ביקורת ספרותית על הרצוג מאת סול בלו

---

קראתי רק חלק. מדי פעם יש לו תובנות מקוריות ומעניינות, אבל המתווה הכללי שאולי אקרא לו 'עסקי נשים' לא בדיוק כזה משמעותי. לפעמים החיבור בין ההגיגים האינטלקטואלים לבעיות שלו עם נשים לא עובר. לפעמים האינטלקטואליה יוצאת פלצנית והוא יודע, אז הוא מרכיב לקטע משפט סוגר שאותו אדם שהתפלסף עכשיו או הגיבור עצמו שהתפלסף- הוריהם היו עניים ומחוברים למציאות המרה, כדי שקצת הקורא יפרגן לדמות, אבל בעיית היובש האינטלקטואלי בכ"ז נשארת. לא תמיד כאמור, לפעמים יש לו הרהורים/פילוסופיה/אינטלקטואליה מקוריים ומעניינים. לפעמים הוא כותב הגיגים כאילו לקח סמים, אין להם משמעות ברורה, הם כמו מתוך שינה, ועדיין לא החלטתי מה דעתי על צורת הכתיבה הזאת. בטח לפעמים זה מיוחד ומוצלח, לפעמים פחות. "הטיפול" בבעיות העולם במכתבים (אם אכן קלטתי שאלו מכתבים או מחשבות) לא מספיק רציני ולא מחויב, חפיפי קצת, 'עבודה קלה'. כאמור עסקי הנשים בגדול- לא מספיק לנושא המרכזי, זה קצת קטן מדי. בסופו של דבר מתקבל כשבלוני, ובסגנון שבלוני, שהוא מתאר כול דמות ודמות איך היא נראית, ואז ממשיך בסיפור. בפעם העשירית שהשיטה מופעלת באופן השאבלוני החוזר, התיאור כבר לא מעניין. עוד דבר מפריע: כולם יפים שם (אולי כדי שהגיבור לא יצא היפיוף היחיד), וגם הנשים שלו כמובן יפהפיות, והגיבור כזה מאצ'ו יפה (ומעיד על עצמו), זה ספר קצת נרקיסי למרות שהוא כה"ז יורד על עצמו כדי לכסות על כך (איך אני נראה!). העיסוק המתמיד בו (גם על דרך השלילה) יוצא נרקיסי. כמויות אדירות של תיאורי נוף וסביבה מאוד משכנעים בשפה ריאלית שאולי מבחינה אמנותית קצת בסימן שאלה אחרי מה שלמדנו שאפשרי, מהספרות הפוסטמודרנית.

» ביקורות נוספות של רר
» ביקורות נוספות על הרצוג