ביקורת ספרותית על מפיסטו מאת קלאוס מאן
ספר טוב

---

"מפיסטו" הוא רומן-פוליטי חשוב ומעניין מאוד . העלילה (ש'סופה' מתגלה כבר בפרולוג) מספרת על הנדריק הפגן, שחקן 'עולה' בגרמניה, ""קומוניסט"" שנסחף לתרבות ולרהב הנאצי(ולא לנאציזם כתורה, דווקא). את הפגן מעניינת ה'אמנות' שלו והיה מתאים לומר שהוא אינו בוחל באמצעים...אבל- הוא כן...לגמרי 'בוחל'- וזאת עיקרה של הביקורת הפוליטית ברומן 'מפיסטו'. אדם שכביכול מחשיב עצמו למוסרי, לבעל דיעה עניינית בנושאיה של גרמניה ובתחומים חברתיים בכלל, אדם שרואה באומנות שלו השפעה על הסביבה- מהבחינה התרבותית המלאה (כלומר, עיצוב אישיות ע"פ ערכים כאלו ואחרים)- אותו אדם הוא דוגמא להיסחפות ההמון אחר הנאציזם מתוך נוחות, מתוך עיוורון ומצוקה בסיסית של נפש 'חסרת תכלית', כפי שמציג זאת מאן ללא עוררין.


תפקיד חייו של הנדריק הוא 'מפיסטופלס'- כידוע, השטן מהמחזה הנצחי של גיתה- 'פאוסט' אשר העלילה שלו (בקצרה מרובה מאוד) מספרת על ד"ר פאוסט, סוג של מדען הכורת ברית עם השטן ומפה העניינים מתגלגים במלו-דרמטיה ובשכרון חושים של כתיבה שלא תיאמן!
בגב הספר נכתב: " את תפקיד מפיסטו הוא משחק על הבמה, ובעצם גם בחיים"...אבל האם הפגן אינו אלא דמות מפיסטו רק על הבמה ולמעשה, הוא הוא פאוסט עצמו באופן מובהק??!
פאוסט המעורער והמעורר רחמים ושאת נפש וגועל וכאב וצער? אותו פאוסט הכורת ברית עם השטן?!
אין ספק שיש כוח והשפעה לרומן הזה!
שווה קריאה.

לקוראים הייתי ממליצה לפני תחילת הרומן לקרוא קצת (במידה ואינם בקיעים) על גרינג וגבלס, מקורביו של 'הפירהר', וגם על גוסטב גרינדגנס (שחקן גרמני המזוהה עם השלטון הנאצי),השראה רלוונטית לדמותו של הנדריק הפגן.

עוד דבר, אחד הפרטים שדווקא עניינו אותי ביותר, למרות הצד הרכילותי שבעניין, הוא אחת הדמיות המשניות בסיפור- מארדר. למעשה, זהו דמות של סופר, הוגה דעות במובן מסויים, שדיעותיו והשקפותיו קציוניות פחות מאישיותו המוקצנת שמעריכה את עצמה מאוד ומשווה לעצמה כוחות נבואיים לגבי עתידה של גרמניה.
אני כמעט לא יודעת להסביר מדוע...איך שהוא הצטיירה לי דמותו של תומאס מאן. קראתי קצת על שניהם, האב- תומאס ובנו קלאוס, מחבר ''מפיסטו''. מסתבר שיחסים מולפאים לא היו בין האב ובנו (בויקיפדיה הטענה כי קלאוס היה הומו-סקסואל וכי זה השפיע על יחסיהם). בנו של מאן התאבד בשנת 1949 ואביו, לא הגיע להלוויתו בתירוץ כמעט מגוחך.
היחסים שקלואס מאן מעורר לדמותו 'מארדר' בסיפור הם אמביוולנטים. מצד כלשהו יש חוסר סובלנות כלשהו כלפי הנרגן המזדקן והראוותן, מאידך, אין ספק כי אכן דעותיו משמעותיות וכתביו כמעט נבואיים.
עוד דבר שגרם לי לתהות על אותו העניין הוא ישיבתו של מארדר בצרפת, לחופי הים התיכון אחרי עליית הנאצים בגרמניה 1933. מקריאה קצרה, מסתבר שגם תומאס מאן ערך סיור עם משפחתו באותה התקופה בצרפת,אזור טולון- לחופי הים התיכון...
בקיצור, מעניין, בעיקר משום האישיות של תומאס מאן המספקת ל-כל נקודת הסתכלות מעוררת סקרנות,על אף מעט הרכילות שטמונה בתוכה.

זאת ועוד, ראיתי לנכון להוסיף, הרומן נכתב בשנת 1936, רק שלוש שנים לאחר עליית הנאצים לשלטון ושלוש שנים לפני המלחמה, שהציגה אותם, כידוע, בצורה המזוויעה ביותר. תיאור העריצות, הכישלון של האידואולוגיה הנאצית והקריסה הטוטאלית של ערכי הצדק המתוארים ברומן...מעניקים גם למאן הצעיר כישרון ''נבואי'' במידה קלה (כי ''מי תיאר לעצמו שזה מה שיתרחש בסופו של דבר'').
מומלץ.

» ביקורות נוספות של תום
» ביקורות נוספות על מפיסטו