הביקורת נכתבה ביום רביעי, 27 בינואר, 2010
ע"י ברוכי
ע"י ברוכי
בעקבות ספרך זה היה ככה
למאיר שלום רב!
ברצוני להגיב על הספר היפה שכתבת.
קודם כל אציג את עצמי:
ברוך אלון לבית קלונר נכד לסבתא שרה ונפתלי לרנר בני רוקיטנה.
אבי עבד בהסתדרות בשנות ה-50, הרבה לצאת לסיורים בהרי י-ם ואתריה עם אביך שהתנך בדרך כלל קובע את מסלול הטיול, היה חוזר נפעם מכל יום טיול כזה.הורי עברו לגור לא רחוק מכם בבית הכרם 4 {לא רחוק מהקיוסק של רוחם...}בשנת 58.
אני שב אלי גרנו בתחילה ברחוב נחמיה 6 סוף צפניה שכ תל ארזה וחורשת שנלר גן החיות התנכי והדרך מאחורי שנלר היו מחוזות הילדות שלנו.
באחד מימי ילדותי במסגרת הקריאה מן העיר אל הכפר לקח אותנו אבי לגיוס קטיף שזיפים במעלה החמישה או קרית ענבים,שם הטבע קרא לי ומיד שאגתי זו צורת החיים שאני רוצה בה. הורי שראו שאני נחוש ואין מה לעשות מצאו לי קבוץ נחמד המסגרת "עלית הנוער הגענו קב ילדים עירונית מכמה מקומות בארץ להשלים כתות המשך בקבוץ שם היו 4-5 תלמידים בשכבה ומשרד החינוך בצדק לא היה מוכן לכך.
הגענו לחניתה
שם הכרתי את איתמר וביניהשנת1953
אצל איתמר היה לי בית פתוח ולא אחת היה ההורה המאמץ שלי באנו לחדר כמו ילדיו הכרנו את צור יואב ואסף התקלחנו לצלילי ה"גזר "הבוער על נפט,ובהיותי בשרות צבאי במסגרת הנחל כמובן גאוותי היתה שאיתמר מפקדי ומפקד פיקוד הנחל ועוד משהו בנושא ההתישבות...
לא אחת התקנאתי בו איך הוא מקבל את שלל תקליטי להקת הנחל שכה הערצנו באותם ימים. את החזרות הראשונות ,היתה הלהקה באה לעשות עלינו נחלאי 906 בשבטה שכונה אז ביה"ס הארצי למכים.
חזרה לירושלים חלק מהחופשות התחלקו בין הקבוץ וההורים בירושלים. אותם שדות טרשים וסלעים עם הרבה רקפות וסביונים מול מוסך המקשר הייתה גם הדרך שלי בצעידתי לשכונת בית הכרם בה מצאו את מגורם שם הורי ואחי.עברתי דרך תאוריך את בית היתומים ובית חנוך עוורים ומושב הזקנים שכה היטבת לתאר ממש בחלק מהדברים חשתי כאילו היית לי לפה ומי כמוך מצליח לתאר בהומור וברגש את מהלך ההסטוריה.
מכאן תבין את ההזדהות עם דבריך ,מזמן לא קראתי ספר שכה חשקתי ילדותך מזכירה לי מאוד את ילדותי, הדמויות שאתה מזכיר מוכרות כל כך ומשקפות את התנהגותם שיש לי רק לאמר לך –גרמת לי לעונג רב המלצתי לכל ידידי מכרי ובני ביתי לרכוש את ספרך וללמוד על ילדותי גם...
מודה לך שוב על יצירתך הנפלאה .
גם מאהבה וחושך התלהבתי מאוד ומצאתי הרבה דמיון ירושלים של פעם אך איפה הימים ההם??
ניפגש אולי בקיסריה שם אתה אמור לספר על הספר ואשמח לשמוע אותך.
בכבוד רב ברוך אלון זכרון יעקב .
נ.ב. השמועה האחרונה אומרת שהיית בבנימינה על פי הזמנה של קוראת ותיקה שלך שהזמינה אותך לאכול רגל קרושה ונענית
עשית מעשה אצילי ומקווה שגם נהנית! ברגשי הוקרה וברכה.
ברוך
לחבר שהתחבר לדברי והדברים גרמו לו ליצור עימי קשר ולהודיעני שבעצם שנינו מאותו הכפר...הילדות בירושלים של מלחמת העצמאות , הצנע וכו... אחרי שנים כה רבות {ממש כמו החשיפה של גנזך המדינה אחרי המחמה הארורה ההיא.}ההליכה להתישבות בראש הנקרה,וההחלפת רשמים ותמונות חוויות ילדות יכולות להתרחש במרחקים עצומים ממש ללא גבולות בעזרת האינטרנט וסימניה מרגש ביותר ומקרב לבבות
תודה לריה זכיתי.
ברוכי
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
חוג המסיירים של יצחק שלו אביו של מאיר נקרא בשם" טרש" כמדומני, זכור לי שהיה צועד מהר ובידו ספר תנך
הוא היה מורה שלי לתנך. מורה מעולה. וכמובן גם סופר משורר.אוהב בכל ליבו את ירושלים. ציוני ברמ"ח איבריו. אני גם זוכר את הקיוסק של ירוחם לא מזמן עברתי שם והוא עוד היה. ירושלים של הזמנים ההם הייתה עיר נעימה הרבה יותר.
הייתה הרבה תקווה ופחות פאנטיות. שכונת בית הכרםזכורה לי רק לטוב. התנך על פי דרכו היה ספר. ששמר על רעננותו-העברית היתה מבחינתו מחוברת לנוף הקדומים. הוא היה נוהג להקריא פרקים רלוונטיים למקומות שאליהם טיילנו. זה היה זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים נפתחו הגבולות לטיולים שעד אז אפשר היה רק לחלום עליהם. והוא חלם עליהם בשירתו. זכה לחזור אליהם לאחר המלחמה. |
|
|
tuvia
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
שלום ברוכי, קראתי את ביקורתך ואהבתי, יותר מזה , אני מתחבר באופן ישיר לדבריך. הייתה לי משפחה קרובה שגרו בבית הכרם
היינו באים מחיפה לעשות את החגים איתם. ובכלל החלק של הנח״ל, ממש ממש קלעת בול.
יש באתר מספר גדול של חברים שעברו את המסלול הזה. אני אישית בוגר מחזור ס״ח ( ספטמבר 77). ואומנם לא הייתי ב906, אבל הייתי ב903 בהיאחזות זוהר, או כפי שהיא נקראה לאחר מכן מפג״ד 606 גדוד הנדסה קרבית. מה לעשות גם אנחנו גידלנו עגבניות, איזה טפשות, היה עודף! בכל מקרה , שמחתי לקרוא את דבריך. שבת שלום ושנה טובה . טוביה |
|
|
ליז מאילת:-)
(לפני 15 שנים ו-8 חודשים)
אהבתי את מה שכתבת
א-מחווה יפה למאיר שלו.
ב-אהבתי בעיקר את ההתרפקות לנןף ילדותך שלא ישובו עוד לצערינו.בסופו של דבר כולנו חוזרים לשורשים ומתגעגעים לבית אבא,ומעריכים רק אחרי שמאבדים את היקר לנו מכל ההורים. כתבתי ביקורת על ואדי סאליב שלי,שמתאר הרגשות דומות. אשמח אם תקרא ותחווה דעה. |
|
|
אבו חסון
(לפני 15 שנים ו-8 חודשים)
ישר כח
אני אבו חסון שכן שלך גר בדלית אל כרמל לא רחוק מזכרון אהבתי מאוד את הנוסטלגיה שלך בתגובתך למאיר שלו כח הכבוד לך ..כן יהיה רצון
|
|
|
אליהו
(לפני 15 שנים ו-8 חודשים)
יישר כח ברוכי
ביקורת אישית ומיוחדת במינה
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
