ביקורת ספרותית על בדרך הקשה - ג'ק ריצ'ר #10 מאת לי צ'יילד
ספר טוב

---

"אתה לא תצא מכאן חי," אמר ליין. "אלא אם אני אחליט שתצא." ריצ'ר נד בראשו, "לא תפעיל נשק חם במקום הזה, לא בתוך בניין דקוטה. אני בטוח שזה יפר את סעיפי החוזה שלך בבית המשותף הזה, ואני לא חושש מקרב מגע. לא מול אויבים ננסים כאלה. אתה זוכר איך זה היה בשירות הצבאי? כשפקודיך התפרעו, את מי הזעקת? את היחידה המיוחדת 110. כדי לגבור על גברים קשוחים דרושים שוטרים קשוחים מהם. אני הייתי אחד מהשוטרים האלה. ואני מוכן להיות שוב אחד כזה. נגד כולכם יחד, אם תרצו." (עמוד 56)

"בדרך הקשה" הוא הספר העשירי בסדרת ספרים מאת הסופר הבריטי לי צ'יילד, אודות ג'ק ריצ'ר, החייל לשעבר, החוקר פרטי והמקבילה הספרותית לקלינט איסטווד, המנהל חיי נווד, בלי התקשרויות ומחויבויות וללא עבודה קבועה, אשר מתקיים מן הפנסיה הצבאית שלו. הוא איש פעולה ואגרוף, שאינו חושש לקחת את החוק לידיו ולהגן על החלשים והחפים מפשע. בספר זה מסייע ריצ'ר לאדוארד ליין, קולונל בדימוס בכוחות המיוחדים, לאתר את אשתו שנחטפה ואתה ג'ייד, בתה הקטנה בת השמונה. ליין עומד בראש חברת אבטחה המעסיקה שכירי חרב שהינם בוגרי היחידות המיוחדות של ארה"ב ובריטניה, ובהם אנשי סיירת חיל הנחתים. אנשיו של ליין יכולים לאסור מלחמה על כל אדם, אולם הם זקוקים לריצ'ר שימצא אותו עבורם:
"ספר לי על הקריירה שלך," ביקש ליין.
"היא הסתיימה לפני זמן רב."
"דרגה אחרונה?"
"רב-סרן."
"מצ"ח של צבא היבשה?"
"שלוש-עשרה שנה."
"חוקר?"
"בעיקר."
"טוב?"
"טוב למדי."
"יחידה מיוחדת 110?"
"חלק מהזמן. ואתה?"
"הריינג'רים ודלתה. התחלתי בווייטנאם, סיימתי במפרץ הפרסי בפרק הראשון. התחלתי סגן-משנה, סיימתי קולונל'." (עמוד 18)
פרשת החטיפה הינה סבוכה ומורכבת וריצ'ר פותח בחקירה ללא קצה חוט ונאלץ, כמו שנהגו לומר במשטרה הצבאית בה שירת בשעתו, ללכת בדרך הקשה. לחון מחדש את כל העדויות, לשבור כל קיר ולא להותיר אבן אחת לא הפוכה בדרך אל פתרון התעלומה. במהלך החקירה יתברר לריצ'ר כי הדברים אינם כפי שהם נראים בתחילה ומה שהתחיל ברחוב סואן בניו־יורק מתפוצץ במרחק חמשת אלפים קילומטר משם, באזור כפרי רדום באנגליה. שם עומד ריצ'ר לבדו בצל הסכנה. חמוש וזועם. בלתי מנוצח.

"בלי לחשוב בכלל הרים ריצ'ר את הרובה שלו, נכון לירי. הקת נלחצה לחלק הגבוה של כתפו הימנית, הנצרה שוחררה, האצבע של היד הימנית נחה לצד שמורת ההדק, הקנה היה מכוון מעלה או שתיים מתחת לקו האופק. שנים ארוכות של אימונים, שירדו עד לפרטים הקטנים ביותר, הוטבעו בדי-אן-איי שלו, אין טעם להחזיק כלי-נשק אם איננו מוכן לפעולה מיידית, שאגו המדריכים." (עמוד 373)

גיבור הסדרה הוא ג'ק ריצ'ר, רב-סרן בדימוס בצבא ארצות הברית. גבר תמיר וחסון מהסוג הישן. הוא בעל ראייה חדה וזיכרון מעורר השתאות לפרטים הקטנים. הוא מתואר אמנם כאיש ציני, שנון וקשוח; באתר האינטרנט שלו הבהיר צ'יילד כי בחר לעצב את גיבורו כשוטר צבאי משום שגיבורים יוצאי הקומנדו הימי (Navy Seals) והכוחות המיוחדים ישנם בשפע. יחד עם זאת, ובמיוחד לאור חלק מן הטיפוסים מולם ניצב ריצ'ר בספר זה, הוא אינו שוטר צבאי סטנדרטי. כבוגר האקדמיה הצבאית "ווסט-פוינט", ובמסגרת שירותו בצבא הוכשר כלוחם מיומן בצניחה, סיור, חבלה, קומנדו, לוחמה זעירה וככל הנראה עבר את קורס ההכשרה של חטיבת הריינג'רס: ״ארבע שנים של פוטבול בקולג׳ שוות בערך לארבעה ימי אימונים של הריינג׳רים, והרבה אנשים שריצ׳ר הכיר לא שרדו אפילו את היום השלישי.״ (מתוך הספר "שווה למות בשביל זה" מאת לי צ'יילד, הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, 2012, עמודים 330-340) ריצ'ר הוא צלף הבקי היטב בשימוש באקדח ורובה: "ואני טוב עם רובה. בתחרות קליעה למטרה זכיתי בגביע של צלפי הנחתים." (עמוד 369) וכבעל מיומנות גבוהה בקרב מגע. במהלך שירותו לחם במבצע "מטרה צודקת", במלחמת המפרץ וכקצין צעיר עוטר על גבורתו בביירות:
״כוכב הכסף,״ היא שאלה. ״על מה?״
״ביירות,״ הוא אמר. ״משכתי החוצה כמה בחורים מהבונקר.״ (מתוך הספר "ניסיון קטלני" מאת לי צ'יילד, הוצאת קוראים, 2002, עמוד 99)

זהו, כאמור, העשירי בסדרה, ומי שקורא אותה על פי הסדר (וגם מי שלחלופין קורא אותם באקראי כמוני) לא יכול שלא להתמכר. "ג'ק ריצ´ר הוא קלינט איסטווד, מל גיבסון וברוס ויליס באדם אחד, סופרמן המתאים לזמננו." (מתוך ביקורת שפורסמה ב"אייריש טיימס") ולא בלי צדק. חלק מן הספרים, וזה ביניהם, כתובים בגוף שלישי, וחלקם בגוף ראשון, מנקודת מבטו של ג'ק ריצ'ר. אישית, אני מעדיף את האחרונים (ובהם "מחר תמות" וה- "הפרשה"). העלילה שטווה צ'יילד אינה תמיד פתלתלה ומלאה "טוויסטים". יתרה מזאת, לא תמיד הטוויסט יהיה בסגנון מי הוא הרוצח (כמו ב"61 שעות"). לעיתים התפנית בעלילה תהא בהבנת המניע של הרעים והסיבה לפעולתם (כך למשל ב"מחר תמות"), ולעיתים זהו פשוט ספר פעולה פשוט וטוב (כך היה "שווה למות בשביל זה"). הדבר שמייחד ספר זה הוא העובדה שעלילתו אינה מתרחשת רק בארצות הברית גופה. צ'יילד יודע לספר סיפור. בשעתו כתב: "השאלה 'איך אופים עוגה?' בנויה לא נכון. היא ישירה מדי. המבנה הנכון והשאלה הנכונה הם: 'איך גורמים למשפחה שלך תחושת רעב?' והתשובה היא: גורמים לה לחכות ארבע שעות לארוחה" (מתוך הטור "סדנת מתח עם לי צ'יילד", באתר ynet‏, 21.04.2013)

דומה שכבר צפינו וקראנו סרטים וספרים המבוססים על נוסחה זו עוד מימי "שיין", המערבון המופתי עם אלן לאד. אבל זה רק נראה כך, כי למרות שדמותו של ריצ'ר היא קלישאתית, ולמרות שזה נראה פועל על-פי עקרונות שהבמאי\ שחקן קלינט איסטווד (שכבר כתבתי שלטעמי ריצ'ר הוא גלגולו הספרותי) עיצב בסרטים כמו "הבלתי נסלח" ו-"הנוקם", ואף שלכאורה הסוף ידוע מראש הסיפור עובד! קשה שלא להתחבר לעלילה ולרצות לקרוא כיצד ריצ'ר מנצח את הרעים. צ'יילד כתב סיפור מתח טוב ואמין שנעים לקרוא. אחד מהטובים שבספרי ריצ'ר. מומלץ בחום!!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על בדרך הקשה - ג'ק ריצ'ר #10