפות יש לומר, אך בורח מעיקרו של הסיפור ואני כמו מנסה לרדוף אחריו ולהחזיר אותו למסלול הנכון למרות שאין בי שום יכולת אמיתית לעזור. אבל אין ספק שמדובר בספר מיוחד, על סיפור קטן אך משמעותי. על רחשי הלב ותחושות הבטן שלעיתים קרובות קשה לברוח מהם גם אם מאוד מתאמצים.”

“היו לי ציפיות גדולות מן הספר הזה וזאת משתי סיבות : א. המחבר – יוסף בר יוסף ב. הפתיחה "תמרה הייתה אהבת נעורי ובת זוגי הראשונה. היום היא גיסתי. זמן לא רב אחרי שנישאה לאפרים התחתנתי עם רננה, אחותה, ומאז, כבר עשרים שנה, אני אורח קבוע בבית שלהם" – טומנת בחובה פוטנציאל לרומן מרתק. לא אשתמש בביטוי הנדוש "כגודל הציפיות – גודל האכזבה", אומר רק שהציפיות נתממשו בחלקן בלבד. הסיפור כתוב בגוף ראשון. המספר הוא ברוך, בן למשפחת פרדסנים עשירה באחת המושבות הותיקות. ברוך מאוהב עד מעבר לאוזניים בתמרה, בתו של מוסיק, קצין משטרה כריזמטי שהספיק להיות עוד בצבא הבריטי. ברוך ותמרה הם זוג מילדות. מוסיק, קצין המשטרה, הסתבך בפלילים, נשפט, הורשע ונשלח לתקופת מאסר ארוכה. ערב כניסתו לכלא הוא עורך מעין מסיבת פרידה בבר אליה הוא מזמין את בנותיו ואת ברוך. במהלך המסיבה מציע ברוך נישואין לתמרה אולם היא מתעלמת לחלוטין מהצעתו. היא שמה עין על אפרים, הפסנתרן הרזה והגבוה המנגן בבר. כעבור זמן קצר תמרה ואפרים נישאו ולאחר מכן נישא ברוך לרננה, אחותה של תמרה. במהלך הקריאה הדהד בראשי הסיפור המקראי העתיק של יעקב-רחל-לאה. לאפרים ותמרה נולדת בת יחידה – רוני והדודה יהודית מצטרפת למשפחתם וגרה עמם. היחסים בין תמרה ואפרים משונים ואין לכך הסבר בסיפור. היחסים בין תמרה ורוני, בתה, מלאי מתח לא ברור. לברוך יש משרד מצליח של ראיית-חשבון ונולדים לו שלושה ילדים אולם, כל מעייניו נתונים לתמרה ולמשפחתה. הוא מרבה לבקר בביתם, שומע מהדודה יהודית מה קורה שם כשהם לבד וכל הזמן מעורב בחייהם. לאשתו תפקיד שולי ביותר בעלילה. החל מאמצע הספר, בערך, חותר הסיפור לאירוע שקרה בשכונת מגוריהם ביום העצמאות של שנת 1975 (אחרי מלחמת יום הכיפורים). זה יוצר מתח מסוים אך מאחר ויש כל הזמן עלילות משנה צדדיות , המתח די נקטע. הפתרון מגיע ממש בסוף הספר ו – לא יצאתי מגדרי כשקראתי אותו. המוזיקה תופסת מקום נכבד בספר מאחר ואפרים הוא פסנתרן (וגם מלחין מתוסכל) ורוני היא נגנית צ'לו מוכשרת ביותר המקבלת מלגה ללימוד בג'וליארד שבניו-יורק. הספר עוסק הרבה ביחסי הורים-ילדים, בענייני חרפה, כבוד ואהבה, אך להרגשתי הוא לא ממצה את הדברים. לסיכום אומר כך : הספר קריא, מאוד ישראלי אבל הסופרלטיבים הכתובים על כריכתו לוקים במידה גדושה של הגזמה.”

“ברוך רואה חשבון עמיד אוהב את תמרה. תמרה מתחתנת עם אפרים, נגן פסנתר עני, אך מוכשר. ברוך מתחתן עם רננה, אחותה של תמרה. לאורך שנים, כגיסה, מלווה ברוך את תמרה ואפרים, את העליות והמורדות של מערכת היחסים בינם לבין עצמם ובינם לבין בתם רוני, מלווה אותה כעומד מהצד, אך בעיני כסוג של מציצן. אין לי הרבה דברים טובים להגיד על הספר הזה. הוא היה בסדר, לא פחות ולא יותר. קצת טרחני לעתים וקצת נמרח, חוזר שוב ושוב על אותם האירועים. לעתים הכתיבה יפה, שפה מודרנית, אך לא נופלת למלכודת העממיות. מה שהכי אהבתי מהספר היו שמות הגיבורים:-) תמרה, רננה, רוני ואפרים. גם זה משהו... בשורה תחתונה, לא חובה, אפשר אם יזדמן.”

“ספר חדש. הכיכה יקוקה חמה ומזמינה( אגב, על זה יש עכשיו תיאוריות שלמות).. ואכן כריכה זה חלק חשוב בחיבור לספר. קראתי והתמכרתי לעלילה, לסיפור של אהבה שדי הוחמצה, למחיר היקר של האהבה. כמובן, לסיפורי משפחה.לחיים האמיתיים של כולנו. לאותנטיות הישראלית כל כך... עלילה מיוחדת בפשטות המורכבת , כתיבה משובחת והדינמיקה של העלילה,המקצב .. ספר טוב, כתוב היטב ... בניגוד לביקורת במוסף לשבת שהופיעה ב ' ידיעות אחרונות' שאינה מפרגנת לספר.. אהבתי מאוד מאוד ונהניתי מכתיבה יצירתית וסוחפת. ספרות ישראלית במיטבה. קריאה נעימה ושבוע נפלא...”