לקח לי די הרבה זמן לקרוא את הספר - אולי שבועיים - ואחרי שסיימתי אותו הייתי צריכה עוד כחודשיים כדי לגבש את דעתי עליו.

שלא תבינו אותי לא נכון: שלום עליכם הוא סופר מופלא. לא דומה לשום סופר אחר שקראתי, ולדעתי קראתי די הרבה. כמו כולם קראתי את מה שמלמדים ממנו בתיכון וכמו כולם חשבתי שהוא "מצחיק" (אמנם יש לו חוש הומור יוצא דופן, אך היום אני כלל לא חושבת שהוא מצחיק.)

כשאני קוראת את הסיפורים האלה היום אני מבחינה בתיחכום יוצא הדופן שמאפיין את הסופר: השפה המפותלת, בה הוא מאפיין את גיבוריו, שבה הוא מכניס לכל משפט (ארוך!) הרבה משמעויות, הנימה הכאילו מגחכת המסתירה מאחוריה טרגדיה ענקית, הסיפורים המסופרים כאילו בתום לב, כאשר הקורא נשאר בפה פעור ואומר לעצמו "זה מה שהוא סיפר לי?, הוא באמת התכוון לזה?" ומה שהוא מספר הוא כה טרגי, באריזה כה "מצחיקה" שקשה לקרוא את זה.

הסיפורים הם סיפורים על אבותינו וסבינו שנעלמו כאילו לא היו. הם נעלמו לא רק בגלל השואה, גם אנחנו השמדנו אותם ואת מה שייצגו: הם היו "הגלות" ולא היה נאה לנו להיות המשכם. ואמריקה, כמובן, מציעה לנו תרבות כה מושכת, שהם, אבותנו, הפסידו במאבק.

אני קוראת את סיפוריו של שלום עליכם ואומרת לעצמי - לכבוד הוא לי להתייחס אליכם, אבותי. אפילו שהייתם עניים מרודים, אפילו ששפתכם היתה מוזרה ומשובצת ניבים ופתגמים לרוב, אפילו שלא הבנתם את נפלאות ה"מרקטינג" ויופיו של ה"נגושיאיישן". אפילו שרק שרדתם וגידלתם ילדים על דיסה של דוחן, ותיקנתם כל בגד שיספיק לדורות של ילדים. אתם הסיבה למעט שנשאר לנו משאר הרוח. וגם המעט הזה הוא סיבה טובה להמשיך.

*

כמה דברים השתנו אצלי אחרי ה-7 באוקטובר 23. אחד מהם הוא חוסר היכולת שלי לקרוא על השואה, עוד אחד הוא דחייה מלקרוא על קהילות יהודיות בגולה החיות בעוני מחפיר בין פוגרום לפוגרום. פעם ייתכן והייתי קורא את הספר הזה בשקיקה. היום הנחתי אותו בשאט נפש באמצע הספור השני.

בתחילה לא הבנתי את דן מירון. מה הוא פתאום הופך את האבן העתיקה הזו וכותב תרגום חדש. אבל מהרגע שבו אחזתי בכריכת הספר, לא יכולתי להניח אותו חזרה. כשאני קורא את שלום עליכם, אני לא רואה את המילים, אני שומע אותן. אני קורא לעצמי את סיפוריו בניגון מזרח אירופאי, משובץ יידיש עסיסית ופתגמים משובשים ברוסית, אקראינית ופולנית. התחושה היא של גן עדן קסום.
ומעבר להנאה הצרופה שבקריאה (יישר כח לדן מירון) הבנתי לפתע גם חלק מהסיבות לטבח היהודים בפוגרומים ומלחמת העולם השניה. השיכנוע העצמי של האנשים היוצאים מאירופה, שהיה מנת חלקם כל הזמן (הגויים בסדר, זה כמה פגרומים וזהו, זוהי תחילת הגאולה...) או ההתכנסות בתוך חיי הקהילה תוך התעלמות מהעולם החיצוני - כל אלו הסבירו לי קצת איך חיו אבותינו ואמהותינו ומדוע היה לגויים קל כל-כך לשחוט אותם. אין ספק שקיימת תהום בין המציאות המתוארת ביד אומן על ידי שלום עליכם, במזרח אירופה לבין המציאות באותה התקופה בדיוק בארץ ישראל. הילדים שיצאו מאותו הרחם התנהגו באופן שונה וקיצוני אם היו באוקראינה או בפלשתינה.
ממולץ לקרוא את הספר הזה. ממולץ לשמוע אותו ולהריח אותו. להנות מכל רגע.

ברדק. ואני רגילה לברדקים וגם וחובבת תוהו. אבל פה אני בעיירה זרה , בתקופה אחרת ואי אפשר להבין מה קרה, מי קרה ומי נגד מי. ולא מספיק אז הנה עברו לשפה אחרת, אז אני מנסה לגייס את הידע שלי באידיש וגורנישט גם זה לא עזר לי. מצטערת הלכתי לאיבוד , כי אני לא מצאתי את הידיים והרגלים ואני פשוט לא שייכת לעיירות ההן בזמן ההוא. ולא הבנתי מי רוצה מה. אז חזרתי להווית התוהו שלי ב2012.

בואו נתחיל מכך :
אזהרה !!!!!! לא לקנות ספרים עם תרגום של דן מירון .
למה ?
אני אסביר .
שלום עליכם עליו השלום והשלום עליו הוא מציין לא פעם בספרים שלו שהוא מעדיף לכתוב בקצרה , למה ? אני מאמין שזה נעוץ בכך שהוא בן מזל דגים ומאחר ואני מזל דגים אני חש שאני מבין אותו או למה הוא בעצם מתכוון .

דן מירון לפי דעתי הוא לא בן מזל דגים כי הוא נוטה לעשות ההפך ממה שמצופה מבן מזל דגים וזה לכתוב הרבה על קצת . אם הספר של שלום עליכם הוא 50 דפים , הסקירה של דן מירון באותו ספר תהיה 150 דפים . הוא משום מה נהנה לגרום לנו לסבול ואני שואל אותך מר מירון ? למה להתעלל בנו ? אנחנו רוצים לקרוא ספר ולהנות מבלי שתפרש לנו כל משפט כאילו אנחנו סטודנטים במחלקה לספרות באוניברסיטה העברית .
אנחנו בסך הכל אנשים רגילים שרוצים להנות מהומור יהודי מזרח אירופאי באופן רגיל .
אבל לא .
דן מירון חייב לקלקל .

לא מספיק שהספרים יקרים [ בכל זאת הסקירות של מירון עולות ביוקר לבית הדפוס ] הם גם כאלו משעממות שבדף השלישי בא לכם כבר למרוט לעצמך את השערות בכתפיים .
אז זהו זו הסיבה למה לא לקנות תרגום מאת דן מירון .

ובנוגע לספרי שלום עליכם , חובה לקרוא . זה מצחיק , זה עצוב , זה גרוטסקי אבל זה משלנו .
אם מנדלי מוכר ספרים הוא הסבא של ההומור האידישיי אזי שלום עליכם הוא פורץ הגבולות שלו , הוא למעשה הפיליפ ק' דיק של ההומור היהודי .
וככה הוא ישאר [ לפחות מבחינתי ]

ככלל, מדובר בספר טוב.
אני מוכרח להודות שדווקא לא התלהבתי מאד מהכתיבה של שלום עליכם.
מצד שני, דווקא אחרית הדבר של דן מירון היא מרשימה. היא מנתחת בצורה ברורה ובהירה את ההתרחשויות בספר, את הניאנסים הקטנים שחבויים בתוך הכתיבה ואת המשמעויות העמוקות שהחביא הסופר.
שווה לקרוא.