ביקורת ספרותית על וינסבורג אוהאיו (1959) מאת שרווד אנדרסון
ספר מעולה

---

"ולו יתן לי אבר כדרור, לעוף אל תילי לקרא לי דרור" שרה אתי אנקרי הנפלאה את מילותיו האלמותיות של יהודה הלוי.
הדיסק מתנגן לו ואני חושבת על סיפורי הספר שאך זה סיימתי לקרא. עיירה אמריקאית קטנה בתחילת המאה הקודמת. על פניו אין רחוק ממנה ליהודה הלוי אבל בכל סיפור שבספר ישנה לפחות דמות אחת שחשה שחייה לא זרמו בערוץ לו קיוותה וחולמת על היום שבו תוכל לעוף גבוה ורחוק כמו ציפור. אנשים שזקנו לתוך מציאות מאכזבת, צעירים שחלומותיהם לא מעיזים להתממש. אנשים בפינה נידחת. כל סיפורי המקום הזה מחוברים לרומן אנושי מעודן ורגיש שרווד אנדרסון אוהב אותם חומל עליהם ומגלה בהם את ניצוצות האור שמאירים את חיי השיגרה שלהם. על הספר כתוב "יצירת מופת" מקובלת עלי הסופרלטיבה.

» ביקורות נוספות של pen
» ביקורות נוספות על וינסבורג אוהאיו (1959)