ביקורת ספרותית על זבנית מאת סטיב מרטין
ספר בסדר

---

סטיב מרטין הוא, מסתבר, כותב שיודע לתאר מרקם עדין של רגשות אצל הדמויות המורכבות שהוא בונה. למרות שהוא לא ממש מצליח לסיים את הספרים שלו (אלא אם סוף מארץ האגדות נחשב בעיניכם), ההתחלה-אמצע-לקראת הסוף- בהחלט שווים קריאה.

אחרי שעברנו את שלב השורה התחתונה, אוכל לספר על מיראבל, בסוף שנות העשרים של חייה, עובד כמוכרת בקניון אופנה, במחלקת בית הקברות – מחלקת הכפפות. מיראבל "היגרה" לבברלי הילס מאי שם בוורמונט, למדה אומנות ואת שעות הבדידות בדירת החדר שלה היא מחלקת בין האכלת חתוליה, ציור ודיכאון.
ליסה עובדת במחלקת העילית של הקניון – מחלקת התמרוקים, וההתמחות שלה – כיבוש ועינוג בחורים. היא מתרגלת את הקאמה סוטרה מעצבת את גופה ובגדיה על פי המודה החדישה ביותר ויוצאת לציד.
ג'רמי יצא פעמיים עם מיראבל וזה הספיק לו כדי לחשוב שהם זוג. הוא בראשיתה של קריירה בעלת פוטנציאל מזהיר - הטבעת לוגו של חברות על מערכות הגברה ומתמחה בשימוש במשפטים בני הברה אחת.
ריי הוא גרוש עשיר בן חמישים אשר מחלק את זמנו בין סיאטל ולוס אנג'לס. בין לבין הוא מוצא שמיראבל יכולה לשמש לו בת זוג טובה עד שימצא את "האחת" בשבילו.

מערכות היחסים בין ארבעת הדמויות מבוססות על חוסר הבנה, קנאה, התרכזות בעצמי וברגשותיו, ומקריות. עם הזמן חלק מהדמויות מגלות על עצמן דברים חדשים.
לא ברור איך הגעתי לספר הזה, אבל בסה"כ נהניתי.

» ביקורות נוספות של omriqo
» ביקורות נוספות על זבנית