רומן ריגול שעיקרו אהבה עזה והיחסים שמתפתחים בין איש "המוסד" - יוגב, הנמצא בסנט פטרבורג המקסימה, במסווה של איש עסקים קנדי, לבין אנה היפה - בעלת חנות ספרים. האהבה שהחלה במסעדה שבה נהגו השניים לאכול מידי צוהריים, מתפתחת במהירות, למורת רוחם של מעסיקיו - אנשי "המוסד", ומאיימת למוטט את חומת החשאיות שיוגב בנה סביבו.
יוגב, שנישואיו וחייו כאן בארץ, בערבה הלוהטת, הגיעו לקיצם, מנסה לפתוח דף חדש בסנט פטרבורג הקפואה והרחוקה - שאליה נשלח במסגרת עבודתו.
וכך מתאר יוגב את הדקות הראשונות של פגישתם במסעדה:
"...וכשהנידה ראשה צנחה קווצת שיער אל עיניה, והיא החזירה אותה למקומה בתנועה איטית...ניסיתי להתעלם ממנה...הבחנתי בתנועה נוספת שלה, הייתה זו בסך הכול תנועה קלה של לשונה, קצה לשונה, שהשתרבב קלות והרטיב את זוויות שפתיה..."
ועוד.
"אני אדם בן ארבעים. הייתי עם אישה למעלה ממחצית חיי. הייתי מאוהב באשתי...וגם נערות ליווי יפות לא עוררו בי דבר...מה יכול להיות קסום כל כך בקצה בקושי-נראה של לשון המרטיבה את קצות שפתיה היבשות של אישה זרה. יפה אמנם, אבל זרה. או בתנועת היד האיטית, המסלקת בלי משים קצוות שיער שחור שמתעקשת לנשור ממצחה אל עיניה המלוכסנות..."
ולפני סיום.
"קורי קסם נטווים אט אט, בטרם מתרחשת אהבה. וקורי הקסם הנמשכים מאנה, דקים ובלתי נראים, עטפו אותי לאיטם כבר שבועות אחדים. ידעתי שאם לא אקרע אותם בעודם דקים, הם ייהפכו, כמו קורי עכביש, לעבותות החזקים ביותר שבנמצא."
"יופייה של אנה היה היופי השקט שאהבתי, אך לא רק הוא הילך עלי קסם. יופייה של אישה הוא כרזת פרסומת, ואצל אנה הרגשתי שהתוכן יפה אף יותר מהעטיפה שבה הוא נארז."
זהו, סיימתי.
לא התאפקתי, והייתי חייב להביא מעט מהקטעים - ולו רק קמצוץ מסגנונו המקסים של הסופר.
המחבר משלב, מידי פעם, סיפורי אהבה ומחזות של פושקין, צ'ייקובסקי, טולסטוי ועוד - המשמשים כרקע לסיפור האהבה הנפלא ההולך ונרקם בין השניים. השזירה בין היצירה לעלילה היום-יומית נראית כדבר טבעי - סיפור שנראה כאילו גדל לצידו, בטבעיות - ללא שום חריקות.
**נהניתי מאד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
