#
כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה – שהגיע הביתה לתקופה מוגבלת – הייתי משוכנעת שכבר קראתי אותו בעבר. אבל שום פרט מהסיפור, שיש בו פרטים יוצאי-דופן, לא היה מוכר לי, גם בהתמשכות הקריאה. לא הצלחתי להבין את זה. אני די משוכנעת שלו קראתי אותו, הייתי זוכרת פרטים כה מחרידים המתוארים בספר (אלא אם קפץ עלי שיטיון פתאומי, שאני יודעת שהוא מזדחל, לא קופץ). ועדיין עד סופו של הספר היתה לי הרגשה שקראתי אותו.

הסיפור מתרחש בעיקר בניו יורק, וחלקו באנגליה. ריצ'ר פשוט נמצא בניו יורק, אין זכר לטרמפים. יש מברשת שיניים מתקפלת, יש בגדים זולים וגנריים (אם כי הוא משיג גם "בגדים של בוגרים" בלית ברירה). יש אישה בוגרת יפה ומתוחכמת, יש חסרי-ישע שצריך להציל. יש ארצות הברית ויחסה לפצועים-שבויים-נעדרים שנשלחו במצוותה ונאלצו להסתדר לבד כשהסתבכו. יש מסירות עזה של אדם לאדם – אחים, בני-זוג, הורים – כמשקל נגד להתייחסות האינסטרומנטלית של המדינה ושל חסרי המצפון המנצלים חולשות של אחרים כדי להרוויח כסף, כבוד ושליטה.

הספר נכתב ב 2006. אני מציינת את זה כי משתמשים בו, אמנם, בטלפונים סלולריים אבל מסתמכים על טלפונים נייחים, שיש בהם חיוג מקוצר למספרים מסויימים. במצלמות מצלמים עם פילם שצריך לפתח. כשנוסעים ליעד לא-מוכר מסתמכים על מפות (מנייר!). אני באמת לא זוכרת מה היה לנו ב-2006 אבל לפי התיאורים בספר זה נשמע פרהיסטוריה...

נהניתי מהספר. צ'יילד יודע לספר סיפור ולשמור על תשומת-לבו של הקורא. הוא משלב בסיפור עובדות – כנראה נכונות – על הדרך בה מתמודדים באמריקה עם פצועי-מלחמה (רמז - תלוי בסוג ביטוח הבריאות שיש להם...) הכתיבה רהוטה, בהירה, צ'יילד לא משחק משחקים ולמרות שהקורא יודע איך יסתיים הסיפור (זה הספר העשירי בסידרה, וריצ'ר צריך להישאר בחיים לעוד לפחות אותו מספר ספרים)
עד עכשיו אין לי מושג אם כבר קראתי ושכחתי או לא קראתי ודמיינתי. מילא, יש תעלומות מעניינות מזו.

0

מבין סופרי המתח השונים לי צ'יילד הוא האהוב עליי ביותר, כל פעם כשרואה ספר חדש שלו בספריה זו התרגשות גדולה בשבילי ועד כדי כך אני אוהבת אותם שאני מסכימה לקרוא אותם שוב אחרי כמה שנים- שזה דבר נדיר שכמעט ולא קורה לי עם ספרים.
היתרון בקריאה חוזרת היא שאט לאט במהלך הקריאה אני נזכרת בפרטים נוספים שאני יודעת אותם כבר מהקריאה הקודמת בספר מה שגורם לקריאה להיות מעט ביקורתית ועכשיו מגיע הקאצ' עם ספוילר אז מי שלא רוצה שיפסיק כעת- נראה לי שהפעם לי צ'יילד פישל ולא סגר את כל הפינות כראוי כי למה בעצם המליונר הזה לא פנה למשטרה בחטיפה הנוכחית שריצ'ר חוקר? הרי הוא יודע את האמת שהחטיפה הראשונה היתה מבוימת ושהנוכחית אמיתית ככה שההסבר שהוא נתן לחוסר הרצון שלו לפנות למשטרה אינו נכון וכשמסיימים את קריאת הספר ומבינים מה באמת קרה השאלה הזו נותרת למעשה ללא מענה (ואם יש מבין קוראי הביקורת מי שיש לו תשובה לכך אשמח לקרוא).

הספר הזה הגיע בול בזמן, כשרוצים קצת לברוח מהמציאות היומיומית, הספר הזה מתאים בדיוק. לא הצלחתי להניח אותו מהידיים (מעולה לדיאטה...). כל הקריאה היה מתח הולך ונבנה עם כל הפיכת דף, וכל גמיעה של פרק רק רוצים לדעת מה יהיה עכשיו. ג'ק ריצר, "גמלאי" צבא ארה"ב יושב בבית קפה ונהנה מכוס אספרסו, כאשר הוא מבחין בבחור שנכנס לBMV (בעצם אין בזה שום דבר מיוחד כמו כל אחד שנהנה מכוס קפה ומסתכל סביבו תוך כדי שתיה), למחרת באותו בית קפה הוא פוגש את גרגורי, שכיר חרב של חב' לחימה קטנה. מסתבר שאישתו וביתו של ליין מנהל החב' נחטפו והוא היה עד לאיסוף כספי הכופר שהיו במכונית, ריצ'ר מסכים להצטרף זמנית ולתת את ניסיונו בחיפוש חטופים. בהמשך הדברים לא כמו שהם נראים.... וריצ'ר מוצא עצמו עם חלקים מהסיפור חסרים, המירוץ אחר האמת מתחיל בדרך הקשה, עקב בצד אגודל למצוא מי הרג את החטופות...

ואני שועט לי קדימה במלוא הקיטור......
זהו התסביך של מי שקורא את ספרי לי ציילד.
סיימתי את העשירי שלו , בדרך קלה ולא קשה.
לאחר אחד עשר ספרים שלו יש לי היבטים על ריצר.
רבים שדיברתי עימם אמרו לי שהכל חוזר על עצמו בסיפורי ריצ"ר , טענו שאין שום חדש או מרענן ככל שמתקדמים לקרוא את ספריו.
כל מי שאמר זאת העלה טענה כזו או אחרת , אז אכן אתם/ן צודקים באופן חלקי בלבד.
אני חייב לציין שעד כה התאכזבתי בסך הכל משני ספרים בלבד בתחלית הדרך.
במרוצת הקריאה לי בכל מקרה ואני מדבר רק בשם עצמי! ככל שהתמדתי בקריאה, הספרים בכל מקרה הפכו להיות למעט רציניים יותר , כל ספר המשך פותח רבדים נוספים ואף מעמיק את הסביבה האנושית בה עבד כשהיה בצבא , השמות הופכים להיות לא רק שמות אלא דמויות החוזרות לעברו ולהוויתו של ריצר.
ניכר שריצר הופך להיות בוגר יותר , ריצר מזדקן , אומנם נפשו אינה כלואה למבנה או לסביבה , והוא לנצח עד כה ממשיך להיות אותו נווד בודד החי לו את החופש והשלווה , אך יחד עם זאת באופן פסיכולוגי כשהוא פוגש נשים וגברים שהושרשו בתפקיד במקום מסויים והמשיכו להתקדם במעלה התפקידים והן שיפרו עצמם כלכלית , ניכר שריצר לעיתים מעמיק את החשיבה בעיניין ועושה השוואות בינו לבין האחרים גם אם הדבר נשאר בגדר מחשבה בלב. וזה אכן ניואנס.
הוא ממשיך להיות חד מחשבה , וחזק במידה בלתי רגילה , אך לכל מי שקורא ומתעמק מילה במילה , מגלה ריפיון מזערי בתגובותיו.
רבים למדיי היו חולמים להיות כמוהו , מעטים בלבד יכולים באמת ליישם חיים מסוג שכזה.
אני לא אכנס לפרטי הספר , התקציר אומנם לא מספק הבנה להלכי הספר , אך בספר הנוכחי ריצר שלנו צריך באמת לעבור דרך קשה למדיי עד שהוא אמור לעשות את הדברים שהוא יודע כל כך טוב. כיום אני בהחלט יכול לציין שההמלצה שלי בחום היא מתאימה במיוחד לכל אלה שקראו את כל הספרים הקודמים. אומנם ניתן לקרוא כל ספר בנפרד , אך בשביל להבין באמת את הדמות צריך באמת לקרוא את כל ספריו עד כה.
ואני?? אני כבר שועט במלוא הכוח בקריאת ספרו הבא , צרות ומזל רע והספר לא מאכזב כלל , צפיחית בדבש!!! :)

"אתה לא תצא מכאן חי," אמר ליין. "אלא אם אני אחליט שתצא." ריצ'ר נד בראשו, "לא תפעיל נשק חם במקום הזה, לא בתוך בניין דקוטה. אני בטוח שזה יפר את סעיפי החוזה שלך בבית המשותף הזה, ואני לא חושש מקרב מגע. לא מול אויבים ננסים כאלה. אתה זוכר איך זה היה בשירות הצבאי? כשפקודיך התפרעו, את מי הזעקת? את היחידה המיוחדת 110. כדי לגבור על גברים קשוחים דרושים שוטרים קשוחים מהם. אני הייתי אחד מהשוטרים האלה. ואני מוכן להיות שוב אחד כזה. נגד כולכם יחד, אם תרצו." (עמוד 56)

"בדרך הקשה" הוא הספר העשירי בסדרת ספרים מאת הסופר הבריטי לי צ'יילד, אודות ג'ק ריצ'ר, החייל לשעבר, החוקר פרטי והמקבילה הספרותית לקלינט איסטווד, המנהל חיי נווד, בלי התקשרויות ומחויבויות וללא עבודה קבועה, אשר מתקיים מן הפנסיה הצבאית שלו. הוא איש פעולה ואגרוף, שאינו חושש לקחת את החוק לידיו ולהגן על החלשים והחפים מפשע. בספר זה מסייע ריצ'ר לאדוארד ליין, קולונל בדימוס בכוחות המיוחדים, לאתר את אשתו שנחטפה ואתה ג'ייד, בתה הקטנה בת השמונה. ליין עומד בראש חברת אבטחה המעסיקה שכירי חרב שהינם בוגרי היחידות המיוחדות של ארה"ב ובריטניה, ובהם אנשי סיירת חיל הנחתים. אנשיו של ליין יכולים לאסור מלחמה על כל אדם, אולם הם זקוקים לריצ'ר שימצא אותו עבורם:
"ספר לי על הקריירה שלך," ביקש ליין.
"היא הסתיימה לפני זמן רב."
"דרגה אחרונה?"
"רב-סרן."
"מצ"ח של צבא היבשה?"
"שלוש-עשרה שנה."
"חוקר?"
"בעיקר."
"טוב?"
"טוב למדי."
"יחידה מיוחדת 110?"
"חלק מהזמן. ואתה?"
"הריינג'רים ודלתה. התחלתי בווייטנאם, סיימתי במפרץ הפרסי בפרק הראשון. התחלתי סגן-משנה, סיימתי קולונל'." (עמוד 18)
פרשת החטיפה הינה סבוכה ומורכבת וריצ'ר פותח בחקירה ללא קצה חוט ונאלץ, כמו שנהגו לומר במשטרה הצבאית בה שירת בשעתו, ללכת בדרך הקשה. לחון מחדש את כל העדויות, לשבור כל קיר ולא להותיר אבן אחת לא הפוכה בדרך אל פתרון התעלומה. במהלך החקירה יתברר לריצ'ר כי הדברים אינם כפי שהם נראים בתחילה ומה שהתחיל ברחוב סואן בניו־יורק מתפוצץ במרחק חמשת אלפים קילומטר משם, באזור כפרי רדום באנגליה. שם עומד ריצ'ר לבדו בצל הסכנה. חמוש וזועם. בלתי מנוצח.

"בלי לחשוב בכלל הרים ריצ'ר את הרובה שלו, נכון לירי. הקת נלחצה לחלק הגבוה של כתפו הימנית, הנצרה שוחררה, האצבע של היד הימנית נחה לצד שמורת ההדק, הקנה היה מכוון מעלה או שתיים מתחת לקו האופק. שנים ארוכות של אימונים, שירדו עד לפרטים הקטנים ביותר, הוטבעו בדי-אן-איי שלו, אין טעם להחזיק כלי-נשק אם איננו מוכן לפעולה מיידית, שאגו המדריכים." (עמוד 373)

גיבור הסדרה הוא ג'ק ריצ'ר, רב-סרן בדימוס בצבא ארצות הברית. גבר תמיר וחסון מהסוג הישן. הוא בעל ראייה חדה וזיכרון מעורר השתאות לפרטים הקטנים. הוא מתואר אמנם כאיש ציני, שנון וקשוח; באתר האינטרנט שלו הבהיר צ'יילד כי בחר לעצב את גיבורו כשוטר צבאי משום שגיבורים יוצאי הקומנדו הימי (Navy Seals) והכוחות המיוחדים ישנם בשפע. יחד עם זאת, ובמיוחד לאור חלק מן הטיפוסים מולם ניצב ריצ'ר בספר זה, הוא אינו שוטר צבאי סטנדרטי. כבוגר האקדמיה הצבאית "ווסט-פוינט", ובמסגרת שירותו בצבא הוכשר כלוחם מיומן בצניחה, סיור, חבלה, קומנדו, לוחמה זעירה וככל הנראה עבר את קורס ההכשרה של חטיבת הריינג'רס: ״ארבע שנים של פוטבול בקולג׳ שוות בערך לארבעה ימי אימונים של הריינג׳רים, והרבה אנשים שריצ׳ר הכיר לא שרדו אפילו את היום השלישי.״ (מתוך הספר "שווה למות בשביל זה" מאת לי צ'יילד, הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, 2012, עמודים 330-340) ריצ'ר הוא צלף הבקי היטב בשימוש באקדח ורובה: "ואני טוב עם רובה. בתחרות קליעה למטרה זכיתי בגביע של צלפי הנחתים." (עמוד 369) וכבעל מיומנות גבוהה בקרב מגע. במהלך שירותו לחם במבצע "מטרה צודקת", במלחמת המפרץ וכקצין צעיר עוטר על גבורתו בביירות:
״כוכב הכסף,״ היא שאלה. ״על מה?״
״ביירות,״ הוא אמר. ״משכתי החוצה כמה בחורים מהבונקר.״ (מתוך הספר "ניסיון קטלני" מאת לי צ'יילד, הוצאת קוראים, 2002, עמוד 99)

זהו, כאמור, העשירי בסדרה, ומי שקורא אותה על פי הסדר (וגם מי שלחלופין קורא אותם באקראי כמוני) לא יכול שלא להתמכר. "ג'ק ריצ´ר הוא קלינט איסטווד, מל גיבסון וברוס ויליס באדם אחד, סופרמן המתאים לזמננו." (מתוך ביקורת שפורסמה ב"אייריש טיימס") ולא בלי צדק. חלק מן הספרים, וזה ביניהם, כתובים בגוף שלישי, וחלקם בגוף ראשון, מנקודת מבטו של ג'ק ריצ'ר. אישית, אני מעדיף את האחרונים (ובהם "מחר תמות" וה- "הפרשה"). העלילה שטווה צ'יילד אינה תמיד פתלתלה ומלאה "טוויסטים". יתרה מזאת, לא תמיד הטוויסט יהיה בסגנון מי הוא הרוצח (כמו ב"61 שעות"). לעיתים התפנית בעלילה תהא בהבנת המניע של הרעים והסיבה לפעולתם (כך למשל ב"מחר תמות"), ולעיתים זהו פשוט ספר פעולה פשוט וטוב (כך היה "שווה למות בשביל זה"). הדבר שמייחד ספר זה הוא העובדה שעלילתו אינה מתרחשת רק בארצות הברית גופה. צ'יילד יודע לספר סיפור. בשעתו כתב: "השאלה 'איך אופים עוגה?' בנויה לא נכון. היא ישירה מדי. המבנה הנכון והשאלה הנכונה הם: 'איך גורמים למשפחה שלך תחושת רעב?' והתשובה היא: גורמים לה לחכות ארבע שעות לארוחה" (מתוך הטור "סדנת מתח עם לי צ'יילד", באתר ynet‏, 21.04.2013)

דומה שכבר צפינו וקראנו סרטים וספרים המבוססים על נוסחה זו עוד מימי "שיין", המערבון המופתי עם אלן לאד. אבל זה רק נראה כך, כי למרות שדמותו של ריצ'ר היא קלישאתית, ולמרות שזה נראה פועל על-פי עקרונות שהבמאי\ שחקן קלינט איסטווד (שכבר כתבתי שלטעמי ריצ'ר הוא גלגולו הספרותי) עיצב בסרטים כמו "הבלתי נסלח" ו-"הנוקם", ואף שלכאורה הסוף ידוע מראש הסיפור עובד! קשה שלא להתחבר לעלילה ולרצות לקרוא כיצד ריצ'ר מנצח את הרעים. צ'יילד כתב סיפור מתח טוב ואמין שנעים לקרוא. אחד מהטובים שבספרי ריצ'ר. מומלץ בחום!!!

400 עמודים של הזאב הבודד הבלתי מנוצח גק ריצר.
כתיבה חסכונית, תיאורים ברורים, הרבה התעיות קלות יחסית-יוצרים מותחן מצוין.
קל מאד לקריאה ומומלץ לאוהבי מותחנים.
***
שוב קראתי אותו - לאחר מספר שנים.
משום מה לא זכרתי דבר.
ריצר עובר לאנגליה במסגרת תעלומה מפתיעה מאד.
יכולת הניתוח שלו מצוינת. הסוף כרגיל מעולה.
סיפור גדוש הפתעות.
במסגרת הנדודים הוא פוגש בקולונל מטורף מליונר עם צוות לוחמי עבר.
ריצר אלוף בתיקון טעויות של עצמו.
רובין הוד שעוזר לחלשים שהחוק ממנו והלאה.
המטרה מקדשת את כל האמצעים אצל לי ציילד.
קל לקריאה ושוב-מומלץ.

למי שאוהב ספרי פעולה ימצא בספר הזה מענה חלקי לאהבתו. הספר דינמי ויוצר עניין בקורא באשר להמשכו, אלא שלקראת סופו הוא פחות טוב ואפילו מאכזב מעט.

אין ספר של לי צ'יילד, לפחות ממה שקראתי עד כה, וקראתי את רובם- שיצאתי ממנו מאוכזב.
לבחור יש מין יכולת כתיבה כזאת שמשאירה אותי מרותק לכל אורך הספר.

ובכל זאת, הספר הזה הוא בין הפחות טובים שלו.
בין השאר כי העלילה לא הייתה עשירה מספיק. בד"כ מספר העמודים מצדיק את העלילה וכאן לא. וממנו התרגלתי ליותר.

4 כוכבים.

ספר טוב כרגיל כמו כל הספרים של לי צ'יילד על ג'ק ריצ'ר.