בגן של הבת שלי, חלק מתכנית הלימוד נקרא 'יצירת אקלים מיטבי', קצת חלמתי בהקיץ כשדיברו על זה באסיפת ההורים אבל זה קשור בין השאר לגישור וליוגה.
כשאומרים אקלים מיטבי אני מיד מדמיינת טמפרטורה של בין חמש עשרה לעשרים מעלות עם אחוזי לחות נמוכים, שמש מלטפת או גשם אלכסוני דקיק-
קשה לתאר עד כמה הייתי יכולה להיות נוחה לבריות, נעימת הליכות וסבלנית באקלים המיטבי שלי.
אז מה שקרה זה שבאחד הימים המיוזעים של שלהי אוקטובר, שוב הוליכו אותי רגלי, משום מה, לדוכן ספרים מוזלים.
רגליים ארורות.
אולי בגלל משאלת לב נסתרת לאקלים מיטבי, הוצאתי 80 ₪ על שלושה ספרים סקנדינביים ואחד קנדי.
אחד מהם- הראשון שקראתי- הוא 'חצי אח'.
ואני שואלת:
נתקלתם פעם באיזו דמות שוודית/ נורווגית/ דנית בספר, שהיא פשוטה, חביבה ונחמדה? (וזאת, בלי לקחת בחשבון את משפחת המומינים ואת בילבי).
רוב הדמויות הסקנדינביות שאני מכירה הן זוויתיות- דוקרות, מהלכות על חבל דק, חיות באווירה של אלימות גלויה או כבושה, עירומה מיופי, וגורמות לקורא לחבב אותן ממש, אבל ממש, בעל כרחו.
(וזה כולל את סמילה יספרסן של פטר הוג, את טרונד של פר פטרסון, את כל החבר'ה מ'חצי אח' ואפילו חלק די נכבד מן הדמויות בטרילוגית המילניום הפופולרית)
הספר 'חצי אח' הוא סאגה משפחתית, ספר רחב יריעה ותובעני. המורכבות של הדמויות, של היחסים ושל הכתיבה עצמה היא, בעיני, סוחפת.
משום מה, למרות השוני הבולט, נזכרתי מדי פעם במהלך הקריאה בסאגה משפחתית אחרת: "מלון ניו המפשייר" של אירוינג:
("אתה מבין" הסבירה פראני כעבור שנים. "אנחנו לא תמהונים. אנחנו לא מוזרים. בעיני עצמנו אנחנו פשוטים כמו הגשם." והיא צדקה בעינינו היינו נורמליים ונחמדים כריח הלחם.)
אז זהו שכאן זה לגמרי לא . ב'חצי אח' שום דבר לא נורמלי ונחמד כריח הלחם. הדמיון בין שני הספרים מסתכם בפיתולי עלילה ביזאריים, תיאור יחסים טעונים בין אחים ועדות בגוף ראשון על הילדות וההתבגרות במשפחה לא לגמרי מתפקדת ועל תוצאותיהן.
רק שבניגוד לכוכבי מלון ניו המפשייר, לברנום, המספר של 'חצי אח' – אלכוהוליסט שכל חייו הבוגרים מסתכמים, פחות או יותר, בהתנהלות פוסט טראומטית- אין הרבה תקווה.
רבים ציינו כאן את האורך המרתיע של הספר. בעיני, העומק האפל הרבה יותר מפחיד.
לא הייתי מעולם בסקנדינביה, אבל האקלים שם לא נשמע לי סופר מיטבי ואני לא יכולה שלא לחשוב שהקור הזה בשילוב השמש הרחוקה משפיעים באופן כלשהו.