ביקורת ספרותית על סיפור חיי מאת אנואר אל- סאדאת
ספר מעולה

---

"תמונה אחת שווה אלף מילים"
19 בנובמבר 1977,המטוס נוחת בנמל התעופה בן גוריון,כבש המדרגות מתחבר במהירות, הדלתות נפתחות ונשיא מצריים אנואר אל-סאדאת בכבודו ובמלוא הדרו ואשתו היפה ג'יהאן עומדים דקה ארוכה המומים מעט,כלא מאמינים לנוכח קבלת הפנים המלכותית,עשרות נפנופי שלום עם דגלי ישראל ומצרים,מחיאות הכפיים הסוערות,ההתרגשות והאהבה לה הם זוכים מעם ישראל.והשאר היסטוריה כמו שנאמר.

הביקור ההיסטורי בארץ, חתימת הסכם השלום שנתיים לאחר מכן במאי 1979 בקיימפ דיוויד בין אנואר סאדאת,לבין מנחם בגין ראש ממשלת ישראל ובנוכחות ג'מי קרטר נשיא ארצות הברית כשושבין ראשי,והשיא פרס נובל לשלום משותף לאנואר סאדאת ומנחם בגין מסכמים בעצם את מסעו של סאדאת אחר חיפוש זהות ובמרוצת השנים את החזון לטובתה של מצרים,שנועד לשרת את הצדק החופשי והחשוב מכל את השלום המיוחל.וכפי שציין בפתח הספר: "יראה הקורא וישפוט"
מסע שהחל בכפר איכרים קטן "מית אבו אל כום" על גדות הנילוס,שם נולד הילד מוחמד אנואר אל -סאדאת.כמה אירוניים יהיו התאריכים בחייו ובמותו.
שנת הולדתו ב-1918 ושנת מותו הטרגי ב-1981,הם פשוט היפוך מספרים.ה-6 באוקטובר תאריך תחילת מלחמת יום כיפור, ובאופן אירוני,מכוון ומצמרר זהו גם תאריך הירצחו.

את הספר "סיפור חיי" לקחתי במודע ומתוך כבוד שרחשתי לאנואר סאדאת מאז ביקורו ההסטורי והאמיץ ביותר, ורצון עז לדעת עליו,לא כנשיא אלא כאדם, על כל התכונות שבו שעיצבו את אישיותו עד הגיעו לתפקיד הרם ביותר ובמדינה הגדולה שבמדינות ערב: נשיא מצריים.
לפני שהתחלתי לקרוא שאלתי מתוך סקרנות בפורום: "מי קרא? מי ממליץ"?
ונדהמתי מתגובה אחת ויחידה שקיבלתי,בנוסח כזה בערך{אל תתפסו אותי במילה}: "קראתי אותו לפני שנים וכל מה שאני זוכר הוא את שנאתו אלינו".תשובתי הייתה: "שאנואר סאדאת האדם האמיץ שעשה איתנו שלום מעניין אותי,ואחרי שאקרא אגיב ואולי אשנה את דעתי" מה שהיה ספק ורק דירבן אותי לקרוא ביתר מרץ,והיום אני מגיבה:
"לא התבדיתי,לא התאכזבתי,שמחה שקראתי ונהנתי מכל מילה".
ושורת המחץ:"שלום עושים עם אוייבים שהופכים לחברים"
וסאדאת הפך לחבר של העם היהודי ומדינת ישראל.

זהו ספר אוטוביוגרפי עם כריכה קשה,קשה מאוד אפילו,לא עבה כלל,263 דפים, הכתוב באותיות קטנות וצפופות מאוד,ותרגום מערבית לעברית{שוב היפוך אותיות}של אהרון אמיר. כל מה שאומר עליו לא יתקרב ולא יכול להתקרב לשפה בה השתמש המתרגם.
שפה שלא זכורה לי שהשתמשו בה אי פעם,משתמשים בה עכשיו או ישתמשו בה בעתיד.תשכחו מכל מה שאתם מכירים.שפה נקייה, תקנית או גבוהה.נחשפתי לצורת דיבור אותנטית,נעימה לאוזן
ממש פרוזה-לירית שהעלתה חיוך בפניי מתחילתו ועד סופו,ולענוותו של סאדאת.מה שהוסיף לו עוד נקודות זכות.

מתוך האוטוביוגרפיה הקוראים יכולים להכיר מקרוב את ההווי
בכפר הולדתו מית אבו אל כום,את התפיסה הלאומית בתקופת המלך פארוק,שלטון הכיבוש הבריטי על רקע מלחמת העולם השנייה ומאבק האיתנים על השלטון במזרח התיכון.
לעמוד על התארגנותה של תנועת:"הקצינים החופשיים" ותפיסת השלטון במצרים במהפכת יולי-1952
.
לעקוב אחר המאבקים הפנימיים והמושחתים בהנהגת המהפכה שהעלו את עבד אל נאצר לשלטון יחיד למעשה, כמו גם את שקיעתו שהחלה בתבוסתו במלחמת ששת הימים ביוני 1967 והסתיימה במותו ב-1970,ובעקיפין אף הביאו להחרפת העימות עם ישראל.

ללמוד על ההתקרבות אל הגוש הסובייטי ודמותם של האישיים
כברז'נייב,קוסיגין,פודגורני,צ'אושסקו והנרי קיסינג'ר.

והחשוב אולי יותר מכל,לעמוד על השיקולים שפעלו משני צידי המתרס בהתמודדויות הממושכות בינינו לבין מצרים במלחמת
ששת הימים-1967,ולאחריה במלחמת ההתשה. במלחמת יום כיפור-1973 - ובמערכה מדינית רבת נפתולים,החל ביזמת רוג'רס והפסקת האש ב-1970 עד להסכמי הפרדת- הכוחות לאחר מלחמת אוקטובר,וליוזמת השלום של שלהי 1977,הביקור הדרמטי בירושלים והנאום הארוך אך המרגש מאוד בכנסת ישראל.

אנואר סאדאת גדל בכפר הולדתו עד גיל שבע שבה עברה משפחתו לקהיר שם המשיך ללמוד ונותר ללא השכלה פורמלית.
המשך דרכו הייתה באקדמיה הצבאית בה הצטיין והפך לקצין,ואף הצטרף לתנועת:"הקצינים החופשיים". בעצם עד שנת 1969 שימש בתפקידים חסרי כוח ומשמעות ולא זכה להכרה או הערכה מצד האצולה המצרית, שראתה בתדמיתו אדם חסר כישורים וכישרונות,נטול כריזמה שבא מן הכפר ובעיקר ראו בו כעושה דברו של עבד אל נאצר.
סאדאת מעולם לא שכח מהיכן בא ואת הערכים עליהם חונך וגדל ערכים כמו כבוד האדם,צניעות,הסתפקות במועט,חמלה לזולת,ליברליות היו נר לרגליו,בטענה שהאמת היא הבסיס ליחסים עם בני האדם באשר הוא אדם.גם תמורת דחיית תפקידים רמי דרג ועלייה משמעותית בתנאים הכלכלים.תכונות אלו ועוד התקבלו בחום על ידי השכבות העממיות שראו בו אב רחמן,ויותר מאוחר הן שעזרו לו כשנבחר לנשיא לאחר מותו של נאצר ב-1970.
וגם התקבלו בחוגים מסויימים אינטרסנטים כמו "האחים המוסלמיים" בחוסר אמון,חזו לו שלטון קצר,ואף ראו בו נשיא של פשרה,אך לא אדם כסאדאת יכנע ללחצים והוא נשאר נאמן לעצמו,למשנתו,לאמונתו באל,ולחזונו - השלום,שרקם עור וגידים בתא 54 קטן ומצחין בכלא.
מיד עם עליתו לשלטון הדגים את מנהיגותו ומדיניותו התקיפה.למרות היותו דתי אדוק הפריד בין הדת והמדינה. העמיד את יריביו למשפט בגין קשירת קשר,ושחיתות ונידונו למאסרי עולם או הוגלו.
הנהיג ליברליזציה במשק ובחברה,ופתח את שערי מצרים לקשרי מסחר עם המערב ויוזמה חופשית ברוח הקפיטליזם.החזיר חלק
מהרכוש המולאם לבעליו הקודמים. התיר ביקורת גלויה על משטרו של נאצר וכך נחשפו רבים מפשעיו.



ה-6 באוקטובר 1981 מצעד צבאי חגיגי שציין את סיום מלחמת יום הכיפורים כשעל בימת הכבוד עומד נשיא מצרים אנואר אל-סאדאת,ממשלתו ומכובדים,כשלפתע קפצו שני חיילים מתוך ג'יפ
רצו לעבר בימת הכבוד והחלו לירות. אנואר סאדאת נפצע אנושות ומת בדרך לבית החולים.בכך קטעו לא רק את חייו אלא
גם קטעו את יכולתו לראות במה שחזה - את השלום מתממש.

אנואר אל סאדאת-1918-1981,נשיא מצרים בין השנים 1970-1981 יזכר לעד בדפי ההיסטוריה כנשיא הראשון של מדינה ערבית שחלם,האמין העז באומץ רב תוך סיכון חייו לעשות שלום עם מדינת ישראל,לבוא לביקור בירושלים לנאום בכנסת.לזכות באמון מלא מקיר לקיר ובאהבת עם ישראל
ונרצח על מזבח השלום.

"יהי זכרך ברוך מוחמד אנואר אל-סאדאת"

מומלץ בחום:}
קריאה מהנה:}
ליז:-)









 

» ביקורות נוספות של ליז מאילת:-)
» ביקורות נוספות על סיפור חיי