צפיה אשתו היהודיה של מוחמד הנביא.
כן, מסתבר שהיתה גם אחת כזאת.
ואם לא הייתי נתקלת בה במקרה באתר סימניה
כשחיפשתי ביוגרפיות על הנביא מוחמד,
לא הייתי יודעת עליה.
בתחילת דרכו של האיסלאם, עם ההגירה של
מוחמד הנביא ממכה למדינה.
היו בחצי האי ערב שבטים יהודים.
הם חיו עם שכניהם הערבים בשלום.
התפרנסו מחקלאות. גידול מטעי תמרים,
צורפות, היו לוחמים אמיצים ועזי נפש,
ולפעמים,כרגיל,הסתכסכו בינם לבין עצמם,
כשהם כורתים בריתות עם שבטי ערבים אחרים.
על הרקע הזה נולד הסיפור של צפיה.
הספר מתחיל ביום חתונתה של צפיה היפהפיה
בת לראש השבט היהודי.עם בן לראש שבט יהודי
אחר. משפחה עשירה של סוחרים. גם למשפחתה
של צפיה לא היה חסר כסף.
לכאורה, מה יכול להיות יותר יפה, רומנטי,
וסימן למזל טוב לבני הזוג ולסיפור כולו?
אבל כמו בחיים ההיסטוריה משתנה בגלל
הנסיבות או להיפך.
מוחמד הנביא מביא את בשורת האיסלאם לכל
תושבי חצי האי ערב כולל הנוצרים היהודים
והערבים עובדי האלילים של אותה תקופה.
השבטים היהודים מתנגדים. פורצת מלחמה.
בין השבטים היהודים לבין מוחמד הנביא והמוסלמים.
חלק מהשבטים עוזבים את חצי האי ערב לכוון יריחו.
ליהודים המנוצחים מציע מוחמד הנביא:
או להתאסלם או למות.
היהודים לא מתאסלמים. הגברים נטבחים.
הנשים וילדים נמכרים לעבדות.
צפיה מאבדת את אביה, בעלה, בנה הפעוט, אמה נמכרת לעבדות
והיא מקבלת 2 אפשרויות: להתאסלם ולהיות אשתו של מוחמד הנביא או להימכר כפילגש או שפחה.
צפיה בוחרת להתאסלם ולהציל את נפשה ורכושה הרב.
למעשה הספר מסתיים גם בחתונתה לנביא מחומד.סגירת מעגל.
חייה לא היו סוגים בשושנים שכן שאר נשות הנביא התנכלו לה
וקראו לה הנערה היהודיה.
היא באה לבכות לנביא והוא ניחם אותה.
אחרי מות הנביא מוחמד, היא היתה עצמאית למדי,
נסעה למקומות שונים ואפילו הורישה את חלק מרכושה לאחיין
שלה וחלק אחר לצדקה.
הספר מסופר בשפה פשוטה ברורה וקולחת,אבל די פשטנית.
רוב הספר הוא תיאור תולדות מלחמת היהודים במוסלמים
בראשית האיסלאם, עפ"י סיפורה של צפיה. לבטיה של צפיה
על ההחלטות הקשות שהיא צריכה לבצע. כשלידה ישנן עוד 2
אחיות יהודיות שנלקחו כשלל מלחמה וגורל כל אחת מהן שונה בגלל החלטה שונה שכל אחת מהן בוחרת.
הסיפור הנ"ל מוזכר ע"י המחבר/ת אמיתי והיסטורי, מתבסס על מקורות ערביים (אבן השאם, הקוראן המתורגם לעברית ע"י פרופ' ריבלין)
בלבד. אין איזכור לכך באיזשהו מקור יהודי.
שם המחבר/ת של הספר לא מצויין לא על הכריכה ולא בגוף הספר. אלא נמצא בהוצאה לאור.
יש מין טעם לפגם בהסתתרות, לטעמי.
אבל ישנם בספר דברים די מבקרים ושנויים במחלוקת על דמותו של הנביא מוחמד. לכן האלמוניות.
דמותה של צפיה עצמה מעניינת למדי. וגם הבחירה שלה.
אבל הספר לטעמי שטחי מדי, המילים ששם המחבר/ת בפי הדמויות מתאימות יותר להסטוריה הנוכחית או מעין:"לאן
מועדות פנינו" או כמין אזהרה לאיפה אנחנו יכולים להגיע.
היו לי ציפיות גבוהות יותר מהספר. התאכזבתי.

















