• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הרצוג

הרצוג

מאת סול בלו

הביקורת של pen

תמונה של pen
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
הרצוג

הרצוג

מאת סול בלו

הביקורת של pen

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של pen
הוצאה לאור:זמורה ביתן
0
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
elad
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 16 שנים

“"בימים אלה של כמו טירוף ומחשבות מבולבלות, חידדו גלי רגישות עמוקים את התפיסה החושית שלו, או שהביאו”

2/6
ביקורות על הרצוג
הבאה
moshef
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

ספר לא פשוט הספר "הרצוג". בהתחלה, חשבתי אפילו שאפרוש, לא הבנתי על מה מדבר פרפ' הרצוג דבריו המובאים כמכתבים קטועים ורשימות מוזרות עסקו בתכנים אקדמיים פילוסופיים ולא הבנתי בכלל על מה הוא מדבר ומה הבעיה שלו. אבל לא זנחתי את הספר חרקתי והמשכתי לקרא. קראתי לאט עד שהבנתי שבכלל אנני אמורה להבין את כל מה שהרצוג כתב כי הבנאדם מבולבל בעצמו תלוש ובודד. דמותו של הרצוג נחשפת לאט לאט. הוא איטלקטואל איש רוח .רגיש וחסר כל כישרון לעשות סדר בחיו ולהגן על האינטרסים שלו.
.נישואיו לא צלחו פעמיים, אשתו השניה ו"חברו הטוב" נצלו באכזריות את חולשותיו אבל הוא באופן מפתיע לא "מתחספס" אהבתו לילדיו ורגש האחריות שלו כלפיהם נותן לו הרבה נקודות כמו כן הוא לא מאבד את היכולת להנות מחיו ולבחור בטוב במקום לשקוע. ככל שמתקדמים בקריאת הספר המכתבים של הרצוג לכל מי שרק עולה בדעתו (חי או מת),נעשים ברורים יותר סיפור ילדותו הקשה נחשף ללא רחמים עצמיים. סול בלו הצליח בכישרון גדול להביא אותי לידי הזדהות עם הדמות שיצר למרות שבחיים אנני חושבת שהייתי מוצאת עצמי לידו, הספר חכם ,מצחיק לפעמים, חושפני ורגיש . בסופו של הספר לא יכולתי שלא להעריך את הרצוג ולסמוך עליו שלא יסים את חיו בדיכאון.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אהוד בן פורת
אהוד בן פורת
תמונה של elad
elad
ח
חובב ספרות
תמונה של אנקה
אנקה
תמונה של נדיה
נדיה
5קוראים|גיל ממוצע48|40%נשים

על המבקרת

תמונה של pen

pen

ותיקה
חברה מזה 17 שנים
195 ביקורות•6 נבחרות•1,240 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של pen
pen
ותיקה
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות195
ביקורות נבחרות6
לייקים שקיבלה1,240
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת144ספרות מקורית27מתח ריגול והרפתקאות3

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של pen

אבא בן סבתא דינה

אבא בן סבתא דינה

יוסף בר יוסף

בעייני ספר מצין! ממליצה לקרא את מה שנכתב על הכריכה מאחור, אני לא יכולתי לכתוב את זה יותר טוב.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•pen
תיקון אחר חצות - הוצאה מחודשת

תיקון אחר חצות - הוצאה מחודשת

יניב איצקוביץ'

ספר הרפתקאות הזוי מרתק, שונה בשל בחירת המקומות והגיבורים מפתיע מצחיק לפעמים. נהניתי לקרא בו למרות קטעים של "חפירה" שדילגתי עליהם. עצם הדילוג על דפים בספר לא הפריע לי להבין ואפילו להתפעל בהמשך הקריאה. יניב איצקוביץ' בחר את גיבוריו מתוך העיירה היהודית ברוסיה הלבנה.גיבורה ראשית, אישה נשואה ואם שחיה בכפר מעורב עם כפריים רוסיים.אוהבת את משפחתה ואיכפתית, ומתוך רצון לגאול את אחותה מעגינותה ודכאונה יוצאת למסע מסוכן עם רוח קרבית למצא את הבעל הסורר ולהשיג ממנו גט.אישה זו, פאני שמה, הייתה גם אלופה בסכין שחיטה כשרה קטנה שקבלה מתנה מאביה שהיה שוחט במקצועו. פאני לא היססה להשתמש בסכין להגנתה מה שהביא עליה ועל מלוויה את הבולשת והצבא שגם ביניהם היה ניגוד עניינים. אלה בורחים ואלה רודפים "ניסים ונפלאות". רוב הגברים הם חדלי אישים אבל פאני ממוקדת המטרתה ולא מפחדת מכלום. הסכין הקטנה תחת שמלתה הצילה חיים וסבכה אותם.לא יכולתי שלא לחשוב על הספר "רצות עם זאבים"של ק.פ. אסטס כי פאני מתוארת כבעלת עיני זאב והיא לא מהססת לחשוף את שיניה, ובמקרה זה את סכינה הקטן שהוא טבעי לה כחלק מגופה ולהגן על הלהקה שלה. אחותה, אגב, תוארה באחת הסצנות כטורפת בשר נא. הספר מותיר אחריו שובל של מחשבות, תובנות והנאה. מומלץ.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•pen
תודעתו של זנו

תודעתו של זנו

אִיטַלוֹ סבֶבוֹ

לקח זמן, קראתי לאט אבל לא ויתרתי וסיימתי. ישנה ביקורת טובה של סוריקטה כאן באתר אין ממש צורך לחזור על הדברים. אומר רק ששמחתי לראות שיש מהדורה חדשה מקווה שהפונט גדול יותר ונוח יותר לקריאה. הספר מעמיק לנפשו למניעי חיו של סבבו ואני התחברתי ליחסו לפסיכואנליזה אותה תפיסה שאדם מעצם היותו, חולה ומכל מה שיעשה, יחלום, או יגיד ניתן להוכיח זאת. ואכן ה"מחלה" המדומה או האמיתית היא הציר שסביבו נע סיפורו של ההיפוכונדר המשועמם שעל חיו נסב הסיפור. יש לא מעט הומור ביקורתי על אותו חולה מדומה שמצבו החברתי והכלכלי מנע ממנו כל התמודדות קיומית אמיתית וכך הגיע למצב שעיסוקו העיקרי הוא נסיונות הבראה ממחלתותיו המדומות
ומחולשות האופי שלו. לשוא הוא מנסה להפסיק לעשן כשבעצם אין לו ממש ענין בזה. או הצורך הכרוני לבגוד באשתו כדי לחזק את הקשר שלו איתה. יש כאן מבט ציני או הומוריסטי, תלוי בקורא, על בורגנות דקדנטית שסופה הגיע במלחמת עולם שניה. הספר עדין רלוונטי ומכיוון שהוא גם כתוב באופן משכנע אני ממליצה, למי שעדין לא קרא, להכניסו לרשימה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•pen
האי

האי

ג'אני סטופריץ

שוב שלפתי מספריתי ספר שעלילתו קורת על אי, ללא כוונה מודעת, אבל אי אפשר להתעלם מזה. היות האדם אי זה רעיון שלא מעט דנו בו ובכל זאת כל אי ויחודו. בנובלה הזאת, המקסימה בעוצמתה, אור השמש הבוהק, המסנוור, החום הקשה מדגיש על רקע הצללים הכהים את קווי הריקמה העדינים והמדויקים של הנפש. אבא חזק וחסון בזכרונו של בנו חוזר לאי ילדותו שאהב כדי להפרד לפני מותו מסרטן סופני. הבן השבחיו הרחיק מהאי לקרירות ההריםלווה את אביו ונמצא בפחד וחרדה כמעט פאניקה ממצבו של אבייו. גם כאן האב הגוסס מחנק נישאר שלו וחסון לעומת חולשתו של הבן.מעין מענה לניגודי האור והצל החדים של האי. "האי" הזה, הוא מעשה אומנות מושלם לא כדאי לפספס.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•pen
ארכיפלג הכלב

ארכיפלג הכלב

פיליפ קלודל

כל הרעות החולות של האנושות, טבע האדם, מרוכזות בסלט קצוץ דק. הכתיבה הזורמת וקצת מתח עוזרים לבלוע את כל מה שמשתקף במראה שפ. קלודל מציב לפנינו. הסלט מכיל בורות, ציניות, איבוד ערכים בסיסיים של כבוד לאדם ולטבע, אכזריות, פחד, שקרים, תאוות בצע וכמובן המחירים שכולם משלמים. לא קל, אבל עכשוי באותה מידה שעתיק.למי שלא מסתפק בעיתונות ובפייס שמלאים בכל זה הרי לכם תמצית מרוכזת שלא פוסחת על כלום.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•pen
האי של נשות הים

האי של נשות הים

ליסה סי

ספר מעניין ומרתק. רומן הסטורי המספר את סיפורן של נשים מיוחדות חזקות שידעו להעצים עצמן החברה שבה לגברים יש פריוילגיות. הן פרנסו את משפחותיהן בדרך יחודית שהקנתה להן כח פיזי ויכולות מייוחדות, ניהלו עצמן ובנו היררכיה מנהיגותית נשית שהסתמכה על כישורים וותק. הנושא לכשעצמו מאלף אך הספר מגולל גם סגה משפחתית אנושית מאד ורגישה לצד התמורות בהסטוריה של קוריאה. תמורות שהביאו המלחמות והמאבקים בין החבירה לקומוניזם לבין ההשפעה האמריקאית. וכמו שקורה תמיד, סבלם של אנשים שנשחקים בתווך. זהו גם סיפור על ידידות נפפש ומה שקורה לה כשגושים טקטונים של מזרח ומערב מתנגשים. הספר כתוב ברגישות אמינה המעוררת הזדהות. כדאי לקרא.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•pen
בנפש חסרה

בנפש חסרה

ריצ'רד פלנגן

אתחיל בזה שהשם של הספר באנגלית מוצלח הרבה יותר."Wanthng" "בנפש חסרה" נשמע לי מוזר ולא ברור. השם באנגלית משמעו רוצה, ליקוי,חסר, קולע לתוכן שנכתב באופן שהימם אותי. חסר כ"כ עמוק באהבה ומגע אנושי חומל וכבלים של אמונות ודעות שיצרו מצבים בלתי אפשריים לקיומה של שמחה בחיים ותחושת חופש. הכל יצא מעוות. החזק כופה את רצונו על החלש באכזריות בלתי נתפשת מתוך אמונה שזה מה שיביא את האושר לכולם,שזו הדרך לזכות באהבת אדם ואלוהים שזה מה שראוי לעשות. הספר בנוי משתי עלילות. אחת בראשית ההתישבות האמפריליסטית של האנגלים באוסטרליה ובנסיונות האכזריים לדכא ולאלף את הילידים האבוריז'ינים. אישה חשוכת בנים מהאצולה הבריטית שבעלה נשלח למשול באי ואן דיאמן מתאהבת בילדה אבוריג'ינית קטנה ומאמצת אותה. רצונה האמיתי היה לזכות בילד באהבתה של הילדה ולאהוב אותה, אבל אותם כבלים חברתיים ותודעתיים לא מאפשרים לה לקיים את רצונה הטבעי האמיתי והיא מסווה אותם בתואנת ניסוי חברתי ל"ביות" הילדה ניסוי שהסתיים בטרגדיה איומה לאם לילדה ולאב. במקביל מספר ריצ'רד פלניגן את סיפור חיו האישיים של הסופר צ'רלס דיקנס באנגליה.(החיבור בין שני הסיפורים שאוב עד כמה שהבנתי מדמיונו של הסופר אך רוב הפרטים מתאימים לביוגרפיה של דיקנס). גם בסיפור הזה כמיהה לאהבה כבלים, סבל ואכזבה. בספר מובעת הדעה שהפרא נבדל מאיש תרבות בזה שאינו משתלט על על תשוקותיו שהוא אמפולסיבי. פלניגן שואל בספר "האמנם"? והאם הנסיון ל"תרבת" את הפראים הוא נחוץ ומועיל להם לפרא ולמי שמחשיב עצמו תרבותי.
הספר כתוב חזק ונוקב וללא רחמים. כשסיימתי לקרא הרגשתי בברור את הטלטלה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•pen
וזרח השמש [מהדרות 2006]

וזרח השמש [מהדרות 2006]

ארנסט המינגוויי

אני כותבת את הביקורת זמן מה אחרי שסימתי לקרא את הספר. יש משהו בכתיבה של המינגווי שמקשה עלי לזנוח את ספריו גם אם הם מעלים אצלי תגובה רגשית או מחשבתית לא נעימה לפעמים.שכרי בא עם סיום הקריאה והשובל האיכותי שנמשך אחריה. אז איך מתארים תחושות של ריק, אובדן ובזבוז שבאים אחרי מלחמה איומה כמו מלח"ע 1? המינגווי מתמודד עם זה באופן מרשים בעזרתם של חבורת שתיינים צינית, לא פעם אכזרית שלא יודעת לזנוח דיעות קדומות שלא יודעת את נפשה ולא הגיעה לשום תובנות חיוביות. אין להם מטרות מוגדרות הם פשוט נסחפים מפה לשם שורפים את כספם וזמנם בנסיון ליצור רעש ומחיצה בפני חשבון נפש אמיתי. גם אלה, אומר המינגווי הם קורבנות אבודים של מלחמה.במיוחד כי לא ידעו לעשות "לימונדה".המינגווי עצמו, אם אני טועה, היה לכוד במידה כזו או אחרת באותו סחרור. היחידי שפעל היה דווקא מתאגרף יהודי הזכה ליחס מבזה מהחבורה. הוא היה זה שהכניס סנוקרת בפניו של אחד ואח"כ עזב. ראיתי בזה תגובה חיובית שלא ניערה את החבורה ממצבה התודעתי העגום והזחוח. אותו בחור גם היה היחידי שהתקשה להנות במלחמת השוורים וזכה בשל כך לתגובות משפילות כי היכולת להנות מרצח הפרים ומדם היה כמעט ערך עליון שככל שאתה מביע יותר בקיאות והנאה אתה זוכה ליותר תגובות חיוביות בחבורה הזאת.נראה כאילו המנגווי משקף מצב שלא משאיר הרבה תקוות שיש מי שיעשה הכל למנוע את המלחמה הבאה.לא יודעת אם לזה התכוון המינגווי אבל זה לא משנה לי אני מתפעלת מיכולת הכתיבה שלו מהבנתו הדקה ברגשות אנושיים ויכולתו לבטא אותם.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•pen
סלסטינו לפני השחר

סלסטינו לפני השחר

רֶיְנַלְדוֹ אָרֵנָס

לספר "סלסטינו לפני השחר" אין סוגה מוגדרת שאליה אפשר לשייך אותו, כי הוא רצף או זרימה של מחשבות, רגשות וחלומות המתארים מציאות קשה מאד של עוני,רעב,אלימות טרוף ויאוש
אך גם כמיהה לאהבה ולחמלה בתוך המשפחה. כל הספר כתוב מנקודת מבטו של ילד שחלומותיו ודמיונו מתערבבים עם פנטסיה קסומה שבה מכשפות, שדונים, הטבע ובעלי חיים, (פעמים רבות מהסוג שבד"כ מרתיע, כמו צרעות תיקנים לתאות וכד')וכן בני דודיו המתים. כל אלה באים לעזרתו של הילד ששמו לא ידוע אבל יש לו אחיין/כפיל בשם סלסטינו. סלסטינו זה אין לדעת מיהו, היה או לא היה, אך כמו הילד הוא נרדף וחווה אלימות במשפחה אך לא כואב אותה יש לו יכולות השתנות שלילד אין. הילד אוהב אותו כאילו היה אחיו התאום ולפעמים נדמה שהוא מחיה אותו מתוך טראומת מותו, קשה לדעת בבירור. הסיבה שלא נטשתי את הספר היא שלמרות כל מה שכתבתי ואין ממש עלילה, הוא נוגע ללב מפתיע ביכולתו לעורר הזדהות עם הרגשות העמוקים והכמוסים ביותר. ומבעד לכל הצעיפים הוא כ"כ אנושי. אולי הוא מתחבר באיזה אופן לתת מודע אוניברסלי. קטעים בספר כתובים כשירה ממש. הספר עוסק הרבה במוות ובקשר שלא ניתן לפרום, עם החיים. מי שיקרא קצת על הסופר וקורותיו לא יתקשה למצא חיבורים והקשרים למה שכתב. הספר מפעים ואני ממליצה לנסות גם למי שכל מה שכתבתי לא נראה לו/לה יש מצב שתופתעו.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•pen

ביקורות נוספות על "הרצוג"

הרצוג

הרצוג

סול בלו

"בימים אלה של כמו טירוף ומחשבות מבולבלות, חידדו גלי רגישות עמוקים את התפיסה החושית שלו, או שהביאו לכך שטיפטף משהו משלו אל תוך הסביבה".

הציטוט הזה היה בשקית הפתקאות שלי. זו שקית עם אוסף מחשבות, ציטוטים, ועוד כל מיני חצאי רעיונות כתובים בכתב יד מקוטע ותשוש,נרגש ואפוף ובעיקר לא מובן- כיאה לכתב שנכתב מתוך שינה, נסיעה, פאב צפוף או סתם ברחוב. ברגעים מסויימים, כשהולך לי לאיבוד הלך רוח מסוים אני חוזר לפשפש בשקית הפתקאות. את הלך הרוח שחיפשתי לא מצאתי הפעם -הוא הגיח רק לרגע וחלף עם הרוח, השאיר אחריו רושם שתכף ישוב ואת "הפסולת המטבולית של העייפות" של מוזס אלקנה הרצוג.
קשה לי להעביר חוות דעת על הספר "הרצוג" בפעם הקודמת שניסיתי למצוא מילים שיתארו את החוויה שהייתה לי כשקראתי אותו רשמתי פשוט אאאאאאאאאאאה (זה אאאאאאאאה של צעקה טובה מכל הלב) וכשהנהלת סימניה ראתה חוות דעת שכל מה שיש בה זה אאאאאאאאאאאה היא החליטה למחוק אותה (והאמת שהנהלת סימניה פעלה בחוכמה, כי הינה אני כותב את חוות הדעת מחדש...טוב.. זה לא בדיוק חוות דעת...כמו יומני היקר)
על כל פנים....מה שיש לי לומר על הספר הרצוג זה אאאאאאאאאאאה:)...ברגעים הספר אחז בי כמו מאמא גדולה שמטלטלת כתפיי נער וברגעים אחרים נכרכתי בספר כמו ילד בשמיכה שלו. אין לי מושג אם הספר הזה כל כך ענק כמו שאני חושב או שפשוט קראתי אותו בזמן מאוד משמעותי מבחינתי...קראתי אותו במשך שלושה חודשים (ספרים טובים אני קורא לאט) בקיץ שלפני 3 שנים ואני לא יכול לחשוב על הספר מבלי להיזכר באותם חודשים...המציאות של אותם ימים ו"הרצוג" התערבבו להם וצרבו בתוכי איזשהו זיכרון של אאאאאאאאאאה.... אני זוכר שקראתי את הדף האחרון בים של תחילת ספטמבר וכשהפכתי את הדף הרגשתי את סופה של תקופה ונשארתי מלוחלח על החול לאיזה עשרים דקות (איזה נעים זה להיזכר בזה עכשיו כוסססעממ..:)
טוב...לסיום...לא אשאיר את קוראי חוות הדעת/יומני היקר הזה עם צעקהת אאאאאאאאה סתומה ואספר ש"הרצוג" הוא ספר מעולה עבור אוהבי אדם, עבור כאלה שכשהם הולכים ברחוב הם לא מפספסים אף עובר אורח ומביטים בו בסקרנות מחוצפת ובלתי נשלטת, כאלה הרעבים לחטיפים פילוסופיים על מצע רומנטי, כאלה שאוהבים לכתוב (בעיקר לכאלה שאוהבים לכתוב...סול בלו הוא בית ספר לשרטוט דמויות) וכאלה שנקודת הג'י שלהם היא בראש יותר מבלב או בבטן.

הסופר איאן מקיואן אמר על "הרצוג"
"אני מכיר קטעים שלמים מהספר הזה בעל פה. הלוואי שיכולתי לכתוב יצירת מופת כזו. אנחנו חייבים לה הכול."

לפני 16 שנים•
★★★★★
•elad
הרצוג

הרצוג

סול בלו

קראתי בתרגומו של אליהו פורת. על מנת להקל את הקריאה, החל משלב מתקדים בספר, לא התעמקתי בהערות השוליים, וכן בקטעים המודגשים העוסקים במכתבים הנכתבים ולא נשלחים ניתן לדלג, אזי הספר יזרום, יתגלה הסיפור ותובן הערתו של מקיואן על הכירכה הראשית של הספר בתרגומו של עודד פלד.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•moshef
הרצוג

הרצוג

סול בלו

קראתי רק חלק. מדי פעם יש לו תובנות מקוריות ומעניינות, אבל המתווה הכללי שאולי אקרא לו 'עסקי נשים' לא בדיוק כזה משמעותי. לפעמים החיבור בין ההגיגים האינטלקטואלים לבעיות שלו עם נשים לא עובר. לפעמים האינטלקטואליה יוצאת פלצנית והוא יודע, אז הוא מרכיב לקטע משפט סוגר שאותו אדם שהתפלסף עכשיו או הגיבור עצמו שהתפלסף- הוריהם היו עניים ומחוברים למציאות המרה, כדי שקצת הקורא יפרגן לדמות, אבל בעיית היובש האינטלקטואלי בכ"ז נשארת. לא תמיד כאמור, לפעמים יש לו הרהורים/פילוסופיה/אינטלקטואליה מקוריים ומעניינים. לפעמים הוא כותב הגיגים כאילו לקח סמים, אין להם משמעות ברורה, הם כמו מתוך שינה, ועדיין לא החלטתי מה דעתי על צורת הכתיבה הזאת. בטח לפעמים זה מיוחד ומוצלח, לפעמים פחות. "הטיפול" בבעיות העולם במכתבים (אם אכן קלטתי שאלו מכתבים או מחשבות) לא מספיק רציני ולא מחויב, חפיפי קצת, 'עבודה קלה'. כאמור עסקי הנשים בגדול- לא מספיק לנושא המרכזי, זה קצת קטן מדי. בסופו של דבר מתקבל כשבלוני, ובסגנון שבלוני, שהוא מתאר כול דמות ודמות איך היא נראית, ואז ממשיך בסיפור. בפעם העשירית שהשיטה מופעלת באופן השאבלוני החוזר, התיאור כבר לא מעניין. עוד דבר מפריע: כולם יפים שם (אולי כדי שהגיבור לא יצא היפיוף היחיד), וגם הנשים שלו כמובן יפהפיות, והגיבור כזה מאצ'ו יפה (ומעיד על עצמו), זה ספר קצת נרקיסי למרות שהוא כה"ז יורד על עצמו כדי לכסות על כך (איך אני נראה!). העיסוק המתמיד בו (גם על דרך השלילה) יוצא נרקיסי. כמויות אדירות של תיאורי נוף וסביבה מאוד משכנעים בשפה ריאלית שאולי מבחינה אמנותית קצת בסימן שאלה אחרי מה שלמדנו שאפשרי, מהספרות הפוסטמודרנית.

לפני 14 שנים•רר
הרצוג

הרצוג

סול בלו

סול בלו זכה בפרס נובל לספרות (ב- 1976). ספרו הרצוג נחשב ע"י רבים לפסגת יצירתו.
אבל אני פשוט לא התחברתי, לא לספר ולסיפור ולא לכתיבה.
אז ניסיתי, נאבקתי, ואחרי כשבוע קשה סיימתי את הספר, וכל מילה נוספת - מיותרת.

לפני 11 שנים•אבי
הרצוג

הרצוג

סול בלו

משום מה לא הצלחתי להתחבר אליו ונטשתי.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•רוני pery
דירוג
5.0
לפני 7 שנים

“קראתי בתרגומו של אליהו פורת. על מנת להקל את הקריאה, החל משלב מתקדים בספר, לא התעמקתי בהערות השוליים,”