ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 11 בדצמבר, 2010
ע"י עודף
ע"י עודף
אלוהים מרחם על ילדי הגן, ואנדרסון חומל על תושבי העיירה הזו, בלי סיבה מלבד העובדה שהם קיימים בה.
הספר מרגיש קצת בראשיתי. כלומר, דומה לסגנון הכתיבה האמריקאית ששלט בעשורים שאחרי יציאתו לאור של הספר הזה, אך קצת פחות מדויק, ויותר תמים.
יש כאן עולם שלם, שפרטים ממנו לפתע נושקים לפרטים אחרים, על קו הזמן, או בקירבה גאוגרפית, או מתוך אהבה בלתי ממומשת. התחושה שאתה מרחף בתוך העיירה כמו רוח רפאים ושומע סיפור בבית אחד, ואז נודד לבית אחר כדי לשמוע את הסיפור מנקודת מבט אחרת, היא תחושה ממכרת למדי.
המרכיב שזורח מעל שאר האלמנטים בספר הוא כתיבת הדמויות המרהיבה. עבודת נמלים של תיאור רגשות ומחוות קטנטנים וחמקמקים. אז למרות שאלו חיים שאנחנו כנראה לא נזכה לחיות, חיים של כמה רחובות ונשיאת עיניים אל העיר הגדולה הקרובה, אבל החיים, בסיכומו של עניין, הם אותם חיים, והמאווים אותם המאווים.
יפה מאוד.
10 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אהוד בן פורת
(לפני 13 שנים ו-10 חודשים)
שכחתי לציין
שהספר של עמוס עוז שיש לו דמיון משותף לספר זה הוא "תמונות מחיי הכפר".
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 13 שנים ו-10 חודשים)
מי שקרא את ספרו של עמוס עוז
"סיפור על אהבה וחושך" ודאי זוכר איך הוא חושף בו את השפעתו הגדולה של הסופר האמריקני שרווד אנדרסון על כתיבתו, ואחרי שקראתי את כל אחד הספרים נדמה לי שיש דמיון משותף בין הספרים, כששהבדל היחיד אולי הוא שהדמויות בספרו של עמוס עוז הם פרי דמיונו בעוד שבספר הזה של שרווד אנדרסון מדובר בדמויות ששאולות מהמציאות.
|
|
|
אסף
(לפני 14 שנים ו-8 חודשים)
קראתי לאחרונה את "חבורת העינב" של ג'ון פנטה, ועל סמך רשימת הסופרים האמריקאים שאהבת, נראה לי שהוא ימצא חן בעינך. "וויינסברג, אוהיו" מסתיים בנטישת העיירה הנידחת בחיפוש אחר עתיד מבטיח, ואילו "חבורת העינב" מתחיל בשובו של המספר אל עיירת הולדתו הנידחת, לאחר שכבר הפך לסופר מצליח ("כן, ברחתי משם. הצלחתי לעשות זאת לפני שמלאו לי עשרים. הסופרים חילצו אותי משם. לונדון, דרייזר, שרווד אנדרסון, תומס וולף, המינווי, פיצג'רלד, סילונֶה, המסון, סטיינבק. לכוד וחסום בחשכת העמק, הייתי יושב אל שולחן המטבח מול ערמות ספרים שאולים מהספרייה, גלמוד, מאזין לקולות הקוראים לי מתוך הספרים, רעֵב לערים אחרות").
|
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
