ביקורת ספרותית על כצפור על התיל - מבחר שירים מאת לאונרד כהן

---

ככה נכנסתי לליאונרד כהן בגיל שש עשרה בערך. בשנת 1975 השמיע לי ידיד לספסל הלימודים תקליט אריך נגן 33, רכשתי אותו. "סוזן","מריאן","סיפורים מן הרחוב" והספר ליוו אותי מאותה העת ובמשך תקופה ארוכה.
בשנות העשרים הלכתי עם החברה לראות אותו בהיכל התרבות בתל־אביב, ועד היום הוא חלק מהרקורד הפנימי. ליאונרד כהן זאת אווירה ייחודית שיש בה סיפור למלנכוליה ותשוקה. אתה בא אלגנטי בהקשבה אליו. המוסיקה שלו מושכת את הסטקטו ההולך ונגזר מן הסיפור המתנגן. עוצמת הקול משתנה ונענית לקצב הקריאה של הסיפור. הרבה אמפתיה בקריאה המנכיחה יותר מכל את ריתוקו של המספר. כלי מיתר, הקשה, הרמוניקה וליווי קולי נשי - כל אלה ועוד מצטרפים לנדודים. המספר מבקש להבקיע מן הנדודים מקום לתחינה מסבלותיו כמו מתובנתו.
אני אוהב לחזור אל "סיפורים מן הרחוב" ואל "WHO BY FIRE" כאשר הוא מאיר בקולו כמי שזקוק ל"אני" חדש או אחר דרך הטון המשתנה לתובנות על אפשרות החסד. זו תשוקה אפלטונית לשם אותה האצלה בתפיסת העולם השבה מן הניוון. התנזרות כתגובה של הדור המתירני. מקוריות באופן החיפוש וההפנמה שלו.

» ביקורות נוספות של שמעון שלוש
» ביקורות נוספות על כצפור על התיל - מבחר שירים