“כל דבר הוא עניין לפרשנות. כך לפחות פרופסור נורמן סילק, גיבורו של סיפור זה, למד על בשרו. הפרופסור שואל את תלמידיו, במהלך שיעור שהוא מעביר, היכן שניים מתלמידיו, שזהותם אף אינה ידועה לו, משום שמעולם לא הופיעו לשיעוריו: האם הם בני אדם או SPOOKS? לרוע מזלו אחת משתי רוחות הרפאים הללו היא סטודנטית שחורה. פירוש המילה SPOOK הוא, בנוסף לרוח רפאים (תורגם בספר ל"שד שחור") ולסוכן של ארגון ביון, גם כינוי מבזה לאדם שחור....כאן מתחיל ציד המכשפות. פרופסור סילק, מי שבמו ידיו הפך את הקולג' מקולג' רדום ומאובן לקולג' מצליח ודינמי, מועלה על המוקד על ידי יריביו הצדקנים. הוא מנסה לגייס לטובתו את הסופר נתן צוקרמן – מתבודד בן 65, חסר כח גברא בשל ניתוח ערמונית, שיכתוב את האמת (שלו). סילק מחליט, בסופו של דבר, שמאהבת צעירה עדיפה על המשך המאבק וחשיפת האמת, אבל משצוקרמן נחשף לסיפור, הוא ממשיך בשלו – חשיפת הסיפור במלואו.
נשמע מופרך? יש שיגידו שאין זה משנה כלל. הרי הסופר הוא בבחינת בורא העולם המתקיים בדפי ספרו. פיליפ רות עצמו טוען כי הסיפור הזה מבוסס על סיפור אמיתי – סיפורו של פרופסור מלוין טומין, פרופסור לסוציולוגיה שעסק רבות באפליה גזעית (כולל מלחמה באפלית היהודים בפרינסטון היוקרתית). לדברי רות, ולא מצאתי לכך תימוכין במקור אחר, טומין עצמו עמד בפני אשמה זהה ונאלץ לנהל מאבק ארוך כדי לטהר את שמו. זה היה הרעיון המניע של הספר. כל שאר הדמויות, הבנויות לטעמי באופן מעורר התפעלות, הן יצירי דמיונו המבורך של רות עצמו.
הסיפור המאלף הזה עוסק בכמה סוגיות:
ראשית, רדיפה שרירותית של אדם בשל כוונות המיוחסות לדבריו מבלי לבחון האם ההאשמה תקפה. רות תוקף את הדינמיקה בחברה האמריקנית הקרתנית: "להטיח אשמה פירושו להוכיח אותה. לשמוע האשמות פירשו להאמין להן. אין שום צורך במניע לעבריין, אין שום דרישה להגיון או לשכל ישר. ברגע שיש תוית זה מספיק. התוית היא המניע. התוית היא ההוכחה. התוית היא ההגיון". העניינים נעשים עסיסיים יותר בחברה שההסטוריה שלה רוויה אפליה גזעית מושרשת. המעבר לעידן של שיוויון זכויות מנוצל לציד מכשפות בשם הנאורות. במהלך הסיפור רות פורס יריעה רחבה ומרתקת והיא תולדות משפחת סילק וסילק עצמו. דמותו של סילק אינה בהכרח חיובית והסוד שלו, המתגלה לקורא בשלבים ראשוניים למדי, מציג אותו באור שלילי מאד, בעיני.
שנית, רות הופך את הסיפור למלחמת טיטאנים מיגדרית. מצד אחד, הגיבור האמריקני שגדל במשפחה שורשית אך לא אליטיסטית, מי שמהווה שילוב מושלם של "ספרא וסייפא" – תלמיד חכם וגם מתאגרף וספורטאי מצטיין - איש שהתגייס לצי במהלך מלחמת העולם השניה, אדם שיש לו נסיון חיים עשיר: הן מבחינת גיל (71) והן מבחינת התהפוכות בחייו. מצד שני דלפין רו – צעירונת צרפתיה בת 29 משפחת אצולה שזכתה לחינוך משובח במיטב מוסדות החינוך הצרפתיים. בניגוד לסילק, היא חסרה נסיון חיים של ממש. הבדל זה ביניהם מתבטא גם במיניותם: סילק, גבר שאין לעמוד בפניו, מקיים מערכות יחסים משמעותיות עם נשים שונות, כולל מאהבת חסרת השכלה פורמאלית, שגילה כמחצית מגילו. לעומתו דלפין המנוצלת עי גברים ונשארת מתוסכלת מבחינה מינית. על רקע זה בונה רות דיון מרתק בסוגית המיגדר והפמיניזם. למרות שדלפין נמצאת בקצה השלילי של הסקאלה של רות, התרשמתי שהתפיסות שהוא מיחס לה בענייני מיגדר מוצגות באופן הגיוני ונעשה בהן שימוש כדי לנגח את את פולחן השיוויון המיגדרי האמריקני.
שלישית, רות מתעמת עם הדרך בה קיבלה החברה האמריקנית את בוגרי ויטנאם. הוא עושה זאת באמצעות לס פארלי, הגרוש של המאהבת של סילק. הלה יצא בעור שיניו ממלחמת ויטנאם, אך פגוע נפשית. רות דן, באמצעות דמות זו ויחסיה עם פוניה גרושתו שהפכה למאהבת של סילק, בהיבט כאוב נוסף בהוויה האמריקנית, 23 שנים לאחר שמלחמת וינטאם הסתיימה באופן רשמי. גם דמות שלילית זו אינה בבחינת הרוע המוחלט. רות מיטיב לתאר את המורכבות שבדמות הפושעת, אך האומללה הזאת.
הסיפור עצמו מרתק. רות עושה חשבון נפש מקיף עם החברה האמריקנית בסוגיות יסוד המעסיקות חברה זו. גיבוריו אינם חיים בואקום. ההתלבטויות שלהן, ובסופו של דבר מעשיהן, מושפעים גם מהרקע החברתי בו צמחו. הדמויות בנויות נפלא ובאופן משכנע, כל דמות מורכבת – אין טוב בלי רע. מערכות היחסים בין הדמויות השונות מרתקות. עם זאת, לעיתים רות נכנס לדיונים ארוכים ומפורטים מדי בסוגיות הקשורות לתרבות אמריקנית שגרמו לי לתהות האם אין כאן בבחינת דיון מיותר, אבל זהו עולמו הרוחני של רות הסופר. למעריציו זו, מן הסתם, תוספת מבורכת.
השורה התחתונה: ספר מטלטל, לפעמים מקומם, נוקב ומעורר מחשבה. ספר מורכב ומאתגר ורחב יריעה, אך לעיתים הרחבה יתרה של הרקע לסיפור על חשבון התמקדות בעלילה הראשית. מומלץ מאד.”
