ביקורת ספרותית על לב מתעורר מאת גַּיִל הַרְאֶבֶן

---

מצאתי את הספר הזה בספריית הרחוב ולקחתי אותו כשנסעתי לעזור עם הנכדה שלי בעת שהבתשלי הלכה ללידה השניה שלה. ההמתנה שמראש היהתה אמורה לכלול הרבה זמנים ריקים, התמשכה מעבר לצפוי ולכאורה היה אמור להיות לי די זמן כדי לקרוא את כל הספר. הבעיה היתה שזה לא ספר שמתאים כל כך לקרוא בזמנים מורטי עצבים של הרחבת משפחה. הוא לא קליל או נחמד או מריץ בקלילות עלילה שטותית או מצחיקה, ולכן הבחירה לא היתה תואמת לסיטואציה. סיימתי אותו השבת בעוד תינוקת בת 3 ימים נמצאת בחדר השני.

יש אנשים שאומרים שסקירות באתר לא צריכות להכיל תמצית של העלילה כי את זה אפשר לקרוא בתקציר הספר. ובכן אם תסתכלו בתקציר הספר כפי שמופיע גם על הכריכה האחורית שלו, זה מה שתמצאו "יום אחד, באמצע חייו, קם אורי מאור ומפתיע את סביבתו. אורי, אח ובעל למופת ששימש תמיד משענת לכל הסובבים אותו, משתנה ללא היכר דווקא אחרי שהוא מתאושש מסדרה של התקפי לב קטלניים. השינוי הקיצוני מותיר את משפחתו וחבריו בפני תעלומה שמכריחה אותם לתהות מי הוא באמת". התקפי הלב מגיעים בערך באמצע הספר, ה"הפתעה" המדוברת מגיעה בערך בשלושה רבעים ושרק ההמספרת אפרת, אחותו של אורי, היא זו שממשיכה לתהות מי הוא באמת. וחשוב לומר שלמרות מה שנשמע זה לא ספר על הדברים שקורים לך אחרי התקפי לב והדרך לשנות את אורח החיים.

אז מהתחלה: במשפחת מאור היו הורים ושלושה ילדים בוגרים: אורי, אפרת ויותם. לילה אחד, כשיותם חזר עם משלחת מחו"ל שני ההורים נהרגו בתאונת דרכים במהלך נסיעה, בדרכם לנתב"ג כדי להחזיר אותו הביתה. מכאן ואילך צריכים הצאצאים למשפחת מאור - אורי, אפרת ויותם, להתנהל לבד בעולם. אורי הבכור, בן 22 בזמן התאונה, מפקד נערץ בצבא ואיש חברותי מאוד, אחד שכולם קוראים לו "אורים", לוקח אחריות ומנווט את המשפחה. האחים הצעירים יותר, אפרת בת ה-17 שהיא גם המספרת בסיפור, ויותם בן ה-16, מחליטים להישאר יחד בבית ההורים שמתו, לא ללכת לדודים בקיבוץ ולא לחפש שום פיתרון אחר. הם מנהלים ישיבות משפחתיות מדי שבוע וממשיכים את חייהם, תחילה בתיכון, אחר כך בצבא ובחיי התעסוקה. במטרה לתת להם אופק כלכלי מתחיל אורים במיזם נדל"ן שהוא רק פתיחה למגוון מיזמי נדל"ן אחרים ולעסק משגשג אך מלחיץ. הסיפור נפרש על עשרות שנים ובמהלכן אורי ויותם מתחתנים ומביאים ילדים לעולם, בעוד אפרת נשארת רווקה, עוברת מהפקת תיאטרון אחת לשניה ולבסוף נעשית מורה בתיכון. לתמונה נכנסים אשתו של אורי, יעל, ושני הילדים שלו, אלה וגיא. הסימביוזה בין האחים גדולה, וכשלאורי יש בעיה עם אלה, אפרת לוקחת עליה חסות ומהווה עבורה משפחה תומכת. עד שיום אחד אורי, הציר הזה שעליו נסמכים כולם, נשבר. בלהט הספקים, הלקוחות, הנושים, עורכי הדין והחברים המרגישים נבגדים, מוצא כל אחד מבני המשפחה את כוחות הנפש שלו או שלה, ואת הייעוד שלו בעולם, והם נושאים את הכאב וממשיכים הלאה, ורק אפרת נותרת בתהיות הפילוסופיות.

חשבתי קצת איך כותבים של ספרים מסויימים, בעיקר ספר מתח, כשהם רוצים להתמקד במעט דמויות ולפתח אותן כמו שצריך, הם פשוט מייצרים את הגיבור שלהם בן יחיד ואז הורגים את ההורים שלו. אבל לגדול בלי הורים, ועוד בלי שני ההורים, ועוד אחרי מוות פתאומי, זה לא דבר פשוט אלא טלטלה מהותית לנפש. והסיפור הזה הוא סיפור מרובה דמויות והוא מסביר איך במיליוני צורות קטנו ההעדר של ההורים משפיע על כל החיים משם ואילך. הסיפור הוא מעין יומן אישי של אפרת. היא מעוניינת לספר על השינוי שעבר על אורי, ואיך הוא השפיע עליה, אבל מרבה בהקדמות "כדי שנבין" מה אורי בשבילה. בהרבה מהמקרים היא לא מתייחסת אליו בשמו, "אורי" או "אורים" אלא כותבת "אחינו", והבחירה הקולקטיבית הזאת מוזרה. היא כביכול כותבת עבור אחיה הצעיר יותם, אלא שהיא עושה את זה גם אחרי שהוא כבר מזמן פרס כנפים אלא מעבר לים, נשא אישה, ומקיים קריירה משגשגת ומשפחה גדולה. אבל דומה שאפרת לא רואה את זה. היא נשארת תקועה במקום ולא מאוד מתקדמת, וכך גם אנשים אחרים בסביבה, אשתו של אורי למשל. או החברים שהוא אסף איתו מהצבא, או הילדים שלו.

זה סיפור של התמודדות עם השכול, אבל גם סיפור על אחריות. ועל איך כשאדם לוקח על עצמו יותר מדי אחריות בעזרה לאחרים, הוא אמנם נהיה עמוד התמך של הקרובים אליו, אבל גם קצת גורם בעיקור ובסירוס שלהם ושל הכוחות האישיים שלהם. זה לא מסר איין-ראנדי על כל אדם שצריך לעמוד ברשות עצמו, זה לא מסר בכלל, אלא ספר שכולו סימן שאלה אחד גדול. אני מאוד אהבתי את הספר, למרות שהכיתוב על הכריכה האחרוית הטעה אותי וגרם לי לחשוב שאקרא ספר אחר לחלוטין.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על לב מתעורר