• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
לב מתעורר

לב מתעורר

מאת גַּיִל הַרְאֶבֶן

הביקורת של michal_84

תמונה של michal_84
דירוג
הוצאה לאור:אחוזת בית
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
אורלי
לפני 14 שנים

“מה גורם לאדם כך באמצע החיים לעזוב הכל? לינטוש לניסוע רחוק ככל האפשר לעזוב את משפחתו ולשכוח מעברו.מבק”

5/16
ביקורות על לב מתעורר
הבאה
אינגהס

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

ספר טוב, ועצוב מאוד.
ספר על משפחה מפורקת שמתפוררת ועוד ועוד, אבל למרות זאת כולם מנסים לשמור על המסגרת הזאת שנקראת "משפחה". כל אחד מתבצר בתפקיד שכביכול ניתן לו. וכולם גם משתנים בדרך. וכולם גם פורקים כעסים דווקא על האהובים ביותר, וכולם גם סופגים ומבינים.
ספר נפלא שהעלה אצלי המון דילמות ומחשבות לאורך כל הקריאה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של מיכל
מיכל
תמונה של נדיה
נדיה
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
4קוראים|גיל ממוצע50|100%נשים

על המבקרת

תמונה של michal_84

michal_84

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
194 ביקורות•1 נבחרות•1,556 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של michal_84
michal_84
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות194
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה1,556
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת80ספרות מקורית58מתח ריגול והרפתקאות26

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של michal_84

שלוש משאלות

שלוש משאלות

ליאן מוריארטי

כבר תקופה מסויימת שהספרים של ליאן מוריארטי מהווים בשבילי מעין "מנוחה". אני מאוד אוהבת את הכבתיבה שלה, את הקלילות שבההיא כותבת והשעשוע, למרות שהנושאים לאו דווקא קלילים או משעשעים. היא גורמת לי להעביר את עצמי לפרברי סידני כבר מהמשפט הראשון. עם זאת, היא מדברת בעיקר על קשרי משפחה, מכל זווית אפשרית, ואני אוהבת את זה.

זהו ספרה הראשון של הסופרת, ולמרות שהרגשתי קצת בוסריות (זה עדיין ספר מעולה, פשוט ביחס לספרים היותר מאוחרים שלה) נהניתי מהעלילה. מסופר כאן על שלישיית אחיות: שתיים זהות ואחת לא. שיעשע אותי לקרוא על כך כי בשכבה של הבת שלי יש שלישיית בנים, שניים זהים ואחד לא וכשהם היו בכיתה א, בוקר אחד בתי ואני יצאנו מהבניין שלנו לכיוון בית הספר ופגשנו אותם בדרך. הזהים החזיקו ידיים ביניהם והלא זהה החזיק את היד של אמו. יש כאן הגיון טכני: לאמא יש רק 2 ידיים והמדרכות בשכונה שלנו צרות... אבל איכשהו זה קצת קיווצ'ץ לי את הלב- הייתכן שהלא זהה הוא קצת אאוטסיידר? טוב, אין לי מושג מה באמת המצב ביניהם ואני די בטוחה שהם שלושתם חברים ממש טובים, אבל הספר הזה גרם לי להזכר בתמונה הזאת מלפני כמה שנים. הספר מביא לנו את סיפורן של האחיות, לכל אחת חייה שלה, אבל בקשר ההדוק ביניהן כל אחת שומרת על אותו "התפקיד" מאז ילדותן. כך גם הוריהן הגרושים של האחיות- כל אחד במשפחה משחק תפקיד, ולא מצליחה להראות לאחרים משהו מעבר. הוא תקוע בתפקיד הזה. נגע בי בעיקר הסיפור של ג'מה, האחות הג'ינ'ית שלא דומה לשתיים האחרות (הבלונדיוניות). ג'מה נתפשת על ידי אחיותיה כמישהי קלת דעת, אולי אפילו קצת טיפשה, שלא באמת ניתן להתייחס אליה ברצינות, לסמוך עליה או להתחשב בדעותיה. הן אוהבות אותה אהבת נפש, אבל למרות זאת הן לא מודעות לסערה הנפשית שמתחוללת בתוכה (וגם לזה שהיא דווקא בחורה די מחושבת שדי מצליחה מבחינה כלכלית), שאולי אם היא היתה מצליחה להוציא את אותה הסערה ולחלוק אותה, החיים שלה היו נראים אחרת. וככה כל אחת מהאחיות, היא מתמודדת עם הפחדים של עצמה ועם הרצונות הכל כך עמוקים לנסות ולהשתנות- אבל הן לא יכולות כי יש את הרצון שלהן ויש את התבנית שנוצרה בתוך המשולש של האחיות כשכל אחת מהן ממלאת תפקיד מסויים. גרם לי לחשוב על תאי המשפחה הפרטיים שלי- בתור בת ואחות בכורה, ובתוך בת זוג ואם. אנחנו ממלאים תפקיד וזה ממש לא פשוט לחרוג מהתפקיד הזה.

שווה קריאה :)

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
איתנו זה מתחיל

איתנו זה מתחיל

קולין הובר

מכיוון שקראתי את "איתנו זה נגמר" החלטתי לקרוא גם את ספר ההמשך. הוא לא ספר המשך במובן שבלעדיו הסיפור לא גמור, אלא סיפור אהבתם של לילי ואטלס, החבר שלה מהילדות שהיא פוגשת ממש במקרה, בזמן שהיא שוקעת יותר ויותר לתוך מערכת היחסים האלימה שלה עם רייל (בספר הקודם).
הספר מסופר לסירוגין מנקודת מבטם של לילי ושל אטלס (שם די מיוחד, לא?) ובמהלך הסיפור הם מתוודעים אחד לשני טוב יותר. יש בספר חזרה (קצת מיותרת לטעמי) של פרקים מתוך היומן האישי של לילי מתקופת הילדות. הספר הזה נכתב מספר שנים לאחר הספר הראשון, אז אני מניחה שזה משמש מעין תזכורת. אבל כשקוראים את הספרים אחד אחרי השני, זו חזרתיות מעצבנת.
הספר הקודם התמקד במערכת היחסים האלימה של לילי, ובכך נשא עימו מסר חברתי חשוב. הספר הזה הוא ספר רומנטי מתקתק ואפילו קצת דביק. בזכות ההיכרות המוקדמת עם הדמויות מהספר הקודם גם נהניתי מהקריאה של הספר הזה, אבל האם הקריאה הכרחית? כנראה שלא. זו סגירת מעגל נחמדה לדמויות ותו לא. האם אפשר לקרוא אותו ללא קריאת הספר הקודם? כנראה שכן, אבל הוא היה מקבל פחות משלושה כוכבים, כי כאמור זו קומדייה מתקתקה ממוצעת לחלוטין.
מה שכן חשוב לי לכתוב לגבי הספר הזה, זה שבניגוד לספר הקודם, הספר הזה מתמקד באהבה החזקה של אטלס כלפי לילי ובזוגיות המצליחה שלהם. אבל אני חייבת לציין שתוך כדי הקריאה (בעיקר של הפרקים של אטלס) הרגשתי חוסר נוחות. היחס של אטלס ללילי הוא יחס אובססיבי. אמנם הוא אוהב אותה ורוצה מאוד בטובתה (על חשבונו) אבל אובססיה היא לעולם לא דבר חיובי. העניין הוא שאני לא חושבת שזה המסר שהסופרת ניסתה להעביר, אני חושבת שהעניין היה שבמקום לבנות לאטלס עבר מלא ועשיר, היא יצרה דמות שטוחה יחסית שחוץ מהאהבה האובססיבית ללילי, שאותה לא פגש שנים רבות, אין לו יותר מדי תחומי עניין בחיים.

אז האם לקרוא? לא חובה. בזכות ההיכרות עם המוקדמת עם הדמויות הספר היה חביב, ולא יותר מזה.

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
איתנו זה נגמר

איתנו זה נגמר

קולין הובר

לא קראתי אף ספר של קולין הובר, אבל פתאום היה כל כך הרבה באז סביב הספר הזה. הוא יצא בכריכה חדשה, ואז שוב בכירכת הסרט... אז יאללה החלטתי לקרוא (דווקא עם גירסת הכריכה הכי מוקדמת שיצאה בעברית כי הוא היה הראשון שהיה זמין בספרייה הדיגיטלית).

הביקורת עלולה להכיל ספויילרים...

ובכן, הספר עוסק בנושא מאוד חשוב, ולדעתי ממש לא מדובר מספיק. אלימות במשפחה, אלימות בין בני זוג. יש כאן תיאור של איזושהי אובססיה בין לילי לרייל, שאגב הולכת לשני הכיוונים. לילי מנסה למצוא את מקומה בחיים ורייל הוא מנתח מוח מוכשר ובעל עוצמה. מערכת היחסים שלהם מתקדמת במהירות עם המון עוצמה ותשוקה עד שפתאום רייל מכה את לילי. לילי בטוחה שהיא מדמיינת ושהיא לא מפרשת נכון את הסיטואציה- הרי היא יודעת איך נראית אישה מוכה, אמא שלה סבלה מאלימות כל חייה. אבל לילי אוהבת את רייל ולא מצליחה להתנתק ממנו באמת. היא נכנסת לתוך מעגל של אלימות והאשמה עצמית.

הספר הזה הוא קול חשוב. ולמרות כל הקושי בסיפור, הוא הרגיש לי קצת "קל מדי". הסופרת מנסה להראות כמה קשה לגיבורת הסיפור, לילי, להתנתק מרייל שהוא מושא אהבתה וגם המקור לאלימות, אבל היא גם מציגה את היציאה שלה מהמעגל בצורה "קלה" מדי. כולם מאמינים ללילי, אםילו המשפחה של רייל עומדת לצידה, רייל עוזב בקלות יחסית, משלם מזונות- חוץ מהאלמנט הפיזי כמעט ואין כאן עימות. לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה ככה, אבל זה נראה שללילי היה מזל.
בסוף הספר, קולין הובר מספרת על חייה שלה, על אמה שלה שברחה מבעל מתעלל ועל הילדות שלה עם אמא שרק מנסה לשרוד.

כשהייתי ילדה היו שתי ילדות בשכונה שבה גדלתי שסיפרו לי בסוד על אלימות במשפחה (בין ההורים). כל אחת בתורה השביעה אותי לא לספר. באמת שלא ידעתי מה לעשות עם זה כשהייתי ילדה. זמן קצר לאחר מכן אחת המשפחות חזרה בתשובה ועברה דירה. במשפחה האחרת ההורים התגרשו והאמא עברה עם הילדים כמה רחובות מאיתנו (היום בתור אישה בוגרת אני מבינה את העוצמות שהיו בה לקום וללכת). הלוואי שהייתי אומרת משהו למישהו, אז בתור ילדה, אבל הילדות ההן השביעו אותי וזה היה אחד הדברים היותר מושתקים שהיו בסביבה שלנו.
אז אגיד זאת שוב, למרות שהספר הזה לוקה בחסר הוא מעלה נושא חשוב מאוד לסדר היום והלוואי שיהפוך להיות חלק גדול יותר מהשיח הציבורי, אולי ככה נוכל למנוע אלימות, בושה ואולי אפילו עוד מקרה של מוות מיותר.

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
לבד בתיאטרון המוות

לבד בתיאטרון המוות

טרי הייז

ספר מעולה ומותח. כבר נכתב עליו כל כך הרבה! אבל קודם כל לפני הכל, גם אני רוצה לשאול: מי תרגם את שם הספר לעברית?! בחירה גרועה לטעמי! במשך תקופה ארוכה דווקא שם הספר מנע ממני לקרוא אותו, נשמע לי מוזר מדי (לא שופטים ספר לפי הכריכה וכל זה, אבל עדיין, זה אמור למשוך את העין ושם הספר במקרה הזה עשה בדיוק את ההיפך). "אני צליין" - I Am Pilgrim השם שלו בשפת המקור הוא טוב בהרבה.

אני לא באמת יכולה לכתוב יותר מדי על העלילה של הספר, דווקא כי יש בו כל כך הרבה. הוא מסופר בעיקר מעיניו של לוחם ביון לשעבר והעלילה טסה בין מדינות שונות במהירות שיא. אין כאן רגע מנוחה. זה ספר עב כרס, ולפעמים מצאתי את עצמי מניחה אותו לא כי הוא לא מותח, להיפך, הוא מותח מאוד!!! אלא פשוט כי התעייפתי. הסחרור שיש בספר הזה הוא פשוט מטורף. הספר הזה מותח מאוד (אם כי לא מהשנייה הראשונה, צריך לתת לו פרק או שניים כדי להמריא), כתוב מעולה ומהודק היטב (למרות שלפעמים יש צירופי מקרים מפתיעים במיוחד, או שלא...). יש בו המון הומור מושחז וכנגד אין בו שום פוליטקלי קורקט, שזה מרענן כשלעצמו.

למה בכל זאת הענקתי לו 4 כוכבים ולא 5? קצת ספויילרים:

ובכן, הוא מתאר עולם משוגע. ולצערי הרב אנחנו חיים באחד כזה היום. מגפה עולמית שמשתקת את העולם המערבי בעת המודרנית (שיש בכלל שמועות על כך שסונתזה במעבדה), איסלאם קיצוני שמאיים להשתלט על העולם. מלחמה במזה"ת שרק הולכת ומסלימה, מלחמה באירופה... לצערי הרב זה לא מדע בדיוני, זו המציאות המטורללת שאנחנו חיים בה. העלילה בספר מונעת מתוך האסון של ה 11 בספטמבר... לצערי מאז העולם (ישראל ובכלל) עבר כל כך הרבה טלטלות ומהמורות ששנת 2001 מרגישה רחוקה שנות אור.
למרות זאת, יכולה לומר בוודאות שאם הייתי קוראת אותו לפני עשור, כשהוא נכתב/תורגם (וכשאני הייתי קצת פחות צינית) הייתי נותנת לו 5 כוכבים ויותר.
הוא ספר טוב ומרתק! באמת שחובה לקריאה :)

ואנקדוטה קטנטנה לסיום: לפני כמה ימים אחי ביקש ממני המלצה לספר, אז אמרתי לו שחייב לקרוא את הספר הזה. באותו ערב הייתי עם חברה במטרו במרכז קופנהגן, ושיחה עם שני גברים רנדומלים על טלפונים וזיהוי פנים הובילה אותנו לשיחה על מערכת "אשלון" אחד מהם טוען שהמערכת קיימת גם בדנמרק. לא היה לי מושג! לפעמים המציאות באמת מתערבבת עם הספרים (מיותר לציין שלפני קריאת הספר לא היה לי מושג קלוש לגבי אשלון, תיארתי לעצמי שיש משהו, אבל לא ספציפית אשלון). גוגל מהיר מצא מתקנים צבאיים שנויים במחלוקת. לא הצלחתי להבין אם הם עדיין פעילים כיום (הם כן, לפי הגבר מהמטרו שטוען שהמתקן ליד קופנהגן מנטר את צפון אירופה, איזור סקנדינביה).

בקיצור, רוצו לקרוא!

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
זה קרה קיץ אחד

זה קרה קיץ אחד

טסה ביילי

רומן רומנטי קיטשי וחמוד שיש לו סוף ידוע מראש. אין לי דרך אחרת לסכם את זה.

פייפר היא צעירה בליינית עשירה, מפונקת וגם די מעצבנת. יום אחד האבא החורג שלה מחליט שהיא עברה את הגבול ושולח אותה לעבוד בכדי להחזיר את החוב. היא נשלחת לעיירת דייגים רחוקה, ביחד עם אחותה שמארחת לה חברה. העיירה הזו זו העיירה שהיא נולדה בה, שבה אביה הדייג נהרג ואמה ברחה משם מבלי להביט לאחור.
פייפר נשלחת לשם בכוונה להשתלט על הפאב שהיה פעם בבעלות אביה ומוצאת מאורה של דייגים שיכורים- כמובן שזה משהו מתחת לרמתה.

באופן צפוי למדי היא פוגשת את הדייג האלמן, הכועס והחתיך וכמובן שהם מתאהבים (למרות ההכחשה בהתחלה). הסיפור צפוי, הדמות של פייפר מעצבנת עד מאוד, ובגלל זה היה לי ממש קשה לקרוא אותו בהתחלה. באיזשהו שלב היא התחילה איזשהו תהליך של התבגרות (לא יודעת אם לקרוא לזה התבגרות, אולי יותר נחיתה על הקרקע) מה שגרם לי לחייך ולגחך מדי פעם במהלך הקריאה.

בסופו של דבר אני חושבת שזה ספר נחמד להעביר איתו את הזמן ותו לא.

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
סיפור האהבה של המהפנטת

סיפור האהבה של המהפנטת

ליאן מוריארטי

מוריארטי כותבת טוב. מה שאני אוהבת בה, זה שהיא כותבת על נושאים שיכולים באמת לגעת, בכל אחד. הם קלילים, לא תמיד לגמרי מציאותיים, אבל דווקא כן. היא מספרת לנו על משפחות, על יום יום שלפעמים הוא קצת משוגע, אבל אם מסתכלים מקרוב, זה בקלות יכול להיות הסיפור שלנו או של השכנים מהבית ממול, כי אנחנו לא באמת יודעים מה קורה מאחורי החלונות המוגפים. הסיפורים שלה הם על יחסים, היא מנתחת יחסים בכל מיני רמות שונות.

הפעם אנחנו פוגשים את המהפנטת, נכון שזה מקצוע קצת לא שגרתי אבל זה מה שהיא עושה למחייתה והיא טובה במה שהיא עושה. והיא נהנית מזה, היא עוזרת לאנשים וזה עושה לה טוב. היא פוגשת גבר נחמד, אלמן עם ילד. הוא חביב, הוא טוב בשבילה. אבל הוא מגיע עם עבר. יש לו אקסית אובססיבית שמסרבת לשחרר את החיים שלו.
הסיפור מסופר לסירוגין בגוף ראשון מנקודת מבטה של האקסית ובגוף שלישי, מצד המהפנטת.

הסיפור הזה עוסק במערכות יחסים, בעבר שלנו ובמטען שאנחנו סוחבים איתנו. וכל אחד סוחב מטען כזה. כולנו מושפעים ממה שקרה לנו בעבר ובונים את מערכות היחסים הנוכחיות שלנו בהשוואה למה שהיה. הרי אנחנו סך החוויות שצברנו. אנחנו סקרנים, אנחנו חטטנים- אבל מתי זו סקרנות טבעית ומתי זה כבר חוצה את הגבול והופך להטרדה? האם אפשר באמת לשחרר את העבר שלנו? קל יותר לשחרר בני זוג כשנפרדים בטוב? ומה עם בני זוג שמתו? איך הם משפיעים על מערכות היחסים הנוכחיות שלנו? ומה עם אתיקה מקצועית וסקרנות טבעית? מתי הגבול מטשטש?

מערכות יחסים, זה הנושא של הספר הזה, והוא נהדר. אהבתי :)

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
המדריך לימים הקרובים

המדריך לימים הקרובים

יואב בלום

יכול להיות שהביקורת הולכת להכיל מעט ספויילרים...

איזה רעיון נפלא! אפשרות לצרוך זכרונות של אחרים מבלי לזוז מהכיסא. בעצם לחוות חוויה ענקית, ממשית אבל לגמרי לגמרי בראש שלנו. אני אוהבת את הכתיבה של יואב בלום, הוא כותב טוב, משעשע, קליל, עם המון המון הומור עצמי. אבל הנושאים שהוא כותב עליהם הם בהחלט מעוררי מחשבה, ולא תמיד קלילים במיוחד. מי אנחנו בלי הזכרונות שלנו? ואם אנחנו באמת מוגדרים על פי סך המידע והזכרונות שצברנו- אז אם נקבל מידע וחוויות מאנשים אחרים, האם זה אומר שהם מגדירים אותנו? הופכים לחלק מאיתנו? כן, בהחלט כן. בצורה כזו או אחרת, פשוט אצל יואב בלום זה מגיע לקיצוניות.
הוא מראה כאן בספר את שני צידי המטבע, גם לטובה, זה נהדר איך אנשים שאין להם באמת את היכולת לחוות דברים יכולים פתאום למצוא את עצמם על הר געש באפריקה אחרי ששתו יין שיש בתוכו חוויה. לעומת זאת, אנחנו פוגשים גם שימוש לרעה בהשתלת הזכרונות והחוויות שהאנשים האחרים חוו. הרי בכל עסק, חיובי ככל שיהיה, יהיה מי שימצא את הפירצה וינצל את הרעיון הנפלא לרעה.

מרתק, גורם להמון מחשבות. אם קיימים בי זכרונות של אדם חזק, שיודע לעמוד על שלו, האם גם אני אהפוך לכזו? אם יש בי זכרון התאהבות, האם אני באמת מאוהבת באדם שעומד מולי? האם זו אשלייה או באמת חלק ממני?

אני בהחלט ממליצה לקרוא, ואם אתם רוצים להבין קצת יותר, אתם צריכים לקרוא את פרק 14 :)

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
החיים מחכים לך, קלואי בראון

החיים מחכים לך, קלואי בראון

טליה היברט

סיפור פשטני למדי עם דמויות ראשיות מעצבנות ולא אמינות בעליל. הצורה שהן מדברות אחת לשנייה פשוט בלתי נסבלת! (כמה פעמים אפשר להגיד "פאקינג" בדיאלוג אחד? את פאקינג מדהימה, את פאקינה מתוקה- אולי באנגלית זה נשמע יותר מגניב? אני בספק...). היתרון היחיד שמצאתי בספר הוא שהדמות הראשית של קלואי חולה בפיברומיאלגיה, מחלת הכאב, וזה חשוב להעלות את המודעות למחלה הזו. אבל מבחינת העלילה? שיעמום אחד גדול.

לפני שנתיים•
★★★★★
•michal_84
דירת שותפים

דירת שותפים

בת' אולירי

בזמן האחרון אני ממש במצב רוח לספרים רומנטיים. חופשת הקיץ ואווירת החופש גורמות לי לקרוא סיפורי אהבה קלילים. זה כיף ומעלה חיוך. הספר הזה גם היה כזה, קליל בסך הכל, אבל הוא היה ממש סתמי. למרות שדי התיימר להיות יותר ממה שהוא.
טיפי (טיפאני) ולי (ליאון) הם שותפים לדירה, או יותר נכון למיטה... נשמע מוזר? כן בהחלט! ליאון צריך כסף, לטיפי אין כסף אבל היא זקוקה לחדר לישון בו. אז היא מוצאת את עצמה ישנה במיטה של ליאון, (כי מסתבר שלשכור מיטה בלונדון זה הרבה יותר זול מחדר שלם)- כי ליאון הוא אח בהוספיס שעובד רק בלילות. כלומר בלילה המיטה של טיפי, היא יוצאת לעבודה בבוקר לפני שליאון חוזר ממשמרת הלילה שלו... וחוזר חלילה. כלומר הם גרים באותו חדר אבל מעולם לא נפגשו. הם מתחילים להתכתב בפתקים שהם מפזרים ברחבי הדירה, שזה חמוד בהחלט.
העניין הוא שזה שוב הסיפור של הבחור השקט והמבין מול הבחורה הקשקשנית. אנחנו מגלים פרטים על עברם- אח של ליאון בכלא על לא עוול בכפו, חברה של טיפי היא במקרה עורכת דין מוכשרת במיוחד. לטיפי יש אקס מטריד, וליאון מבין כי במקרה גם אמא שלו עברה דבר או שניים במערכות היחסים שלה.
התחושה שלי היא שבגדול הסיפור הוא די סתמי, אבל יש נסיון מלאכותי למדי להכניס עוד ועוד עומק לדברים.

זה לגמרי בסדר שספר הוא רומנטי וקליל ומשעשע, אני לא אוהבת שמנסים להכניס בכוח פרטים ועלילות משנה שמנסות לסחוט את צינוריות הדמעות שלנו (במקרה שלי, ממש ללא הצלחה).

לפני שנתיים•
★★★★★
•michal_84

ביקורות נוספות על "לב מתעורר"

לב מתעורר

לב מתעורר

גַּיִל הַרְאֶבֶן

משפחת מאור מאבדת את הורי המשפחה בתאונה ונותרים שלושה ילדים. זה לא הסיפור. הסיפור הוא בעיקר על בכור הנותרים אורים (אורי, אבל כי היו הרבה אורי בכיתה, אז אורים, כי שם המשפחה מאור), בתחילה קצין צעיר בצבא, מוערך מאוד ואהוב על חייליו. השניה היא אפרת המתבגרת, המספרת הכל בגוף ראשון, והקטן, יותם, בעיקר ילד יפה בהתחלה ובסוף רופא בארה"ב.

עם הוותרם של השלושה לבד, אט אט מתגלה חוש עסקי מתפתח באורים, הוא עובר לשרת בירושלים עיר מגוריהם, עושה קומבינה עם בית השכנה, מוכר את כל הקומה ואז העסק מתפתח לא כעסק, אבל בכל זאת עיסוק, ההופך למקצוע בנדל"ן. אפרת הופכת לשחקנית, במאית ובנוסף מורה בתיכון לתלמידים החפצים ללמוד משחק ותיאטרון. יותם גדל, נער מוכשר אף הוא, ובסוף רופא הנשוי לרופאה, בעצמו אב לארבעה.

כך או כך, כולם נשענים בעיקר על אורים ויכולותיו המרובות. הוא לרוב עושה את הדבר הנכון, תמיד עם מילה נכונה ותמיד אדם להשען עליו. אבל אורים לוקח על עצמו כל כך הרבה, שנשמות טובות ורחומות יאמרו שזה מה שפגע בלבו, פגע פיזית. עד כדי כך פגע, שבאירוע הלבבי הראשון בשער הגיא, אורים החליט להגיע להדסה בנהיגה שלו עצמו ברכבו, כי סתם להמתין בצד הדרך בכביש הבעייתי במדינה זו איוולת. משער הכניסה לחניה כבר לקחו אותו היישר לצנתור.

כדי לקצר סיפור לא ארוך, עוד שלושה ארועים לבביים היו, האחרון הבהיר לכולם שהנה זה הולך להשתלה. אורים לא אחד שיישב בחיבוק ידיים לנוכח היותו 62 בתור להשתלה ושיחתך חשובה לנו. בצעד אופייני לאורים הלימוד נעשה, הכסף אורגן וההשתלה בסין נעשתה. אין ספק שעתה, תחת השפעת התרופות והבדיקות האינסופיות לאחר ההשתלה, אין מקום לקצב האורימי הקודם. נשמות טובות וקונספירטיביות אף העלו על נס את החשיבה שמושתל מקבל את תכונות התורם, לפחות בחלקן.

פתאום אורים יוצא מהתמונה והבמה מתפנה לבתו אלה, בת מחוננת, אבל בעייתית בתחילה. גם הבן זקוק לפסיכולוג ובנוסף מפרסם את תולדות העלמות אביו בבלוג. האב, כאמור, אינו בתמונה יותר.

כשמוציאים נדבך חשוב ממבנה, צפוי אחת מהשתיים: קריסה או החלפת הנדבך בחלב יציב יותר. וכאן מתעורר לבם של כל לווייני אורים. אפרת מגלה בתחילה שהכל הבל הבלים, אבל יוצאת לדרך שבה ההבל מנוקה. יעקב, דמות חוזרת בשאלה שנעזרה רבות ע"י אורים והוא בגיל אפרת, נכנס למיטה הקרה של אפרת ותורם מחומו. אלה הבת הבעייתית משיגה את ג'וב חלומותיה, המתאים לכשרונותיה, במודיעין, אשתו של אורים, יעל, הופכת לאחות מוסמכת, לימודים שזנחה בעבר.

האם באמת צריך שמישהו המכיר בהיותו עמוד תווך, שיחליט לצאת מהתמיכה ולתת לאחרים לפרוח? זה הרבה פחות פשטני משזה נשמע, אבל הראבן יודעת לכתוב ויודעת על מה היא מדברת. עליכם רק לקרוא ולאהוב.

לפני שנתיים•
★★★★★
•מורי
לב מתעורר

לב מתעורר

גַּיִל הַרְאֶבֶן

מצאתי את הספר הזה בספריית הרחוב ולקחתי אותו כשנסעתי לעזור עם הנכדה שלי בעת שהבתשלי הלכה ללידה השניה שלה. ההמתנה שמראש היהתה אמורה לכלול הרבה זמנים ריקים, התמשכה מעבר לצפוי ולכאורה היה אמור להיות לי די זמן כדי לקרוא את כל הספר. הבעיה היתה שזה לא ספר שמתאים כל כך לקרוא בזמנים מורטי עצבים של הרחבת משפחה. הוא לא קליל או נחמד או מריץ בקלילות עלילה שטותית או מצחיקה, ולכן הבחירה לא היתה תואמת לסיטואציה. סיימתי אותו השבת בעוד תינוקת בת 3 ימים נמצאת בחדר השני.

יש אנשים שאומרים שסקירות באתר לא צריכות להכיל תמצית של העלילה כי את זה אפשר לקרוא בתקציר הספר. ובכן אם תסתכלו בתקציר הספר כפי שמופיע גם על הכריכה האחורית שלו, זה מה שתמצאו "יום אחד, באמצע חייו, קם אורי מאור ומפתיע את סביבתו. אורי, אח ובעל למופת ששימש תמיד משענת לכל הסובבים אותו, משתנה ללא היכר דווקא אחרי שהוא מתאושש מסדרה של התקפי לב קטלניים. השינוי הקיצוני מותיר את משפחתו וחבריו בפני תעלומה שמכריחה אותם לתהות מי הוא באמת". התקפי הלב מגיעים בערך באמצע הספר, ה"הפתעה" המדוברת מגיעה בערך בשלושה רבעים ושרק ההמספרת אפרת, אחותו של אורי, היא זו שממשיכה לתהות מי הוא באמת. וחשוב לומר שלמרות מה שנשמע זה לא ספר על הדברים שקורים לך אחרי התקפי לב והדרך לשנות את אורח החיים.

אז מהתחלה: במשפחת מאור היו הורים ושלושה ילדים בוגרים: אורי, אפרת ויותם. לילה אחד, כשיותם חזר עם משלחת מחו"ל שני ההורים נהרגו בתאונת דרכים במהלך נסיעה, בדרכם לנתב"ג כדי להחזיר אותו הביתה. מכאן ואילך צריכים הצאצאים למשפחת מאור - אורי, אפרת ויותם, להתנהל לבד בעולם. אורי הבכור, בן 22 בזמן התאונה, מפקד נערץ בצבא ואיש חברותי מאוד, אחד שכולם קוראים לו "אורים", לוקח אחריות ומנווט את המשפחה. האחים הצעירים יותר, אפרת בת ה-17 שהיא גם המספרת בסיפור, ויותם בן ה-16, מחליטים להישאר יחד בבית ההורים שמתו, לא ללכת לדודים בקיבוץ ולא לחפש שום פיתרון אחר. הם מנהלים ישיבות משפחתיות מדי שבוע וממשיכים את חייהם, תחילה בתיכון, אחר כך בצבא ובחיי התעסוקה. במטרה לתת להם אופק כלכלי מתחיל אורים במיזם נדל"ן שהוא רק פתיחה למגוון מיזמי נדל"ן אחרים ולעסק משגשג אך מלחיץ. הסיפור נפרש על עשרות שנים ובמהלכן אורי ויותם מתחתנים ומביאים ילדים לעולם, בעוד אפרת נשארת רווקה, עוברת מהפקת תיאטרון אחת לשניה ולבסוף נעשית מורה בתיכון. לתמונה נכנסים אשתו של אורי, יעל, ושני הילדים שלו, אלה וגיא. הסימביוזה בין האחים גדולה, וכשלאורי יש בעיה עם אלה, אפרת לוקחת עליה חסות ומהווה עבורה משפחה תומכת. עד שיום אחד אורי, הציר הזה שעליו נסמכים כולם, נשבר. בלהט הספקים, הלקוחות, הנושים, עורכי הדין והחברים המרגישים נבגדים, מוצא כל אחד מבני המשפחה את כוחות הנפש שלו או שלה, ואת הייעוד שלו בעולם, והם נושאים את הכאב וממשיכים הלאה, ורק אפרת נותרת בתהיות הפילוסופיות.

חשבתי קצת איך כותבים של ספרים מסויימים, בעיקר ספר מתח, כשהם רוצים להתמקד במעט דמויות ולפתח אותן כמו שצריך, הם פשוט מייצרים את הגיבור שלהם בן יחיד ואז הורגים את ההורים שלו. אבל לגדול בלי הורים, ועוד בלי שני ההורים, ועוד אחרי מוות פתאומי, זה לא דבר פשוט אלא טלטלה מהותית לנפש. והסיפור הזה הוא סיפור מרובה דמויות והוא מסביר איך במיליוני צורות קטנו ההעדר של ההורים משפיע על כל החיים משם ואילך. הסיפור הוא מעין יומן אישי של אפרת. היא מעוניינת לספר על השינוי שעבר על אורי, ואיך הוא השפיע עליה, אבל מרבה בהקדמות "כדי שנבין" מה אורי בשבילה. בהרבה מהמקרים היא לא מתייחסת אליו בשמו, "אורי" או "אורים" אלא כותבת "אחינו", והבחירה הקולקטיבית הזאת מוזרה. היא כביכול כותבת עבור אחיה הצעיר יותם, אלא שהיא עושה את זה גם אחרי שהוא כבר מזמן פרס כנפים אלא מעבר לים, נשא אישה, ומקיים קריירה משגשגת ומשפחה גדולה. אבל דומה שאפרת לא רואה את זה. היא נשארת תקועה במקום ולא מאוד מתקדמת, וכך גם אנשים אחרים בסביבה, אשתו של אורי למשל. או החברים שהוא אסף איתו מהצבא, או הילדים שלו.

זה סיפור של התמודדות עם השכול, אבל גם סיפור על אחריות. ועל איך כשאדם לוקח על עצמו יותר מדי אחריות בעזרה לאחרים, הוא אמנם נהיה עמוד התמך של הקרובים אליו, אבל גם קצת גורם בעיקור ובסירוס שלהם ושל הכוחות האישיים שלהם. זה לא מסר איין-ראנדי על כל אדם שצריך לעמוד ברשות עצמו, זה לא מסר בכלל, אלא ספר שכולו סימן שאלה אחד גדול. אני מאוד אהבתי את הספר, למרות שהכיתוב על הכריכה האחרוית הטעה אותי וגרם לי לחשוב שאקרא ספר אחר לחלוטין.

לפני שנה•נצחיה
לב מתעורר

לב מתעורר

גַּיִל הַרְאֶבֶן

סיפור עצוב מאוד.
מסופר על הורים שנהרגים בתאונת דרכים, ומותירים אחריהם שלושה ילדים.
האח הבכור אורי , עובר סידרה של התקפי לב קטלניים פעם אחר פעם.
אחיו של אורי, אפרת ויותם נואשים ממצבו המחמיר של אחיהם שתמיד דאג,
ועזר להם.
במשך הזמן מתעוררים דברים שלא מובנים, ולא מסתדרים לאפרת ויותם בקשר לאורי.
ספר עצוב מאוד, המעיד שכל הזמן משתנים דברים בחיים , מאבדים לפתע אהובים,
והאהבה אליהם לעולם לא אובדת.
הם כל הזמן מייחלים שיקרה נס, וכל מה שביכולתם לעשות, וכל רצונותיהם לא תמיד
עוזרים ומועילים.
כל כך עצוב לקרוא על האחים שחושבים שאולי היו לנטל על אחיהם הבכור אורי, ובכך
לקה בליבו.
מה שנותר להם אלה הזיכרונות שלא ימחקו לעולם...
תחילתו של הספר מותח מאוד, באיזה שלב זה מתחיל להימרח עוד ועוד , והתחלתי לאבד עניין.
בסך הכל ספר נחמד...

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
לב מתעורר

לב מתעורר

גַּיִל הַרְאֶבֶן

מה גורם לאדם כך באמצע החיים לעזוב הכל? לינטוש לניסוע רחוק ככל האפשר לעזוב את משפחתו ולשכוח מעברו.מבקש שהחיים ימשיכו בלעדיו ואם אי קיומו.זאת אף אחד אינו יכול להבין גם לא בני משפחתו אחותו, אישתו וילדיו וחבריו הקרובים.

אורים גיבור הספר. לוקח על עצמו את הטיפול במשפחתו לאחר שהוריו מתו בתאונת דרכים. מאחה את הפצעים, מנחם בונה את משפחתו, ובונה לעצמו ולהם בתים למען ביטחונם ועתידם.

וכך שנראה ש"החיים עולים על מסלולם" פתאום הכל קורס.

ספר יפה ומהנה אי אפשר לעצור.בשעת הקריאה אתה מחפש עוד ועוד מניעים למה הדברים קרו כפי שהם ומחפש תשובות ביחד עם משפחתו וסביבתו.

לפני 14 שנים•אורלי
לב מתעורר

לב מתעורר

גַּיִל הַרְאֶבֶן

לפני חודש ושלושה ימים קיבלתי את הספר הזה במתנה מתלמידות שחינכתי. הוא ועוד שניים אחרים נארזו בעטיפה יפה והוגשו לי כמנחה לסוף שנה. כשהגעתי הביתה ופתחתי את הצרור, הבנתי שאני אצטרך לעשות 'רענון' של המתנה. ספר אחד מתוכו- כבר קראתי (גאווה ודעה קדומה, למתעניינים). את גיל הראבן אני לא חושבת שקראתי, והיא גם לא משכה אותי במיוחד. כך שברגע הראשון החלטתי שאני מחליפה אותו למשהו שמלכתחילה רציתי לקרוא, וברגע השני החלטתי לתת לו צ'אנס. מין תחושה אינטואיטיבית כזאת, של 'הנה ספר שאוהב'.

"זהו סיפורו של אחי, שהחליפו לו את הלב. זהו הסיפור שלי על אחי. אהבתי אותו ואחרי שליבו הומר, לא ידעתי עוד את מי אני אוהבת" כך נגמר הפרולוג של הספר המצוין הזה.

אורי מאור {אורים} היה כמעט בן 22 כשהוריו נהרגו בתאונת דרכים. כאח גדול, הוא נותר לשמור על אחיו הקטנים- אפרת, בת ה-17 ויותם, בן ה-16. תכונות מנהיגות, אכפתיות, חוכמה, סבלנות ואהבה עזרו לו במשימה שלקח על עצמו. האחים מגדלים את עצמם, וגדלים לאנשים בוגרים ומצליחים. אורים מתחתן, נולדים לו ילדים, אך הוא עדיין ממשיך לדאוג לאחיו הצעירים. קשר 'הקומונה' שלהם מחזיק מעמד גם כשאפרת חיה בלונדון, לצורכי עבודה וגם אחרי שיותם מתחתן בארצות הברית ומשתקע שם.

הסיפור מתחיל ממות ההורים ומספר בקולה של אפרת את סיפור חייהם- שלה, של אורים ויעל אשתו וגם של ילדיהם, של יותם ואשתו, של חבריו הרבים של אורים. אנחנו רואים את המפץ הגדול שפוקד אותם עם מות ההורים, את היד הבטוחה של אורים שמנווטת אותם חזרה לחיים.

המפץ השני, מגיע מאוחר יותר, כשהם כבר 'גדולים':נשואים, הורים, מבוססים כלכלית. אז אורים עובר סדרה של התקפי לב שבסופם מפתיע את סביבתו (ככתוב בכריכה האחורית). על החלק הזה, שהוא בעצם המשמעותי ביותר כנראה, לא אספר מפאת הספויילר.

יש ספרי אהבה. יש ספרי הרפתקאות, יש ספרי היסטוריה. הספר הזה הוא ספר אחר, הוא ספר על היש והאין. מה יש לנו, ומה קורה לנו כשאנחנו מאבדים את הדבר הזה: מה נשאר לנו ממנו- זיכרון? אכזבה? מה קורה לנו כשהחלומות על האנשים האהובים מתנפצים- מה קורה לנו?

לא קראתי את ספריה הקודמים של הראבן, אך הביקורת שקראתי היו בינוניות: חלק מקסים וחלק משעמם. דף מרתק ודף נפילה. אינטליגנטית, סופרת בינונית. ועל סמך הספר הזה אני יכולה לכתוב את דעתי המוצקה: יש כאן ספר נפלא, סופרת רהוטה, שמצליחה לבנות מהאין יש. בשפה פשוטה לכאורה, בעלילה מתגלגלת לכאורה, היא התגלגלה ישירות לליבי.

ה-ספר של התקופה מבחינתי.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אינגהס
לב מתעורר

לב מתעורר

גַּיִל הַרְאֶבֶן

התלבטתי איזה דירוג לתת לספר הזה. מצד אחד, הוא לא סחף אותי. 400 עמודים שהם סאגה על משפחה של שלושה יתומים שהאח הגדול בעצם "מחזיק" אותם נפשית וכלכלית וביום אחד, הוא עוזב הכל. הספר הזה הוא מאוד פזיכולוגי, אינטלקטואלי, יש בו הבנה עצומה למן האנושי, אבל עדיין כספר, הדמויות של היו מספיק מפותחות, הדיאלוגים נשמעו כאילו כולם מדברים באותה הצורה. עד העמוד האחרון לא באמת הכרתי את אפרת המספרת או את אחיה יותם או את יעל, אשתו של אורים.
אני חושבת שפיתוח אישיותי טוב יותר של הדמויות (מי הם, איך הם מדברים, מה הערכים שלהם, במה הם מאמינים, מה גורם להם אושר, איך הם חיים בתוך ההוייה הישראלית, מה יש להם בחיים חוץ מאורים והמשפחה- הקטע של התיאטרון לא היה באמת שזור בסיפור ולא גרם לי להכיר את אפרת יותר).
בכל זאת נתתי לספר 4 כוכבים כי הוא ספר מאוד מיוחד ועמוק בדרכו המהורהרת, שלא לדבר על זה שגיל הראבן היא הבת של אחת הסופרות הגדולות, שולמית הראבן, וככה הגעתי לספריה. אני ממליצה לקרוא את "לב מתעורר" כפי שקוראים יומן אישי. ואני כן אמשיך לקרוא ספרים של גיל הראבן, שכותבת במגוון מפתיע של ז'אנרים.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•שירה36
לב מתעורר

לב מתעורר

גַּיִל הַרְאֶבֶן

בזמן שההורים שלי היו בדרך לשדה התעופה
לקחת את יותם בחזרה מטיול הביתה.
משאית סוטה ממסלולה והורגת את ההורים שלי.
יותם נשאר כל הלילה בשדה תעופה ממתין להורים שלו
שיבאו לקחת אותו.
כך פותחת את הסיפור אפרת אשרר מתייתימת היא ושני אחיה
מההורים שלהם.
בהחלט ספר מקסים.
הספר מגלגל סיפור של שלושה ילדים אשר ההורים שלהם נהרגים בתאונה,ואורים אח שלהם הבכור מחליט לגדל אותם.
ספר חדיש ומבין הטובים שיצאו לאור בשנתיים האחרונות,
מומלץ בחום.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ג'יהאן
לב מתעורר

לב מתעורר

גַּיִל הַרְאֶבֶן

יופי של ספר. תיאור חי ומרתק של ילדים שאיבדו את הוריהם בתאונת דרכים. ההתמודדות, ההשענות של האחים על האח הגדול והשבר הגדול לאחר שנים. מומלץ בחום.

לפני 16 שנים•מדברית
לב מתעורר

לב מתעורר

גַּיִל הַרְאֶבֶן

הספר הזה הוא כמו יצירת אומנות משעממת. יש מאחוריו מסר ומשמעות מעניינת-אבל הוא לא מהנה לקריאה, לפחות אחרי שעברת את 100 העמודים הראשונים. קצת מייגע, אבל לסבלניים שבינינו- ספר נחמד.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•הדריה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
לב מתעורר

לב מתעורר

מאת גַּיִל הַרְאֶבֶן

הביקורת של michal_84

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של michal_84
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 15 שנים

“לפני חודש ושלושה ימים קיבלתי את הספר הזה במתנה מתלמידות שחינכתי. הוא ועוד שניים אחרים נארזו בעטיפה י”