אלנה יודעת וידע הוא כוח. הכוח הזה נותן לאלנה את היכולת להילחם בפרקינסון ולנסות להוציא לאור את האמת שהיא יודעת. עוד סיפור מרגש מבית היוצר של הארגנטינאית פניירו. סיפור לא קל ואפילו מדכדך מה. הספר בוחן את האדם מול מחלתו, יחסי אמא ובת ובמיוחד לאור המעבר ושינוי התפקידים של מטפל מטופל. שוב רואים כיצד הגורל זורק אותנו למקומות שהיינו מעדיפים לא להיות בהם. כבן יחיד לאם דמנטית - אני יודע בדיוק במה מדובר. הכל מסופר בגוף כאילו ראשון אך יש פה שימוש בטכניקה מענינת להעביר את הדיאלוגים - מעין שיחה משולבת שמאפשרת להסתכל על כל הצדדים בזרימה משותפת אחת.
בסך הכל ממליץ - גם אם לא בחום.

אלנה, בת 63, היא חולת פרקינסון. כשהבת היחידה שלה, ריטה, נמצאת תלויה בכנסיה היא לא מאמינה לממצאי המשטרה שמדובר בהתאבדות- מהסיבה הפשוטה - ירד גשם באותו היום. והבת שלה פחדה מגשם בכנסיות.
אחרי שהיא מבינה שהמשטרה לא תפתח שוב את החקירה, היא מחליטה לפנות בבקשת עזרה לאישה שמזה 20 שנה ׳חייבת׳ לבת שלה - כי לבד, עם הפרקינסון שפשה בגוף שלה היא פשוט לא מסוגלת.

זה ספר שמתאר בצורה נוגעת ללב את תהליך ההזדקנות, את העצבות בהשלמה שהגוף שלך לא נתון לשליטתך יותר, את ההתמודדות עם ומול החולי והאובדן.

לקחת חומרים ועלילה מצויינים ולא לפתח לכלל ספר.
הרקע :אלנה, אם חולת פרקינסון,יוצאת למסע לטיהור שמה של בתה. הבת נמצאה תלויה במגדל פעמונים של כנסיה ונטען כי התאבדה.
המקום הוא ארגנטינה. והעלילה מתארת חיים באזורים שונים בבואנוס איירס.
האם עקבית בחיפושיה ובמעשיה, אינה רוצה להיות תלויה במישהו או חייבת משהו. מעשיה עצמאיים והיא פותרת את התעלומה.
אלו הם החומרים הנפלאים של הספר.
הבעיה היא בכתיבה.
הספר ערוך וכתוב בכתיבה צפופה, משפטים ארוכים שיכולים לקחת חצי עמוד ויותר, והפרקים דחוסים לא רק במהלך העלילה אלא גם בתיאורים ותיאורי בייניים מורכבים.
צורת כתיבה זו נוטלת את טעם הסיפור. לעיתים חזרתי בקריאה כדי להבין מהו הנושא ומה עיקר הסיפור.
הקריאה הופכת מייגעת. וחבל.
עריכה אחרת של הספר במקור היתה הופכת אותו לפנינה.