ביקורת ספרותית על הכתם האנושי (מהדורה חדשה) מאת פיליפ רות
ספר מעולה

---

"הכתם האנושי" הוא ספרו הראשון של הסופר האמריקני המוערך, זוכה פרס הפוליצר, פיליפ רות' שקראתי (איני מחשיבה את "ענייני עבודה" כספר מייצג שלו, שכן אותו ספר הוא למעשה קובץ ראיונות נבחרים שערך רות' עם סופרים ידועים ביניהם בשביס-זינגר, קונדרה, פרימו לוי, סול בלו ועוד).
בספר זה מגולל פיליפ רות' ביד אמן את סיפורו של פרופ' מזדקן בשם קולמן סילק (בסרט המבוסס על הספר מגלם את דמותו השחקן אנתוני הופקינס. למרות שטרם צפיתי בסרט, דמותו של הפרופ' כפי שעולה מהספר מתאימה לגמרי להופקינס!). בערוב ימיו הפרופ', מומחה למחזות יוונים קלאסיים, הוא פרופ' מוערך מאוד ורב השפעה בקולג' בו הוא מלמד בניו אינגלנד, אבל בבת אחת מתהפך עליו עולמו כאשר בעת בדיקת נוכחות בכתה הוא זורק הערה שעשויה להתפרש כדו משמעית וגזענית. ההערה הזו מובילה להתפטרותו של הפרופ' ולשרשרת אירועים שמניעה את עלילת הספר באופן מותח ומרתק. עד מהרה יתחוור לקורא שלפרופ' סילק יש גם סוד גדול שהוא נושא עמו.
עלילת הספר מתרחשת בשלהי שנות ה-90 וברקע פרשת הנשיא ביל קלינטון ומוניקה לוינסקי, על ההתחסדות, השמרנות והצביעות שהתגלו בחברה האמריקנית בעקבותיה.
רות' פורש גלריה מרהיבה של דמויות שונות, ביניהן אשה צעירה בשם פוניה פארלי, יפה ואנלפבתית, שהיתה אשה מוכה ואיבדה את שני ילדיה באופן טרגי עמה מנהל פרופ' סילק מערכת יחסים מורכבת.
הוא מתאר את בעלה לשעבר, לסטר פארלי, משוחרר מלחמת ויאטנם הסובל מתסמונת פוסט טראומתית, על כל שפתו הגסה, הסיוטים שרודפים אותו בעקבות המלחמה והקושי שלו להתמודד עם החיים ה"נורמליים" אליהם שב לאחר המלחמה. התחושות של לסטר כלפי החברה, כלפי המקריות הנוראית שיש במלחמה הגורמת לו להרגיש אשמה על מות חבריו ועל הישארותו בחיים, כל אלה הם רגעים מצמררים, שמכניסים תחושה של אלימות וסכנה לעלילת הספר.
הוא מתאר פרופסורית צרפתייה ושאפתנית שמגיעה לקולג', על שאפתנותה, קשיי ההשתלבות שלה והיחסים הבעייתיים שיש לה עם האקדמאיות הנוספות בקולג' ועם פרופ' סילק שנתפס בעיניה כשוביניסט.

השתדלתי שלא לכתוב יותר מדי על כל דמות, כי היופי בכתיבתו של רות' היא יכולתו לחשוף את נפש גיבוריו, את התנהגותם ובעיקר את מניעיהם ומחשבותיהם, באופן שגורם לך להטיל ספק בנחרצות ובשיפוטיות האנושית הטבועה בנו. גם כשנדמה לך שגיבשת דעה מסויימת על דמות, בא רות' ומראה לך שלא כך הוא.

אני בספק אם ניתן לעבד בסרט את התיאורים הנפלאים של המתחולל בנפשן ובמוחן של הדמויות, את הדינמיקה המיוחדת שיש ביניהן. יש לרות' משפטים ופסקאות שלמות שפשוט מתחשק למרקר, לצטט ולחזור אליהם. שפתו נפלאה והוא מנתח ומבקר את דמויותיו ללא הקלות וגם את אותה החברה ששופטת אותן, בוחרת להתייחס אליהן באופן מסויים, נוהגת בהם בעדריות ובשמרנות מתחסדת. כשאני חושבת על זה, אני לא חושבת שישנה דמות אחת שמוצגת כנקיית מצפון או כישרה לגמרי. אולי דמותה של פוניה וזה לא בדיוק מסתדר על רקע דברים שקראתי לפיהם נשים אינן מיוצגות באופן חיובי בספריו של רות' (וזה נכון לגבי שאר הנשים בספר, כמו הפרופ' הצעירה, אהובת נעוריו, אשת הפרופ', בתו, אשתו של אביה של פוניה ועוד).

זה ספר שאשמח לקרוא שוב ולפחות לפי דעה ששמעתי לא מזמן - ספר טוב הוא כזה שראוי לקרוא בו לפחות פעמיים. במובן הזה, ספרו של רות' הוא כזה וזו עוד סיבה שהופכת אותו לספר מצויין בעיני ומומלץ ביותר.

עדכון לביקורת: צפיתי בסרט והוא זוועה. רידוד מוחלט של הספר. אפילו הקאסט המעולה לא מצליח להציל את המצב.

» ביקורות נוספות של נטעלי
» ביקורות נוספות על הכתם האנושי (מהדורה חדשה)