אני סולדת מקעקועים. קעקועים הם הטלת מום בעצמך.
דרקונים יש רק בפנטזיות וגם אותן אני לא מחבבת.
לפיכך, ספר שיש בו גם קעקוע וגם דרקון הוא ביג נו-נו ולכן, כרגיל, הגעתי לתחנה אחרי שהרכבת כבר יצאה. וחזרה. ושוב יצאה. ושוב חזרה. ושוב. ושוב. ואפילו נהג הקטר כבר התחלף והוא כבר לא סטיג אוסטין אלא מישהו אחר. ועד שאני אצליח לבדוק האם הסטיג החדש עומד בסטנדרטים של הסטיג המקורי, בהחלט ייתכן שהוא כבר יתפוטר ממשרת הסטיג.
הספר התחיל משעמם רצח, אבל בלי רצח. יותר מ-50 עמודים של תרמית כלכלית שחוץ מאשר את המספרים לא הבנתי בה כלום - ואפילו הם היו בקרונות מבלי שצוין שער חליפין. ועכשיו לך תבין אם יש פה הונאה בסדר קוטן של הלקסוס והבגדים יד שנייה של בר רפאלי או בסדר גודל של תספורת טייקונים. הייתה שם אינפלציה של מינוחים כלכליים והפשעים היו אמורפיים ובהיקף כזה עצום שאי אפשר בכלל לתפוס - בערך כמו מתווה הגז שכווווולם מדברים עליו אבל חוץ ממושגי יסוד כמו 'מתווה הגז', 'תשובה', 'נובל אנרג'י', 'תמר', 'כריש' ו'לוויתן' רק מעטים באמת מבינים מי נגד מי ולמה זה טוב או רע.
אם היה מסופר, נגיד, על מישהו שגנב תיק לחליפות בשדה התעופה, זה פשע מוחשי ותכלסי שאני יכולה להבין, ובטח יש גם צילומים של מצלמות אבטחה. אבל כשאין גופה ואין אקדח ואין שוד בנק ואין זירת פשע עם ממצאים פורנזיים ואין רכב מילוט ואין משפחה של קורבן - אז את מי זה בכלל מעניין? מצדי שכל המיליארדרים הגרידיים האלה ייחנקו עם המיליארדים שלהם ויניחו לי ולפרוטות שלי לנפשנו.
וכאילו זה לא מספיק, אז גם הפשע הנחקר - אם בכלל היה כזה - התרחש לפני 40 שנה וגם לקח משהו כמו 400 עמודים עד שהוא בכלל הוזכר.
מטעמים אלו כבר הייתי בדרך לנטוש: לדידי פשיעה מוניטרית אינה הומינטרית.
אבל אז הגיעה קלינדה.
וכתבתי לה שיר.
מקסימה שלי, הו קלינדה, הו קלינדה,
ממזרית שלי, מתוקה כמו גלידה.
את שחרחורת וקטנטונת,
את קומפקטית ורזונת,
כל מבט שלך העור שלי ברווז.
ערמומית שלי, הו קלינדה, הו קלינדה,
תחמנית שלי, הו קלינדה, הו קלינדה.
בחצאית ומגפיים
את מקפיצה לי ת'חתוליים,
כל חיוך שלך האור אצלי נדלק.
מתוקה שלי, הו קלינדה, הו קלינדה,
דובשנית שלי, מִיַה בֶּלַה, מוּצ'וֹ לִינְדַה.
את כמו פרח בתוך דשא,
את יפה גם כשאת מתעטשת,
כל מלמול שלך הטחול שלי נרגש.
מרטיטה שלי, הו קלינדה, הו קלינדה,
בואי ונלך הצידה...
קלינדה היא הדמות הכי מעניינת, מאתגרת, מסקרנת, אניגמטית, מושכת, מסתורית וחושנית שנתקלתי בה מזה זמן רב. היא, שמסתובבת בחצאית מיני ומגפיים ובידיים בכיסי המעילון, בלי שום תיק או ארנק ורק לפעמים יש לה בכיס איזה פנקס כתום או טלפון מוסלק בחזייה – היא, קלינדה, עושה עבודה שכל הג'יימס בונדים והג'ק באוארים על כל השכלוליאדה והלווייניאדה והגאדג'טיאדה והג'יפים והמטוסים וכלי המשחית שלהם לא יכולים אפילו לחלום עליה, כי אפילו בחלומות שלהם הם לא יצליחו להשתוות לקלינדה. בחלומות שלי היא כבר נוסעת מתמידה.
אז רק בגלל קלינדה המשכתי לקרוא את הספר. תודה, קלינדה. היי שלום ותבואי אלי כל יום לחלום.
ליסבת סאלנדר היא סוג-של קלינדה, אבל במופרעת. נערה בהפרעה.
היא סוג-של עוזרת למיכאל בלומקוויסט בחקירה שהוא מנהל.
מיכאל בלומקוויסט הוא עיתונאי כלכלי מזן מתן חודורוב. נו, האנליסט הרובוטי ההוא. קרוב לוודאי שבלומקוויסט העיתונאי יהיה בבת עינה של שלי יחימוביץ', רק ביותר מבוגר, יותר חתיך, יותר גבוה, יותר עשיר, יותר סקסי וגם יותר הטרוסקסואל.
שניהם ביחד וכל אחד לחוד חוקרים תעלומה מלפני ארבעים שנה.
ואני שואלת את עצמי איך אנשים מוצאים תמונות ומסמכים ומכתבים וראיות ומה-לא מלפני ארבעים שנה, ואני לא מצליחה למצוא את מה שקניתי רק אתמול? זה ההבדל בין להיות שוודי נייטיב אמיתי שיונק איקאה כבר ברחם לבין ישראלי אפריקאי ברפובליקת בננות עולם שלישי.
השוודים האלה, ימח שמם, יודעים לעשות מתח. בעיקר ימח שמה של מרגוט וולסטרום שרת החוץ. אינשאללה תינעל במרתף של מרטין ונגר כשהוא עצבני במיוחד.
ליסבת כבר הייתה מוצאת עליה כל מיני פרטים שהיו סותמים את הפה המסריח שלה לתמיד, אבל אם זה תלוי בי, אני מעדיפה לתת את העבודה הזו לקלינדה.
וראיתי גם את הסרט.
הסרט השוודי לא נאמן למקור. זה ממש לא בסדר.
גוטפריד הוא האחיין של הנריק! הוא לא אחיו.
הרייט ומרטין ונגר הם הנכדים של אח של הנריק. הם לא האחיינים שלו!
אניטה ונגר לא מתה.
לססיליה ונגר היה קשר מיני עם מיכאל בלומקוויסט.
אריקה ברגר די התנדפה מהסרט.
כל פרשת ונדסטרום התנדפה גם היא.
הבת של בלומקוויסט היא זו שפיצחה את צופן המספרים ולא ליסבת.
בלומקוויסט ביקש לצרף עוזרת מחקר. ליסבת ממש לא פנתה אליו מיוזמתה!
וזה רק מדגם.
ועם הסרט האמריקאי אני אפילו לא רוצה להתעסק. הגירסה שלהם בטח עברה במגרסה.
ולא הבנתי למה כריסטינה ריצ'י מופיעה על העטיפה.