****





קשה לקטלג את הספר הזה, שנכתב, נדמה לי, כשעוד היו כותבים ספרים בקלאסה, ולפני שהכתיבה "של פעם" נטחנה עד דק במלתעותיה של התעשייה הספרותית שהכתיבה צורות מושטחות יותר, "מכירות" יותר, ובמובנים רבים, קולנועיות יותר. לכאורה "שיבומי" הוא ספר מתח, או פעולה, קצת ריגול בקטנה, אבל אין בו שום דבר שטוח או מוזל או חסכני, שיאפשר אדפטציה נוחה לתסריט קולנועי, בדומה לספרי המתח או הפעולה של עשרים השנה האחרונות. אולי נכתבו על זה מחקרים, לא ממש חיפשתי - אבל קיים שוני מהותי ומובהק בין הספרים (והסרטים) שהתפרסמו במחצית השניה של המאה הקודמת בז'אנר המתח והפעולה, לבין הספרים והסרטים שנעשו מאז שנות התשעים. אם תרצו, עשינו מעבר מאנלוגי לדיגיטלי. לכאורה, הכול טוב. הצליל נקי יותר, יש פחות הפרעות ופחות קשקושים, אבל מצד שני, משהו "חם" יותר, כמו בתקליט הוויניל או בפילם, אבד, וגם היום עושים מאמץ מיוחד ולעתים יקר כדי "ללכלך", להחזיר את האופי שנדמה שהיה אז ולהטמיע אותו ביצירות העכשוויות.

את הספר הזה קראתי כשהייתי טינאייג'ר והייתי סקרן מאוד להיווכח מה השתנה בנקודת ההשקפה שלי על העולם. אז, בימים ההם, חשבתי שהוא מדהים.

החלק הראשון של הספר הזה מרשים מאוד, גם מבחינת הכתיבה וגם מצד התפתחות העלילה. אז נכון שאין את הקצב והברק שיש בספרים כמו "פרוייקט X" או אצל יו נסבו או מהשתרצו, אבל יש כתיבה מהוקצעת, חכמה, פואטית, פילוסופית, מלאה הומור עוקצני מינימליסטי מחד וכובד ראש תהומי ורציני מאידך.

ניקולאי הל הוא מתנקש שכיר עם עקרונות. או שהחוזים שהוא לוקח על עצמו הם יקרים להחריד, או שהוא מבצע אותם חינם אין כסף, תלוי בזהות המזמין וביעד. הוא בן לאם רוסיה ממוצא מיוחס ואב גרמני, וגדל בשנגחאי כבן טיפוחיו של גנרל יפני עטור מדליות ואמן "גו", משחק המחשבה היפני העילאי, וממנו גם למד את שאיפתו האמיתית, העליונה, של האדם: להגיע למצב של "שיבומי", דממה מלאת משמעות, טוהר, פשטות, שלמות, הפנמה... נו, הערכים היפניים האלה שמוחנו, בני המערב הנחות, אינו מסוגל לתפוש. הוא דובר שבע או שמונה שפות, ביניהן באסקית שלמד מספרים ישנים כשהיה בכלא, הוא גם מומחה שאין שני לו באמנות הלחימה-בידיים-ריקות "הרוג/עירום", וברצותו הוא מביא כל אישה שהוא פוגש בה לשיאי אביונה ממושכים. ענף הספורט שאימץ לעצמו: מערן - כלומר, בניגוד למטפסי הרים, הוא חוקר מערות. בקיצור, הבנתם את התמונה - מין רוצח-על ג'יימסבונדי כזה, שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו איך הוא היה נראה או מתנהג אילו מצא את עצמו על המסך הגדול בימינו.

אבל לא. המסך הגדול אינו סובל ניואנסים כמו "שיבומי" או משחקי "גו" של שלושה ימים. וכך גם הספר הזה נפרש באופן קצת פחות שגרתי. אולי עשרה אחוז ממנו מתארים טיפוסי מערות לא מעניינים באופן מיוחד, ויש בו משהו מנותק, אוטיסטי, איטי מדי במקומות שהאצבע מרפרפת על הכפתור של ה-forward, וחטוף במקומות שיש להאריך בהם, ולתת לקורא עוד קתרזיס נוסף, מתגמל יותר. זאת בעיקר בחלקו השני של הספר, שבו החורים בעלילה על המופרכות המובנית בהם, מתחו את שאריות הסבלנות שלי כמו לבנה בשקית קרועה של רמי לוי, אבל בכל זאת המשכתי לקרוא בשקיקה.

חנה שטרן, אחייניתו של אסא שטרן הישראלי, קולגה לשעבר של הל, וניצולה אחרונה מתא מחתרתי כושל ("חמישיית מינכן") ששם לעצמו למטרה להתנקש בכל מי שלקח חלק ברצח הספורטאים באולימפיאדה, מגיעה אל אחוזתו בהרי הפירנאים כדי לבקש שיעזור לה לנקום את מותם של שאר חברי התא מידי מחבלי אש"ף וארגון תמנוני עולמי בשם "חברת האם". הל מסרב, לא לפני שהוא מביא גם את העלמה שטרן לשיאי אביונה, אך משזו נרצחת באכזריות זמן קצר אחר כך, מבין מתנקש העל שאינו יכול יותר לשבת בחיבוק ידיים, והוא יוצא לקרב של חייו ידה ידה. נכון, זה מטופש, אבל מטופש חינני, ובסך הכול די נהניתי.

טרווניאן, אגב, הוא שם העט האניגמטי של מי שעשרות שנים איש לא הצליח להתחקות אחר זהותו האמיתית, והתברר להיות, כמה מוזר, דווקא סופר אמריקאי בינוני למדי. את "חיסול בפסגה", ספרו הראשון, המחיז לסרט לא אחר מאשר קלינט איסטווד, כבר בשנת 1975.

והנה, הערת שוליים מאמצע הספר אשר טומנת בחובה במספר שורות קצרות את רוב מה שאפשר להבין עליו:
"במהלכו של ספר זה, ישתמש ניקולאי הל בטאקטיקות של 'הרוג/עירום', אך אלה אף פעם לא יתוארו בפרוטרוט. בספר קודם תיאר הסופר טיפוס מסוכן על הר. במהלך הפיכתו של הספר לסרט תפל, נהרג מטפס הרים צעיר. בספר מאוחר יותר, תיאר הסופר בפרוטרוט שיטה לגניבת ציורים, אף מהמוזיאונים השמורים ביותר. מיד לאחר שהופיעה הגירסה האיטלקית של הספר, נגנבו במילאנו שלושה ציורים בשיטה שתוארה, ושניים מהם הושחתו ללא תקנה. אחריות ציבורית מונעת כעת מהסופר תיאור מדוייק של טקטיקות ואירועים, אשר אף כי מספר קטן של קוראים עשוי למצוא בו עניין רב, הוא עלול לתרום לנזק שיגרם לאלה שאינם בסוד הענינים (ומידם). לפי אותו כלל, ישאיר הסופר מספר טכניקות-מין מתקדמות לוטות בערפל חלקי, כאשר הן עלולות להיות מסוכנות, וודאי מכאיבות לטירון."

באסה.


****

הכל התחיל לפני 4 חודשים.
כתבתי את הביקורת שלי על הספר "ראיתי איש" ואחת התגובות הקפיצה לי את המחשבות.
"שונא שמתנגדים לי".
אז יצאתי למסע חיפוש בדפי סימניה ובעיקר חיפשתי ספרים שלא הופיעו לי ברשימות שלי.
ספרים מיוחדים. 5 כוכבים פלוס.
ומבין כל הספרים שעלו לי בחיפוש קידמתי עדיפות קריאה לשניים :
22/11/63
שיבומי.

את 22/11/63 סיימתי לקרוא בדיוק שעתיים אחרי ששונרא פירסמה את הביקורת שלה עליו.
לא מיותר לציין שמאוד אהבתי את הספר והוא חול"ב הו"ד (קרדיט למחשבות שטבע את המושג).

ושיבומי, הו שיבומי.
אני יכול לכתוב וללהג הרבה על הספר הזה אבל מצאתי את עצמי פשוט חורז :

בעולם קודר וכל כך מייאש
יש אדם אחד שאת הרשע ייבאס.
הוא חי בהרים באחוזה כה רחוקה
שרק מעטים יוכלו למצוא אותה.

הוא כל כך חד ובהיר תפיסה,
שכבר מרחוק הוא יקרא את מחשבתך.
הוא יודע להרוג באינספור שיטות,
אבל תהיה בסכנה רק אם אתה רע מאוד.

אם את אישה חבל לך על הזמן,
לא תרצי לצאת מהאחוזה בעד שום סכום שבעולם.
הוא פועל בכל מקום, אין לו שום גבולות,
באוויר, ביבשה ובעיקר במנהרות.

וגם אם חלפו 40 שנה מאז שהתפרסם בעולם,
הוא נראה עדיין בן 25 והוא בכושר מצויין.
אז אם מישהו מוצא אותו שיודיע לו בבקשה,
שאם הוא רוצה, לא חסרה לו כאן עבודה.

ותודה למחשבות שבזכותו נחשפתי לספר הזה וגם ל 22/11/63.

יש לי הרבה מה לומר על הספר הזה וצריך להיות קצת סבלניים. אלה הממהרים לשורה התחתונה אומר רק שזה ספר המוגדר כספר מתח והוא ספר מתגמל מאוד.
עכשיו למה שיש לי לומר. צורנית, הספר מרהיב. זמורה ביתן בהחלט השקיעו בצורה החיצונית של הספר מהצילום, דרך הכריכה הקשה המהממת. עד שמתחילים לקרוא. כשמתחילים לקרוא נופלים על טעויות הגהה קשות ומרגיזות. מה שכן, התרגום של מיקי בר מאנגלית משובח ביותר וגם התעתיק של השמות מצרפתית מוקפד לעילא. זה לגמרי לא דבר של מה בכך.
רואים שזמורה ביתן קצת הזדרזו עם הלהיט הזה, שיצא ב-1979 וכבר הופיע כאן על מדפינו ב-1980. להיט שקראתי כבר לפני שלושה עשורים ויותר והוא מהמעטים שחזרתי אליהם. זו היתה חזרה מתגמלת. שניים שחזרתי אליהם הוכיחו שהדברים אינם תמיד כמו שהיו בהתחלה: הציפור הצבועה התגלה כבתחילה – ספר קשה ומזעזע. השני, תמונתו של דוריאן גריי, התגלה כאוסף של פטפוטים, להג משמים ובלתי נגמר.
הספר שלפנינו, שיבומי, עוסק במושג זר לעולם המערבי המעשי. שיבומי הוא מצב אנושי, בו אדם מסוגל להגיע לשליטה עצמית, כמו גם שליטה בלתי אמצעית באחרים. איך זה מתקשר לגיבור סיפורנו, ניקולאי הל?
הזמן הוא שנות העשרים של המאה העשרים, המקום הוא סין, שם גרה הרוזנת אלכסנדרה איבנובה ולה בן משל אחד הל, גרמני השוהה בסין, איש צבא. עם לידת הבן נעלם לו הגרמני וכך גדל לו ניקולאי הקטן עם אמו, ילד עם מראה רוסי, ירוק עיניים, בהירות ומכאיבות. בגיל עשר ומשהו מגיע הקולונל היפני הכובש קישיקאווה סן לגור בבית הרוזנת, הבית הראוי למושל החדש. מהר הפכו יחסיהם כך שהיפני הוא איש הקבע בבית, הרוזנת הזמנית ויחד עם הילד קיימו לכאורה מראית עין פנימית של משפחה. פנימית בבית בלבד. עם מותה של האם ניקולאי ממשיך לגור כבן חסות של הקולונל וכשזה מועבר למנצ'וריה, ניקולאי, המתברר כילד מחונן ושחקן גו מזהיר, מועבר ליפן, לגדול בכפר בו מלמד מאסטר גו ילדים נוספים. ניקולאי יגור בביתו של זה, המתברר כחברו של הקולונל.
עם נפילת יפן במלחמת העולם השניה, הקולונל, עכשיו גנרל, נלכד ע"י הרוסים, המבקשים לעשות לו משפט ראווה. איכשהו ניקולאי בן ה-21 שומע על כך כשהוא כבר עובד עבור האמריקאים הכובשים ביפן כמתורגמן. הוא גם מצליח להגיע לגנרל מיטיבו ומתכנן לאפשר לו להתאבד בלי נשק כלשהו. הדבר עולה בידו וכך הוא נלכד ובאין לו שום אזרחות שתגן עליו הוא מבלה 3 שנים בצינוק כשאחד דאימונד מהצבא האמריקאי דואג לרסק את פרצופו.
הספר נע בין שני חלקים: חברת האם בוושינגטון ושאר העולם, בעיקר יפן ומאוחר יותר ארץ הבסקים. חברת האם היא חברה בה חברות מדינת אופ"ק, יצרניות אנרגיה, להן אינטרסים משותפים מעבר לגבולות מדיניים. לחברת האם כל הידע שיש לסי. אי. איי. ולאנ. אס. איי. ואפילו לשרותי הביון הבריטיים. עכשיו דן אחד דאימונד, בליטוש שונה מאותו דאימונד שדובר בו קודם, עם פקודיו על טעויות מניעת מעשה טרור לו היו שותפים ברומא רק באותו יום עצמו.
בין לבין מגיע חנה שטרן, אחייניתו של אסא שטרן, זה שביקש לנקום את מעשה הטרור הספורטאים הישראלים במינכן ב-1972, אל טירתו של הל. היא מבקשת ממנו לסייע לה במניעת מעשה טרור נוסף של ספטמבר השחור. הל חייב חוב של הצלת חייו לאסא שטרן, אבל הוא כבר פרש מקריירה של מחסל טרוריסטים, חיסול שהוא בדרך כלל ללא כל נשק נראה לעין ומוכר.
רוצים לדעת איך זה נגמר? אתם יודעים שהדרך לא פחות חשובה מהתוצאה, לרוב אף מענגת יותר וכאן גדולתו של הספר וכמובן המספר.
טרווניאן רקח לנו ספר מקובל בז'אנר עם גיבור-על, כזה בעל מראה שונה, יכולות נדירות וחיים שהם הטופ שבטופ, דובדבן על קצפת זה כבר לא מספיק ולא מדובר על פחות ממיטב היינות, עידון המזון היפני ועוד. ספרים כאלה לא מוצאים היום וברובם עד כולם חסר אותו עניין חמקמק, אבל ניתן לגמרי לזיהוי כשפוגשים אותו – קלאסה.
ניקולאי הל שיפץ לו טירה יקרה ונדירה בארץ הבסקים, חדר שלם מוקדש לאמצעי הרג שלגמרי לא נראים כך. גן יפני מקיף את טירתו, רכב לא מורשה להגיע לחצר ולטירה בכלל ובטח לא לחנות שם. אם נוסיף לזה את חמש או שש השפות בהן הוא שולט, חוסר היכולת לצלם אותו והיכולת שלו לחוש קרבה של בני אדם דרך האאורה שלהם, הרי דרישות הז'אנר מתמלאות.
ועכשיו לכתיבה: הכתיבה היא מהסוג נטול הקללה המכונה תקין פוליטית. כל מה שצריך להיאמר נאמר ובחופשיות, טרווניאן מביע דעתו על האמריקאים ורואה בהם סוחרים ותו לא, מצר על אובדן עדינותם ותומתם של היפנים, לא חוסך שבטו מהבריטים, הצרפתים והאיטלקים, חושב בהחלט על זכותה של ישראל לחיות בביטחון ומעל הכל, יורד על הערבים קשה ומכאיב, במיוחד על האשמים בכל הצרות – הפלסטינאים.
אם נדמה לכם שהספר רצוף אקשן מהיר ותוסס, תתבדו. ספר טוב נכתב על הבדלים, בעיקר הרצון של האמריקאים להגיע לתוצאות מלוות ירי מדויק ורצחני, לעומת השיבומי של ניקולאי הל, המלווה בפילוסופיות מזרחיות של עידון, שליטה עצמית ויופי עדין ומטופח. הספר, אם כן, עתיר הו"ד (הופך דפים).
קלאסה, כבר אמרתי?

ספר המתח "שיבומי" (הוצאת זמורה ביתן, 1980) מאת טרווניאן (שם העט של הסופר רודני ויליאם ויתיקר) הוא ספר יוצא דופן. אף שגם בין דפיו מצוי סיפור מתח אודות רוצח שכיר במהלך שנות המלחמה הקרה ובכלל זה העימות הישראלי-ערבי, מאבק הלאומיות של הבאסקים בספרד, והתחרות על השליטה במשאבי העולם. אף שגם בספר זה נדרש הגיבור, ניקולאי אלכסנדרוביץ´ הל, להתמודד עם פרשיית ריגול, טרור ושחיתות מורכבת, הרי שייחודו הוא בכך שהל הוא גיבור שונה מאוד מן המקובל בז'אנר.

גיבור "שיבומי", ניקולאי הל, הוא בנם של אם ממוצא רוסי, "רוסיה לבנה" משנחאי, ואב ממוצא גרמני. במהלך מלחמת העולם השנייה אומץ הל על-ידי גנרל קישיקאווה היפני ששלח אותו להתגורר ביפן בביתו של חברו, אוטקה-סן, אמן ה"גו", המשחק היפני העתיק המקביל לשחמט. שם הפך הל, הדובר שבע שפות, שחקן מוכשר ב"גו". על רקע המלחמה הקרה והמלחמה בטרור הפך הל לחוקר מערות (מערן) מיומן ולמאהב חושני. אולם באת עיקר מרצו הקדיש בהפיכת לרב-אמן "ביעוד שבחר לעצמו: מחסל מקצועי של טרוריסטים בינלאומיים" (עמוד 163).

אבל הל הוא רוצח מסוג אחר. הוא מחסל טרוריסטים ופוליטיקאים ברחבי העולם, גם משום שהוא מאמין בכך, וגם משום שזה משתלם. בעקבות הכשרתו באמנות ה'הרוג/ עירום' העריכו שירותי הביון המערביים "שעבור ניקולאי הל מכיל כל חדר מערבי כמאתיים כלי-נשק קטלניים" (עמוד 177). הוא מסוגל לרצוח באמצעות, מפתחות, מסרקים, כרטיסי אשראי וכוסות פלסטיק לשתייה. כך למשל, הוא מסכל חטיפת מטוס כשהוא חמוש רק בתג פלסטי הנעוץ בדש חולצתו. "הבחור השרירי לא הצליח להתאפק. הוא זינק מושבו והסיט את הוילון. על הרצפה, סרוחים כבובות מתות, היו ארבעת עמיתיו. הוא לא הספיק לחוש את קצה התג; הוא מת ממות עצבי לפני שגופו פגע ברצפה" (עמוד 321).

הל, המתגורר עם אהובתו בטירה מן המאה ה-17 בספרד, "מבצר מוחשי ורגשי כנגד המאה העשרים" (עמוד 230), פרש מן המקצוע שנתיים קודם לאירועי הספר. אולם כאשר מתדפקת על דלתו חנה שטרן, בחורה צעירה מישראל הנמלטת לאחר שעמיתיה חוסלו בנמל תעופה באיטליה, הוא מבין שנקלע למשחק קטלני מכל אשר חווה בחייו. הל חש מחויב לסייע לחנה שכן הוא חב את חייו לדודה, אסא שטרן. איש המוסד לשעבר. לדברי הל "ברגע מסוים בקהיר, לפני שש-עשרה שנים, הוא סיכן את ביטחונו וקרוב לודאי את חייו, כדי לעזור לי. ומה שעקרוני יותר, הוא סיכן גם את הצלחת המבצע שהתמסר לו" (עמוד 240).

בגב הספר נכתב כי "שיבומי היא תכונה פנימית של אדם המסוגל להגיע להפנמה מלאה, לשלמות ולשליטה מוחלטת בעצמו ובסובבים אותו, ללא שימוש בכוח וללא אלימות, אלא רק באמצעות השלווה, השלמות והפשטות הטהורה." הל חותר להגיע לדרגה זו של שלווה פנימית, אולם נראה כי האיום על חייו מצד "חברת האם" ארגון רב עוצמה השולט במסחר הנפט העולמי, עשוי לשלול את השלווה ואת הביטחון מהל ומן הסובבים אותו.

טרווניאן יודע לספר סיפור מתח מהודק, נעים לקריאה שאוחז את הקורא ואינו מרפה. מומלץ!!!

אם הייתי נכלא לפרק זמן ארוך במיוחד בצינוק או בתא
מאסר, מעליב שכזה . הייתי מגיע, כך אני מאמין,
דרוך,מוכן וסקרן.
כי קראתי את הספר ״שיבומי״, של טרוויניאן.
זה ספר שמלמד אותך ,כבדרך אגב,
שהדבר החשוב באמת זאת לא השגת המטרה. אלא, הדרך החולפת, והאופן שבו אתה פוסע, לאורכה.

שלום לכולם.

הספר הנוכחי הוא ספר שהנו לא פחות מאשר יצירת מופת.

בזמן שאני קורא ספרים אני נורא אוהב לדרג ולסווג ציונים. חלקם מעולים , חלקם קצת פחות.

אך גם בין הציונים המעולים שאני נותן לספריי יש ספרות שמתעלה על המצויין הרגיל.

ספר זה אכן נכנס בעיניי לקטגוריה הנוכחית.

טרוויאן הנו סופר אדיר , ועושים לו עוול שלא מתרגמים לעברית את כל ספריו.

ספר זה בשונה מספרות מתח רגילה , משלב בתוכה אמירות גאופוליטיות מדוייקות מאד על הבדלי התרבות המהותיים בין המזרח למערב.

חיים פשוטים ובריאים , אל מול התרבות המערבית שהנה סרח וסאוב.

תרבות של ענווה וכבוד ומוסר , אל מול התרבות הקפיטליסטית החזירית ,בה התרבות היא עשיית ממון בכל דרך אפשרית.

יש בספר שילוב פנומנלי של תורת הזן והבודהיזם , והכרה בטבע ובצומח תוך כבוד אדיר אליו.

הגיבור הנו ניקולאי הל , ילד מיוחד במינו , הנולד לאם רוסיה , ולאב גרמני ( שילוב של ניגודים המתנגש בתקופה האפלה ההיא).

ילד אשר למד ונחשף מגיל ינקות לתרבות מפוארת ורבת שפות , ומנגד משלים את כל החסר לו בתרבות רחוב מלאה באלימות וברוטליות קשה.

ילד שנחשף לכל התובנות ולומד להיות ילד חכם המשלב בתוכו את כל האלמנטים הדרושים לו להשרדות ופקחות בלתי רגילה.

הוא גדל בשנחאי בסין אך נאסף תחת צילו של גנרל יפני שמתחיל ללמדו את גינוני התרבות היפנית , ולאחר פרק זמן מה נשלח ליפן

ללימוד של ה " שיבומי " , שזהו מצב בו אדם מגיע להפנמה מלאה , ושליטה מוחלטת בשלמות אישית.

הוא נראה ילדון , אך המראה אינו מלמד על כך שהילד , נער , ולימים אדם בוגר בכסות מראה צעיר ונערי , הוא שלמות של חוכמה ,

שליטה עצמית בלתי מתפשרת , ובנוסף היותו לוחם מיומן מאין כמוהו היכול להרוג ולחסל כל אדם עם כל חפץ אפשרי.

מעבר לזה הוא הגיע לרמה גופנית ונפשית מינית מאד ששמה את כל בני האנוש הרגילים הרחק מאחור.

בספר ישנם תיאורים יוצאי דופן על התקדמותו בשליטה בהנאה המינית , והקריאה על כך היא חוויה בפני עצמה.

הספר דן באופן גס בקלחת הבלתי נתפסת בין מדינות בנושא הכלכלי , וכלכלת הנפט , תוך שימת דגש עד כמה מדינות המערב תלויות

בחסדיהן של מדינות ערב בנפט , ועד כמה הן מוכנות ללכת רחוק בהמשך עבור אותו כתם שחור ושמנוני.

ישנה בספר חלוקה ברורה של ממשלות , ומעבר לכך גם תאגידי על שכוחם הוא של ממשלות ואף מעבר לכך.

הספר דן בתאגיד שכזה בו יש לו כוח בלתי נדלה ובו אינטרסים נורא מנוגדים ובזכות ההגנה על הצד הערבי ( בגלל הנפט כמובן).

כמובן שישראל , וא"שף , לא חפים בכל הקלחת הזאת , ומעורבים ככלי משחק קטנים בכוחות גדולים מהם בהרבה.

בספר הנוכחי ישנם המון המון קטעים מצחיקים נורא , ולא פעם ישבתי לי במרפסת וצחקתי מלוא הגרון , טרוויאן... אתה שובב לא

קטן בכלל. איזה קללות , איזה מילים....

הספר מלווה בפילוסופיית חיים מדהימה , והוא כתוב באופן כזה מתוחכם עם מצבים כל כך נכונים שאי אפשר שלא להתאהב בספר.

תקופה ארוכה מאד לא ייחלתי שלא ארצה שספר שאני קורא ייגמר.

איזה כיף לדעת שקניתי ספר מופת , ואותו אני בפרוש לא אמכור.....

מי שעדיין לא קרא אני ממליץ לא בחום אלא ברתיחה של ממש...

ספר חובה חובה חובה ויפה שעה אחת קודם.

לספר הזה אין שום מגבלת גיל. הכל תקף מאד, זהו ספר ניצחי עם בשורה אמיתית.

גם אני קראתי לראשונה את שיבומי בשנות העשרה שלי וסקרן אותי לשוב ולקרוא בו.
ארבעים שנה לאחר כתיבתו נראה שהספר מהווה סוג של ''אב קדמון'' לכל ספרי המתח והרנ"א הרִיבּוֹזוֹמִי שלו מופיע בלא מעט תסריטים הוליוודיים על מחסלים מקצועיים שפרשו ונאלצו לחזור לחגיגה כדי לסגור חשבון עם ''ההם'' ולעזור לעלמה במצוקה.
כתוב נחמד ומשעשע, פשוט כייף של ספר.

"With a f*****g pencil..."

ספר מצויין המביא את סיפורו של ניקולאי הל, אדם מיוחד שמצעירותו היה שונה ומיוחד.
בהתבגרותו למד מגנרל יפני ונחשף לתרבות היפנית ושם לעצמו מטרה להגיע לשיבומי - הפנמה מלאה, שלמות, שליטה מוחלטת בעצמו באמצעות שלווה.
הוא מפתח קריירה באיש מסוכן ורוצח המחסל טרוריסטים מכל צד ומין, חייו אלו הביאו אותו לעימות עם גופים וממשלות חזקות ושיא העימות מתרחש בספר שלפנינו.
ספר עם אמירה גיאופוליטית חזקה ודעה ברורה על תרבות ומוסר ממשלות וגופי שלטון בעולם בכלל וגם במדינות דמוקרטיות מערביות

גלובליזציה, שלווה, אמריקאים, מערות, סקס (מרומז באופן בוטה), באסקים כפריים, קפיטליזם, יפן, טרוריזם, גו, נפט, אמנויות לחימה, רוחניות, ריגול, חיים, מוות, ישראל, אש"ף, ולה-קגו אחד, בלתי נשכח.
אם רוב הנושאים ברשימה הזאת מעניינים אותך כדאי לך לנסות את הספר הזה.