ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 24 באוקטובר, 2010
ע"י לנדן פארק-ליין
ע"י לנדן פארק-ליין
היה לי בזמנו חיבור מצויין עם הספר, אולי בגלל שאחרי שקראתי את הפרק הראשון נרדמתי וחלמתי את ההמשך מנקודת מבטו של צל. הניסוחים של גיימן מעולים, מכניסים אותך למקום ולאווירה בשורה או שתיים. עיצוב הדמויות נהדר, אודין, צ'רנובוג, ואנאנסי (שבטח ישוחק ע"י מורגן פרימן בעיבוד ההוליוודי). הסיפורים הקטנים שמפוזרים בספר על ההגעות הקודמות בהחלט מוסיפים (בעיקר אהבתי את יונינוני) והציטוטים מגניבים (שני אנשים יכולים לשמור סוד אם אחד מהם מת, למשל). וכמובן הנוכלויות המושחזות.
עם כל זה, בהפרש של כמה שנים מהקריאה הראשונה, מתגלות כמה בעיות בספר: אז לא כל כך הכרתי את סדרת הקומיקס המופתית של גיימן, סאנדמן, והיום כשאני מכיר אני מזהה שם רבים מהמשפטים (החירות היא זונה אותה יש לבעול על מצע של גופות, למשל), ומהרעיונות (אלים גוססים, חסרי מאמינים) שקראתי באלים אמריקאים.
בנוסף יש בעיה מסוימת של עיבור שכל חסר פרופורציה מצד הדמויות, בעיקר הקברנים המצריים בקאירו (אולי מאה עמודים שהעלילה זזה בהם בערך אינטש), וגם וונסדי עם הרטינה הבלתי פוסקת שלו, וזה גרם לי לחשוד בגיימן שהוא בסה"כ מנסה למכור לאמריקאים ספר על נשמתה של אמריקה בלי לכתוב בו שום דבר חדש.
בשורה התחתונה היה אפשר לחסוך לנו איזה 150 עמודים של הטפות על היבשת האכזרית לאלים ועדיין, זה ספר מעולה (אבל מותר לדלג עמודים כשזה נהייה מוגזם).
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
