ביקורת ספרותית על שלך, סנדרו מאת צבי ינאי
ספר טוב

---

זהו סיפור על מישהו שאלוהים ממש ממש (ממש) אוהב אותו ורוצה שיחיה. הדרמה היא, שהאדם המסוים לא יודע את זה, עד שהכל כבר מאחוריו. בעידן האפל ההוא, שבו חיים ומוות היו באמת ביד הלשון, לכל מי שיצא חי יכול היה להיות סיפור ששווה ספר (אם לא ספרים).

הגעתי לספר בעקבות המלצה כאן באתר, של כלנית (http://simania.co.il/showReview.php?reviewId=31055) ועל כך אני מודה לה.

נראה לי שהספר ידבר בעיקר למי שקרוב באופן כל שהוא לחווית מלחמת העולם השניה באירופה. ללא ענין אישי כזה, הספר באמת יותר מדי נאמן-למקור, ועשוי להיתפש כמשעמם.

לאחרונה כמעט כל ספר שאני קורא, נוגע לכל העבר העכור שמוסתר במשפחה. בספר הזה נחצו כל הגבולות: התמונה של סנדרו-צבי עם אביו דומה לתמונה של אבי וסבי, ממש באותה תנוחה, ממש באותה תקופה. (זה הסבא שמוזכר במה שכתבתי על "הקץ לנשק" ). כואב ועצוב. אבל הסוף בסדר (בסדר, אבל הנכדים לא באים לבקר מספיק).

גם אבי עלה לארץ (במסגרת גרעין של השומר) בלי הורים ומשפחה. גם הוא ברח מהקיבוץ (התייחסו אל נערי החוץ כמו עבדים). גם הוא ברח לצבא. גם הוא בעצם התנתק מחלק גדול ממשפחתו. גם לו יש צילומי שחור-לבן שלו ושל אחרים בתנוחות כל כך דומות. נראה לי שלצלמים באותה התקופה היתה בעית מקוריות קשה.

עכשיו נותר לי לחכות לספר שיכתוב בנו של צבי ינאי. צריך להשוות גם את דור הבנים.

» ביקורות נוספות של האח הגדול
» ביקורות נוספות על שלך, סנדרו