עוד אחת מהסיבות המצוינות שהחורף הגיע היא שאם חלילה טרם קראתם את "מראות מצחיקות" של עליזה אלראי (או אם קראתם והתגעגעתם) הנה, זה בדיוק הזמן לחלוט איזה גבעול לואיזה להעביר את הנייד למצב טיסה ולהכנס אל עולם שכולו טוב. לא שאני בעד השוואות, אבל אם כבר תרבות ספניולית וירושלים של פעם, בעיני מדובר בגרסה המוצלחת הרבה יותר מאשר "מלכת היופי של ירושלים", שכדרכן של מלכות יופי זכו בהרבה יותר יחסי ציבור, ובעיני באופן לא מוצדק דיו. שניהם מתארים את המציאות הירושלמית הייחודית של עדת הספרדים בתקופה שמתחילה בסביבות מלחמת העולם הראשונה ונמשכת עד לעשורים הראשונים של תקומת מדינת ישראל, בשניהם קולה של הנכדה מתכתב דרך הסבתה עם הסיפור המשפחתי הנרחב, שניהם ספרי ביכורים ועדיין רב הפער בין השניים.
"מראות מצחיקות" הוא סיפורה של עליזה, ילדה שגדלה בחדרה ומרגישה שיש לה שם של פרה עבריה, אבל למעשה אמורה לחוש ברת מזל על שלא קיבלה את השם אלגרה או שמחה, אלא 'שם עברי מודרני'. הוריה של עליזה שרויים ביחסים שנעים בין איומים למבעיתים, וכך היא מוצאת את עצמה נעה בטלטלה באוטובוסים בין חדרה לירושלים עם אמה, הלוך ושוב אל סבתה.
סבתה של עליזה התאלמנה בגיל צעיר כשבעלה ברח מגיוס לצבא הטורקי במהלך מלחמת העולם הראשונה, ולבסוף נפטר במחבואו ממגפת טיפוס. היא נותרה עם בת קטנה לבדה, ופחות או יותר מאז החלה למלא את אותו קיר בבית בתמונות המתים שמבעיתות את שנתה של עליזה הקטנה. היחסים בין הסבתא והאם מורכבים, סוערים, קרובים אך בהחלט לא פשוטים. לתוך כל מורכבות האם ובת הזו, ומורכבות האבא-אמא הזו, נולדת עליזה וגדלה, מנסה לפלס איזה נתיב משל עצמה אך על הדרך גם סופגת ריחות, טעמים וקולות ייחודיים ומרתקים.
זהו. יותר לא מגלה לכם, לכו תקראו בעצמכם :)
טרם ערכתי מחקר שדה מקיף על עברה של הסופרת, שזהו לה ספר ביכורים, אך בפשטות נראה כי הספר הוא קרוב לגרסת אוטוביוגרפיה (ולו בשל העובדה ששם הגיבורה-ילדה הוא כשמה של המחברת). הספר מצליח באופן מופתי לחמוק מבורות, שלא לומר, תהומות, שמאפיינים ספר ביכורים, הוא מצליח לספר סיפור באופן מעורר השתאות, אך לא מתאמץ מידי או נחוש מידי או עמוס מידי, או כל מידי אחר.
בקיצור כבר הבנתם יקרים, מומלץ בחום, ולא רק לספניולים.
