ספר זה יצא לאור לאחר מותו של המחבר. המחבר לא הספיק להשלים את הסיפור בחייו.
איטלו סבבו הוא שם העט של אהרון אטורה שמיץ, יהודי כמובן ממוצא איטלקי. נולד בעיר טריאסטה ב-1861, בתקופה זו הייתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית.

ג'קומו אגיוס, זקן אירוני עם מחשבות בוגדניות יוצא לנסיעה ברכבת ממילנו דרך ורונה, פדובה, ונציה ועד לטרייסטה.
הסיפור כולל בעיקרו הירהורים על החיים לעת זיקנה ושיחות עם מספר נוסעים ברכבת שדמותם מתוארת בשיטחיות רבה.
גם ההירהורים על החיים שעוברים במוחו של ג'קומו אינם מעניינים ואינם כתובים טוב לטעמי, אין שום תמריץ בעלילה ולא באייכות הכתיבה שמשכנע לצלוח את העמודים.
בקיצור שעמום מוחץ. החזקתי עד עמוד 60 שהוא מחצית הספר ונטשתי.

קראתי המלצה וכמובן, רציתי לקרא. לא התאכזבתי הספר כשמו כן הוא , מסע סנטימנטלי קצר. מסע ברכבת ומפגש עם זרים.וגם של הנוסע עם עצמו. מטרת המסע היתה לחוות חופש. מהמשפחה ועולה ומשיגרת החיים ועולם. כמובן שלכל מצב יש את הקשיים וההקלות שלו. המסע, שלא היה הרפתקני במיוחד אך בכל זאת היה צורך לערוך "הכנות" משפחתיות לקראתו איפשר לנוסע לבחון ולהשוות בין המצבים. לבדוק את חיו וערכיו ולבחון מערכות יחסים אקראיות לעומת חיו עם אישתו ובנו. אהבתי את הנובלה מסיבות שונות. אחת, נזכרתי שוב במסע ארוך שערכתי בעצמי ,חלקו ברכבת, מה שחשבתי ומה שהרגשתי במהלכו, ושניה חלקה נובעת מן הראשונה כי יכולתי להזדהות עם אדון אגיוס ,הנוסע בנובלה, והשניה, הכתיבה.
למרות שהנובלה הזו בעצם לא הושלמה, איטלו סבבו מחברה כותב נפלא, לא מסתבך הוא חד אבחנה, כותב בפשטות שובת לב
מאד נהניתי לקרא.