ביקורת ספרותית על על העיוורון מאת ז'וזה סאראמאגו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 10 במאי, 2010
ע"י אבי ש.


האתר עושה לי קונצים.
זו הביקורת שלי...


אנשים עוורים לא צריכים שמות. כך אומרת אחת הדמויות של סאראמאגו, בספרו "על העוורון".
היחס שבין סמליות לבין מה שאמיתי, מגיע לידי טשטוש עגום ביצירה זו, וכאן הספר הופך בעצם לקשה לקריאה. גם לא פשוט למצוא פה את ההקשרים הפוליטיים והחברתיים באופן ישיר, נוצר כאן אתגר אמיתי לקורא. העדר הגורם למגיפת העוורון בסיפור, מעלה שאלות קשות לגבי מגיפות חברתיות בעולם שמחוץ לספר; גזענות, אנטישמיות, הקצנה, אגואיזם, אוטיזם חברתי ואדישות. האם נשאלות שאלות רציניות לגבי אלו? האם מישהו מפשיל שרוולים וניגש לטפל בכל אלו?

יש ב"על העוורון" איזו תחושה של האלגוריות הקפקאיות, אשר ממוגנטת כאן לתפסיתו הפטאלית של הפילוסוף תומס הובס. סאראמאגו בוחן את המציאות החברתית יותר מאשר רעיון מופשט של אמת מוחלטת, ועל כך מגיע לו כבוד, במיוחד לאור הדרך בה עשה זאת - בבוטות חסרת מעצורים.

מעט מאוד מוזכר מימד הרוח או הרוחניות ב"על העוורון", אך באופן כמעט מיסטי, שבעה אנשים אשר לפני מגיפת העוורון הלבן לא היו מתחברים אחד עם השני, שורדים יחד. צריך מספר חזק במיוחד כדי לשרוד מגיפה כזו ותנאים כאלו. מה גם, שחוד החנית במאבק ההשרדות הזו הינה אשה, ויש כאן איזושהי רמיזה לחזרה אל אמא אדמה, את הפריון שבעולם היצירה התחתון בו חלקנו נמצאים כרגע.
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ