ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 9 בנובמבר, 2010
ע"י shmunitz
ע"י shmunitz
הולדן קולפילד הוא נער מריר בן 17 החי בניו-יורק בשנות הארבעים של המאה הקודמת. הוא מסולק מהתיכון בו הוא לומד (לא בפעם הראשונה) ויוצא למסע בן יום וחצי ברחבי העיר.
הולדן חש ניכור כלפי כמעט כל האנשים סביבו ונוהג לכנות אותם "מזויפים". הוא מבולבל, מנוכר לעולם שסביבו ושופע תובנות פשטניות.
לדעתי סלינג'ר הגזים בשימוש בשפה העילגת והמלוכלכת בספר ולא הצליח לטוות עלילה מספקת. ברגעים רבים מידי הרגשתי שלא קורה שום דבר משמעותי מספיק ושהעלילה לא מתקדמת. הסביבה שבה מתרחש הסיפור היא לרוב ריקנית ושטחית, והולדן, גיבור הסיפור, בדרך כלל לא מצליח לתעלות עליה.
באופן אישי, לאורך רוב הספר לא חשתי הזדהות מספקת עם הגיבור. הולדן מצטייר כנער מיוסר שהתייאש מהעולם ומהאנשים שבו. הוא משתגע מצביעותם של האנשים סביבו; למעשה, הוא כמעט לא מאמין לאף אחד, בצורה פרנואידית של ממש. אבל האמת היא שהוא בעצמו משקר לא מעט, ופעמים רבות פיו ולבו אינם שווים.
יש בספר משהו מטעה. הוא עלול להראות כביכול עמוק ומהורהר, אבל למעשה הוא נוטה להיות פשטני וטרחני בדיוק כמו הגיבור שלו. הספר עלול להראות כתיאור מושלם של מתבגר מורכב ולא שגרתי, אך למעשה הוא לא יותר מתיאור די גילני שלא חף מדעות קדומות.
זה לא שאין בספר רגעים יפים - למשל שיחתו של הולדן עם נהג המונית בקשר לברווזים בחורף, או מוטיב שדה-השיפון. אבל מפה ועד יצירת מופת (כמו שעשו מהספר), רואה אני מרחק רב.
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
תום
(לפני 14 שנים ו-10 חודשים)
עלית על הקטצ'
הולדן מתנכר בערך מכל מה שהוא מייצג בעצמו. מה שהופך אותו ,לצערי הרב, אלי...ולעוד כמה דומים לי שחיים בעולם הזה, 'המודרני', או לחילופין- הנתון.
כתבת יפה. |
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
