“זבל. הגיע זמן שמישהו יאמר את מה שכולם מפחדים לומר בקול, סדרת הארי פוטר היא פשוט זבל. עלילה בלתי נסבלת של השתלשלות קסמים מעיקה מאבן האווילים ועד חצוצרות המוות. אם ישנה סטיגמה שצריך לנפץ אז היא את הילד המקולל. שבהחלט הפך לאגדה שרבים מהנהנים את ראשם בחיוב בכל פעם ששומעים את שמה. אז הנה אני- מנידה את ראשי לשלילה לכל אגדת הקסמים הבדיונית עד כאב הזו. כמה פעמים אפשר לסלק סוהרסנים? כמה פעמים אפשר להדליק את האור בקצה בשרביט? כמה פעמים אפשר להסתתר תחת גלימת ההיעלמות? כמה פעמים אפשר לחזור להוגוורטס? כמה פעמים אפשר להיעלב ממאלפוי? כמה פעמים אפשר לתפוס את הסניץ'? כמה פעמים אפשר להגיע לרציף תשע ושלושה רבעים ולעלות על האקספרס? כמה פעמים אפשר לקלל את טום רידל? כמה פעמים אפשר לבכות על סיריוס, לילי, ג'יימס, דמבלדור, דובי, עין הזעם מודי וסדריק דיגורי? כמה פעמים אפשר להציל את העולם? רולינג הגזימה, היא יצרה סדרה נתעבת שלא ממש ראויה לדרמה שיש סביבה. עולם הספרים היה הרבה יותר טהור, מציאותי ומתומצת לולא הוציאה לאור את הדמויות ההזויות שדמיינה במוחה. ארורים תהיו כל אלו שנתנו לזה יד. -אמר אף אחד אף פעם. בדיוק סיימתי את אוצרות המוות בפעם השלישית שלי. הדבר הבא שעשיתי אחרי שסגרתי את הספר היה לפתוח את אבן החכמים. כי כמה פעמים אפשר? התשובה היא בלי סוף. תמיד. לעד. כל זמן שהזמן נמשך. עד האינסוף ומעבר לו. הארי פוטר היה ותמיד יהיה הרפתקה גאונית, מרתקת וממכרת שמרפא את כל הפגמים שאנחנו בטוחים שיש לנו. בקריאת הסדרה אפשר בהחלט לשכוח מהחסרונות המציקים שלנו ומחלומות מתוקים שלעולם לא נגשים. בין השורות לדפים לפרקים, בין הדמויות למקומות ולקסמים, אפשר לאבד ולדמיין שאנחנו כל יכולים. כמו הארי פוטר וכל החברים. ג'יי קיי רולינג נתנה לנו את המתנה הזאת, ואף אחד לא יוכל להודות לה מספיק. אף על פי שאני משערת שההכנסות שיש לה מהסדרה יסדרו ירושה לא רעה לילדיה. ונכדיה. וניניה. אבל מי סופר? המציאות כואבת, היא כל-כך מכאיבה לפעמים שאפשר למות. קנאה, בגידה, נטישה, שנאה, פשיעה- כל אלו הופכים את העולם שלנו למקום רע יותר. הדמיון הוא תרופה, הוא כל-כך מרפא לפעמים עד שהוא מחייה. אהבה, חברות, נתינה, אושר, הצלחה- כל אלו הופכים את העולם שלנו למקום טוב יותר. כל אלו מרגישים אמתיים יותר בזמן שקוראים את הארי פוטר. זה נשמע עלוב, הרי זה סך הכל ספר אחרי הכל. אבל הספר הזה הוא הרמוניה גאונית שמפחיד לחשוב שלא הייתה נכרכת בכריכה ויושבת על כל מדף בכל חנות ספרים שהיא ביקום כולו. העולם שלנו אכזרי מידי בשביל להיוולד אליו ולצאת מימנו בלי לקרוא את שבעת הספרים המופלאים של רולינג. אז אם איכשהו לא קראתם, תעשו לעצמכם טובה ותיגשו לספרייה הקרובה לביתכם.”

“[הביקורת הזו נכתבה במקור כתגובה לביקורת אחרת אך הרחבתי אותה לאחר סיום הסידרה:] כרגע סיימתי מסע קסום (אבל גם מפרך- בגלל האורך...) לקריאת כל סדרת הארי פוטר. קראתי בעבר ספר פה וספר שם אבל לא בצורה מסודרת. בעקבות ילדי שקוראים את הספרים ללא הפסק החלטתי לעבור עליהם שוב ולראות האם שווה את הזמן? וגם האם התכנים שהילדים קוראים שווים ובונים או הורסים ומקלקלים (מדי פעם אני פולש לספריית הילדים ולוקח ספר רנדומלי לקריאה- בימינו חשוב לשים לב לתכנים שמופיעים גם במרחב הספרותי וגם במרחב הוירטואלי מסביב- חשוב שהורים ישימו לב במה מלעיטים להם את הילד). דבר ראשון אני חייב להגיד שנהניתי מאד!!! זו סידרה מדהימה שהולכת ומתפתחת ככל שהגיבור שלה הולך ומתבגר. היא מתחילה באופן בנאלי של ילד קטן בן 11 בעל תמימות כובשת, ומתפתחת כאשר אותו ילד הוא כבר בן 17-18 ועולמו מורכב (כמו אצל כל אחד מאיתנו ובמיוחד בגילאים אלו). הסידרה משכה אותי אליה בחבלי קסם השמורים לדמיון הילדותי שבו הכל יכול לקרות... אבל הקסם האמיתי בסידרה הוא שלא הכל יכול לקרות- רולינג בנתה עולם שלם של חוקים וחוקי טבע באופן שרק הסופרים הגדולים ביותר כמו טולקין יכלו לברוא. בראה עולם שלם בעל חוקים קבועים ומושרשים- עולם המקביל לשלנו (אחת הדוגמאות לחוקים כאלו חוזרת על עצמה מספר פעמים בסידרה: אי אפשר ליצור מזון באמצעות קסם בגלל ש"מזון הוא אחד מחמשת היוצאים מן הכלל לפי חוק גאמפ לשינוי צורה של היסודות"). היופי הנוסף הוא גם בהתפתחות גיבורי המשנה- רון, הרמיוני, ג'יני ובמיוחד נוויל שגדל להיות לוחם אמיץ וחכם שמגשים את דרך הוריו. עוד דבר שמראה לי את גדולת הסידרה היא העובדה שהיא הצליחה לשחק לי גם ברגשות- היו פעמים שצחקתי בקול והיו פעמים שדימעה ביצבצה לה בזוית עיני. אם ספר מצליח להכניס אותך כך לעולם אחר -אתה יודע שאתה במקום הנכון... כי הרי למה אנו קוראים ספרים אם לא להימצא קצת במקום אחר ובהרפתקה אחרת... יש המבינים יותר ממני בעולמה של הסידרה ויכולים להראות לי את המיתולוגיות הקדומות המושרשות בספר ואת הידע רחב ההיקף בלטינית ובספרות של המחברת וכו' וכו'- אבל אני רק רציתי לומר שפעם אחר פעם הסידרה לקחה אותי לחיים האמיתיים וליוותה אותי בתובנות קטנות במשך היום כולו- דבר ששוב מעיד שספר הוא טוב כאשר הוא אוחז בך כל היום כולו ולא מרפה. יש הבדל ברמות הספרים. לעניות דעתי אפשר לחלק את הסידרה לשלושה חלקים- 1. ספר א'- מתאים לגילאים הצעירים מאד (א'- ג')- ספר הרפתקאות בנאלי ונחמד. 2. ספרים ב'-ג'- מתאימים לגילאי הביניים (ג'-ו')- הרפתקאות מורכבות יותר עם עולם של חברויות שהולך ונבנה. 3. ספרים ד'-ז'- מתאימים לגילאים יותר בוגרים (שם הספרים כבר הופכים לאפלים יותר ומורכבים יותר- מדובר על מוות (לפעמים אלים מאד), התעללויות, בגידות, שחיתויות ועוד). שוב- זו חלוקה שלי בתור הורה לילדים. יכול להיות שאחרים יחלקו עלי- תפאדל... אני גם יכול להבין את אלו שלא נהנו מהסידרה- יש כאלה שזקוקים לעולם שיותר קרוב אליהם עם חוקים יותר מוכרים וברורים... אבל אני רק מציין שלהם אני מציע לקחת קורסים בפתיחות מחשבתית אצל קסנופיליוס לאבגוד ... ובכל זאת- על טעם ועל ריח אין מה להתווכח! לגבי הערה שנאמרה על כך שקסמים קורים היום בכל המרחב הטכנולוגי שלנו- זה אכן קסם גדול והוא נובע מאנשים שהאמינו ומאמינים בכח הדמיון שלהם, אנשים שמאמינים שכל דבר אפשרי, אנשים שפתחו את עצמם ללא נודע ולדמיון ודרכו יצרו עולם חדש וקסום שנמצא מתחת לאפינו ממש. ולגבי השאלה הראשונית שלי האם הסידרה אכן שווה את הזמן- חד משמעית כן!!! וגם לגבי התכנים: בעולם שבו יש ריק גדול של ערכים מוחלטים, אז המסרים של אהבה, נאמנות, חברות, הקרבה ועוד ועוד הם מסרים ותכנים מבורכים מאד בעיני. בקיצור- מומלץ מגיל 6 ועד 106!!”

“אני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל אני חסרת מילים אני לא מאמינה שהמסע הזה הסתיים (כמובן שאני עדיין מאזינה לפוטרקאסט אז זה לא באמת הסתיים) אבל אני פיזיתתת לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי כרגע. אני קראתי עכשיו את השישי והשביעי כשאת חמשת הראשונים קראתי לפניי הרבה שנים, ואני פשוט שוקלת עכשיו להתחיל לקרוא מהראשון עד החמישי שוב (למרות ה500+ ספרים שיש לי בבית שעוד לא קראתי). אין לי מילים לתאר בכלל, ואני לא יודעת אם יש צורך לתאר, כי בואו זה הארי פוטר. ההייפ הכי מוצדק שיש בעולם הזה. ג'יי קיי רולינג סופרת גאונה, בניית העולם שלה מטורפת וכל דמות נכנסת ללב ברמה שאי אפשר לתאר. אין אף דמות שאפשר להישאר אדיש אליה. אף דמות. מהרגע שסיימתי אני פשוט לא מפסיקה לבכות, בעיקר על כך שזה נגמר. איך אני אחייה בלי לדעת מה הפוטרים אוכלים בארוחות הבוקר? מה הוויזלים עושים בחגים? את הריבים של רון והרמיוני הבוגרים? מה קורה עכשיו בהוגוורטס? מי המנהל? מה קורה עם המאלפויים? אני פיזית לא בסדר. אני מרוקנת נפשיתתתתת ואני לא יודעת איך אני ממשיכה מכאן. הלב שלי נשבר כל כך הרבה פעמים במהלך הקריאה, אבל שברון הלב הגדול הגיע עם סיומו של הספר בידיעה שסיימתי לקרוא. ידעתי שהרבה הולכים למות בספר הזה וקראתי את הרשימה של כולם כדי לנסות להכין את עצמי נפשית. ספויילר-זה לא עבד. אני מאוהבת ואני אובבסיבית. הילד שנשאר בחיים, ישאר חלק מחיי לנצח. איך אני חוזרת לחיות עכשיו בעולם המוגלגים????? תם ונשלם הקונדס.”

“בחסות הקורונה הצלחתי לסיים את הספר האחרון בסידרה החמודה אך הבלתי מטריפה הזאת של הארי פוטר. זה עלה לי במאמץ, לא התחברתי, אבל עשיתי את זה כי הרגשתי שאני צריכה, לא יכולתי עוד להתנהל בעולם עם החור הזה בהשכלה. אז איך אני מסכמת את הספר האחרון? בסך הכל - יפה, עבודה יפה גברת רולינג עשית פה. בצלחת לסגור כל כך הרבה קצוות מטרידים בבת אחת, בלי שזה ירגיש ספר סגירת קצוות. הצלחת להביא את הגיבורים לקצה, לפי התהום, ואז לתת להם לעשות צעד קדימה. בום טרחח וכל זה. המהפכים בסוף קצת קיצוניים, וביחד עם זה - היה ברור שהארי הרי לא ימות, לא ככה תסיימי את הספר האחרון, אז הם היו לא מספיק מפתיעים. היה צריך לעשות את זה קצת אחרת לדעתי, אבל מי אני שתקשיבי לי, אם אני לא אחת מעשרות מיליוני המעריצים שלך, אלא דווקא אחת שלא. טען לי חבר שהארי פוטר צריך לקרוא לפנ יגיל 17 כדי להתחבר, לאהוב ולהעריך. יש מצב. לא היתה לי הזדמנות, בתור ילדה חרדית שספריית בית הספר פלוס הספריה הציבורית הקרובה אליה מעוטרות רק בכותרים חרדיים. אבל היו הרבה ספרים שהלמתי בגיל מאוחר יותר, וזה היה סבבה. ואהבתי, והתלהבתי, ותוכלו למצוא את הביקורות שלי על חלקם כאן בסביבה, בסימניה. תכלס, אני חושבת שזה אומר משהו גם על הספר עצמו, אם זה ספר שמתחברים אליו רק אם קוראים אותו בגיל צעיר מספיק.”

“זבל. הגיע זמן שמישהו יאמר את מה שכולם מפחדים לומר בקול, סדרת הארי פוטר היא פשוט זבל. עלילה בלתי נסבלת של השתלשלות קסמים מעיקה מאבן האווילים ועד חצוצרות המוות. אם ישנה סטיגמה שצריך לנפץ אז היא את הילד המקולל. שבהחלט הפך לאגדה שרבים מהנהנים את ראשם בחיוב בכל פעם ששומעים את שמה. אז הנה אני- מנידה את ראשי לשלילה לכל אגדת הקסמים הבדיונית עד כאב הזו. כמה פעמים אפשר לסלק סוהרסנים? כמה פעמים אפשר להדליק את האור בקצה בשרביט? כמה פעמים אפשר להסתתר תחת גלימת ההיעלמות? כמה פעמים אפשר לחזור להוגוורטס? כמה פעמים אפשר להיעלב ממאלפוי? כמה פעמים אפשר לתפוס את הסניץ'? כמה פעמים אפשר להגיע לרציף תשע ושלושה רבעים ולעלות על האקספרס? כמה פעמים אפשר לקלל את טום רידל? כמה פעמים אפשר לבכות על סיריוס, לילי, ג'יימס, דמבלדור, דובי, עין הזעם מודי וסדריק דיגורי? כמה פעמים אפשר להציל את העולם? רולינג הגזימה, היא יצרה סדרה נתעבת שלא ממש ראויה לדרמה שיש סביבה. עולם הספרים היה הרבה יותר טהור, מציאותי ומתומצת לולא הוציאה לאור את הדמויות ההזויות שדמיינה במוחה. ארורים תהיו כל אלו שנתנו לזה יד. -אמר אף אחד אף פעם. בדיוק סיימתי את אוצרות המוות בפעם השלישית שלי. הדבר הבא שעשיתי אחרי שסגרתי את הספר היה לפתוח את אבן החכמים. כי כמה פעמים אפשר? התשובה היא בלי סוף. תמיד. לעד. כל זמן שהזמן נמשך. עד האינסוף ומעבר לו. הארי פוטר היה ותמיד יהיה הרפתקה גאונית, מרתקת וממכרת שמרפא את כל הפגמים שאנחנו בטוחים שיש לנו. בקריאת הסדרה אפשר בהחלט לשכוח מהחסרונות המציקים שלנו ומחלומות מתוקים שלעולם לא נגשים. בין השורות לדפים לפרקים, בין הדמויות למקומות ולקסמים, אפשר לאבד ולדמיין שאנחנו כל יכולים. כמו הארי פוטר וכל החברים. ג'יי קיי רולינג נתנה לנו את המתנה הזאת, ואף אחד לא יוכל להודות לה מספיק. אף על פי שאני משערת שההכנסות שיש לה מהסדרה יסדרו ירושה לא רעה לילדיה. ונכדיה. וניניה. אבל מי סופר? המציאות כואבת, היא כל-כך מכאיבה לפעמים שאפשר למות. קנאה, בגידה, נטישה, שנאה, פשיעה- כל אלו הופכים את העולם שלנו למקום רע יותר. הדמיון הוא תרופה, הוא כל-כך מרפא לפעמים עד שהוא מחייה. אהבה, חברות, נתינה, אושר, הצלחה- כל אלו הופכים את העולם שלנו למקום טוב יותר. כל אלו מרגישים אמתיים יותר בזמן שקוראים את הארי פוטר. זה נשמע עלוב, הרי זה סך הכל ספר אחרי הכל. אבל הספר הזה הוא הרמוניה גאונית שמפחיד לחשוב שלא הייתה נכרכת בכריכה ויושבת על כל מדף בכל חנות ספרים שהיא ביקום כולו. העולם שלנו אכזרי מידי בשביל להיוולד אליו ולצאת מימנו בלי לקרוא את שבעת הספרים המופלאים של רולינג. אז אם איכשהו לא קראתם, תעשו לעצמכם טובה ותיגשו לספרייה הקרובה לביתכם.”

“[הביקורת הזו נכתבה במקור כתגובה לביקורת אחרת אך הרחבתי אותה לאחר סיום הסידרה:] כרגע סיימתי מסע קסום (אבל גם מפרך- בגלל האורך...) לקריאת כל סדרת הארי פוטר. קראתי בעבר ספר פה וספר שם אבל לא בצורה מסודרת. בעקבות ילדי שקוראים את הספרים ללא הפסק החלטתי לעבור עליהם שוב ולראות האם שווה את הזמן? וגם האם התכנים שהילדים קוראים שווים ובונים או הורסים ומקלקלים (מדי פעם אני פולש לספריית הילדים ולוקח ספר רנדומלי לקריאה- בימינו חשוב לשים לב לתכנים שמופיעים גם במרחב הספרותי וגם במרחב הוירטואלי מסביב- חשוב שהורים ישימו לב במה מלעיטים להם את הילד). דבר ראשון אני חייב להגיד שנהניתי מאד!!! זו סידרה מדהימה שהולכת ומתפתחת ככל שהגיבור שלה הולך ומתבגר. היא מתחילה באופן בנאלי של ילד קטן בן 11 בעל תמימות כובשת, ומתפתחת כאשר אותו ילד הוא כבר בן 17-18 ועולמו מורכב (כמו אצל כל אחד מאיתנו ובמיוחד בגילאים אלו). הסידרה משכה אותי אליה בחבלי קסם השמורים לדמיון הילדותי שבו הכל יכול לקרות... אבל הקסם האמיתי בסידרה הוא שלא הכל יכול לקרות- רולינג בנתה עולם שלם של חוקים וחוקי טבע באופן שרק הסופרים הגדולים ביותר כמו טולקין יכלו לברוא. בראה עולם שלם בעל חוקים קבועים ומושרשים- עולם המקביל לשלנו (אחת הדוגמאות לחוקים כאלו חוזרת על עצמה מספר פעמים בסידרה: אי אפשר ליצור מזון באמצעות קסם בגלל ש"מזון הוא אחד מחמשת היוצאים מן הכלל לפי חוק גאמפ לשינוי צורה של היסודות"). היופי הנוסף הוא גם בהתפתחות גיבורי המשנה- רון, הרמיוני, ג'יני ובמיוחד נוויל שגדל להיות לוחם אמיץ וחכם שמגשים את דרך הוריו. עוד דבר שמראה לי את גדולת הסידרה היא העובדה שהיא הצליחה לשחק לי גם ברגשות- היו פעמים שצחקתי בקול והיו פעמים שדימעה ביצבצה לה בזוית עיני. אם ספר מצליח להכניס אותך כך לעולם אחר -אתה יודע שאתה במקום הנכון... כי הרי למה אנו קוראים ספרים אם לא להימצא קצת במקום אחר ובהרפתקה אחרת... יש המבינים יותר ממני בעולמה של הסידרה ויכולים להראות לי את המיתולוגיות הקדומות המושרשות בספר ואת הידע רחב ההיקף בלטינית ובספרות של המחברת וכו' וכו'- אבל אני רק רציתי לומר שפעם אחר פעם הסידרה לקחה אותי לחיים האמיתיים וליוותה אותי בתובנות קטנות במשך היום כולו- דבר ששוב מעיד שספר הוא טוב כאשר הוא אוחז בך כל היום כולו ולא מרפה. יש הבדל ברמות הספרים. לעניות דעתי אפשר לחלק את הסידרה לשלושה חלקים- 1. ספר א'- מתאים לגילאים הצעירים מאד (א'- ג')- ספר הרפתקאות בנאלי ונחמד. 2. ספרים ב'-ג'- מתאימים לגילאי הביניים (ג'-ו')- הרפתקאות מורכבות יותר עם עולם של חברויות שהולך ונבנה. 3. ספרים ד'-ז'- מתאימים לגילאים יותר בוגרים (שם הספרים כבר הופכים לאפלים יותר ומורכבים יותר- מדובר על מוות (לפעמים אלים מאד), התעללויות, בגידות, שחיתויות ועוד). שוב- זו חלוקה שלי בתור הורה לילדים. יכול להיות שאחרים יחלקו עלי- תפאדל... אני גם יכול להבין את אלו שלא נהנו מהסידרה- יש כאלה שזקוקים לעולם שיותר קרוב אליהם עם חוקים יותר מוכרים וברורים... אבל אני רק מציין שלהם אני מציע לקחת קורסים בפתיחות מחשבתית אצל קסנופיליוס לאבגוד ... ובכל זאת- על טעם ועל ריח אין מה להתווכח! לגבי הערה שנאמרה על כך שקסמים קורים היום בכל המרחב הטכנולוגי שלנו- זה אכן קסם גדול והוא נובע מאנשים שהאמינו ומאמינים בכח הדמיון שלהם, אנשים שמאמינים שכל דבר אפשרי, אנשים שפתחו את עצמם ללא נודע ולדמיון ודרכו יצרו עולם חדש וקסום שנמצא מתחת לאפינו ממש. ולגבי השאלה הראשונית שלי האם הסידרה אכן שווה את הזמן- חד משמעית כן!!! וגם לגבי התכנים: בעולם שבו יש ריק גדול של ערכים מוחלטים, אז המסרים של אהבה, נאמנות, חברות, הקרבה ועוד ועוד הם מסרים ותכנים מבורכים מאד בעיני. בקיצור- מומלץ מגיל 6 ועד 106!!”

“אני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל אני חסרת מילים אני לא מאמינה שהמסע הזה הסתיים (כמובן שאני עדיין מאזינה לפוטרקאסט אז זה לא באמת הסתיים) אבל אני פיזיתתת לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי כרגע. אני קראתי עכשיו את השישי והשביעי כשאת חמשת הראשונים קראתי לפניי הרבה שנים, ואני פשוט שוקלת עכשיו להתחיל לקרוא מהראשון עד החמישי שוב (למרות ה500+ ספרים שיש לי בבית שעוד לא קראתי). אין לי מילים לתאר בכלל, ואני לא יודעת אם יש צורך לתאר, כי בואו זה הארי פוטר. ההייפ הכי מוצדק שיש בעולם הזה. ג'יי קיי רולינג סופרת גאונה, בניית העולם שלה מטורפת וכל דמות נכנסת ללב ברמה שאי אפשר לתאר. אין אף דמות שאפשר להישאר אדיש אליה. אף דמות. מהרגע שסיימתי אני פשוט לא מפסיקה לבכות, בעיקר על כך שזה נגמר. איך אני אחייה בלי לדעת מה הפוטרים אוכלים בארוחות הבוקר? מה הוויזלים עושים בחגים? את הריבים של רון והרמיוני הבוגרים? מה קורה עכשיו בהוגוורטס? מי המנהל? מה קורה עם המאלפויים? אני פיזית לא בסדר. אני מרוקנת נפשיתתתתת ואני לא יודעת איך אני ממשיכה מכאן. הלב שלי נשבר כל כך הרבה פעמים במהלך הקריאה, אבל שברון הלב הגדול הגיע עם סיומו של הספר בידיעה שסיימתי לקרוא. ידעתי שהרבה הולכים למות בספר הזה וקראתי את הרשימה של כולם כדי לנסות להכין את עצמי נפשית. ספויילר-זה לא עבד. אני מאוהבת ואני אובבסיבית. הילד שנשאר בחיים, ישאר חלק מחיי לנצח. איך אני חוזרת לחיות עכשיו בעולם המוגלגים????? תם ונשלם הקונדס.”

“בחסות הקורונה הצלחתי לסיים את הספר האחרון בסידרה החמודה אך הבלתי מטריפה הזאת של הארי פוטר. זה עלה לי במאמץ, לא התחברתי, אבל עשיתי את זה כי הרגשתי שאני צריכה, לא יכולתי עוד להתנהל בעולם עם החור הזה בהשכלה. אז איך אני מסכמת את הספר האחרון? בסך הכל - יפה, עבודה יפה גברת רולינג עשית פה. בצלחת לסגור כל כך הרבה קצוות מטרידים בבת אחת, בלי שזה ירגיש ספר סגירת קצוות. הצלחת להביא את הגיבורים לקצה, לפי התהום, ואז לתת להם לעשות צעד קדימה. בום טרחח וכל זה. המהפכים בסוף קצת קיצוניים, וביחד עם זה - היה ברור שהארי הרי לא ימות, לא ככה תסיימי את הספר האחרון, אז הם היו לא מספיק מפתיעים. היה צריך לעשות את זה קצת אחרת לדעתי, אבל מי אני שתקשיבי לי, אם אני לא אחת מעשרות מיליוני המעריצים שלך, אלא דווקא אחת שלא. טען לי חבר שהארי פוטר צריך לקרוא לפנ יגיל 17 כדי להתחבר, לאהוב ולהעריך. יש מצב. לא היתה לי הזדמנות, בתור ילדה חרדית שספריית בית הספר פלוס הספריה הציבורית הקרובה אליה מעוטרות רק בכותרים חרדיים. אבל היו הרבה ספרים שהלמתי בגיל מאוחר יותר, וזה היה סבבה. ואהבתי, והתלהבתי, ותוכלו למצוא את הביקורות שלי על חלקם כאן בסביבה, בסימניה. תכלס, אני חושבת שזה אומר משהו גם על הספר עצמו, אם זה ספר שמתחברים אליו רק אם קוראים אותו בגיל צעיר מספיק.”