ממליצה על הספר. מסופר על יחסים בין כלה לחמותה.
ניתן למצוא נקודות להזדהות...כתוב קליל וזורם.

לא יכולתי לכתוב מדויק יותר מהביקורת שכתב זאבי קציר. אני מזדהה עם כל מילה שלו:

ציפיתי לגדולות למרות שאוליב קיטרידג' היא הדמות הראשית בספר, והפרקים היותר מעניינים הם אלו שקשורים בה, הוא שזור לכל אורכו בפרקים שמוקדשים לתושבים אחרים בעיירה ושמה נקשר בהם כבדרך אגב כמי שהייתה מורה של אותה דמות בפרק או בשל נסיבות אחרות. אלו הם הפרקים שלטעמי פחות מעניינים בספר.

אין ספק שאליזבט סטראוט יודעת לכתוב אבל להתרשמותי, הבעיה המרכזית של הספר הזה שהוא לא מספיק מעניין, הדמות של אוליב קיטרידג', מורה בגמלאות ואשה בוטה ודעתנית, היא דמות נרגנת ומעצבנת. אני הצלחתי להינות ממנה רק כשצפיתי בסדרה. פרנסס מקדורמנד, שהיא שחקנית נדירה, הפיחה חיים בדמות הספרותית ונתנה לה עומק באופן כזה שהסתיר את השעמום הבסיסי שחוויתי מהספר.ות והתאכזבתי. לא יכולתי לכתוב נכון ומדויק יותר ממה שכתב זאבי קציר על הספר. אומנם לפני שנים מספר אבל כתוב במדויק כפי שאני הרגשתי בתום הקריאה:"

ספרון זה מצריך לדעתי לקרוא פעמיים.
בקריאה הראשונה קוראים את העלילה כפשוטה.
בקריאה השניה ניתן "לרדת" לעומקם של הרמזים המשובצים בעלילה. לדוגמא: שמה של הגיבורה
אנה-מגדלנה באץ': יתכן ה אנה היא אימה של מרים אימו של ישוע, ומגדלנה היא שמה של מרים המגדלית, האישה החוטאת בברית החדשה, לרמוז ששתי ישויות חיו בנפשה. "באץ'", : כך מבטאים בספרדית את שמו של המלחין יוהן סבסטיאן באך. מדובר במשפחה שחיה ונושמת מוזיקה: אביה של אנה היה מורה לפסנתר ומנהל קונסרבטוריון, בעלה, מנהל תזמורת, ובנם הוא צ'לן וירטואוז.
לאוהבי ספריו של גבריאל גרסיה מארקס.

רומן היסטורי מרגש על המלחמה נגד העבדות.
היו רגעים בהם הרגשתי שהכתיבה פחות "זורמת" לעומת ספריה הקודמים של אליסון ריצ'מן
ולפעמים היו דברים פחות חשובים להתפתחות העלילה.
הסיפור מרגש ומעניין!!
ניתן להזדהות עם העבדים ועם המישפחות. הסיפור נוגע בבעית הגזענות, אפליה בין אנשים
ויש בו אהבה, הקרבה ואומץ של הנשים לעשות הכל למען יקירהם.
ממליצה

דעתי שונה מהביקורות המלהיבות שקראתי על הספר.
לדעתי: הספר ארוך מדי . תאור החברות בין ה- 3 נמרך על מני כ 300 עמודים. תיאורי יחסי המין הינם תיאור שלא מוסיף לעליה בפירוט שלו. לא תמיד תיאורי מין עושים את הספר מעניין יותר. לדעתי במיקרה הזה פשוט לא מתאים. בכל פרק זמן התרחשות אחרת (פרק 12: 12.12.2017. בפרק הבא: יולי 1988.) בכל פרק מתווספים שמות. קשה לעקוב אחריהם ועל אחת כמה וכמה שלאורך 200 עמודים למשל מופיע דמות בשם עמנואל ולאחר מכן בעלילה מופיע הוא בשם עמנואל דמאם ולבסוף רק דמאם.אין עיקביות בשמות. בעמוד- 527 מופיעה אליאן פולו מי זו?? בהמשך בעמוד 530 מסתבר שזו – לילי.. החל מעמוד 500 מתחילה "תזוזה" שגם בה יש שמות נוספים .

התאכזבתי. קראתי ספר זה לאחר שקראתי ביקורות חיוביות.
מספיק לקרוא את הכתוב בגב הספר ולדעת את העלילה כולה. ה
השפה פשוטה, הדמויות שטחיותת אין מתח קריאה.
לא מרתק מתאים הוא לספרות הרומן הרומנטיי של שלגי.כגודל הציפיה - גודל האכזבה.
יתכן וזה בגלל הגיל - וספר זה מיועד לקהל צעיר .
בכל אופן תחושותי נשארו: ספר שטחי לא מרתק

זהו סיפור אחד שבתוכו רקומים עוד 3 סיפורים:
לאורך כל הספר זורם סיפורה של יעל עיתונאית, נשואה בת 40 אשר חייה הפכו לשיגרה
ונשאבת לרומן בו מנסה היא למצוא את הניצוץ והריגוש שאבד.
תוך כדי סיפורה זה נחשף הקורא לסיפור חיו של אביה...עד למותו
והסיפור השלישי הוא על חייה של סבתא ג'ולייט .
בין לבין קטעים של יעל העורכת סקר על חיי זוגיות.
במהלך הקריאה ניתן לחוש את ההתאהבות, הכאב, ההתלבטויות..הזדהות עם יעל לאורך הסיפור.
אהבתי את הספר וממליצה אני לקוראים בני ה- 40 +.
צעירים יותר ורווקים לדעתי לא הזדהו עם הכתוב.

ספר זה הנו מקבץ של סיפורים על אנשים בודדים בחברה הקיבוצית השוללת את קיומו של הפרט , רצונותיו ומהוויו.
עמוז עוז מביא לקוראים במלים ובמשפטים מדויקים את סיפורם של הדמויות והתמודדותן מול השינויים ברוח הזמן.
כל הסיפורים אינם מסתיימים בפתרון אלה במשפט ממנו ניתן להמשיך לדמיין ולספר את הסיפור.
חוץ מהסיפור האחרון ,אספרנטו" בה העלילה מסתיימת במותו של מרטין ואשר יחד אתו מתה גם האידאולוגיה הקיבוצית.
נהניתי לקרוא ספר זה וממליצה אני עליו.

יצירה מוצלחת נוספת של אייטמטוב.
בשפתו העשירה מתואר סיפורו של איליאס נהג משאית קירגיזי המתאהב באסל נערה כפרית וכנגד המסורת הם בורחים יחדיו. אליאס מאבד את אהבתו במו ידיו.
הספר כתוב בפשטות, ונקרא בנשימה אחת.
מצד אחד הסיפור נראה כה רחוק מאיתנו...אבל במחשבה לעומק גם אנו נמצאים במרוץ בחיינו ורוצים להשיג עוד ועוד ובדרך הורסים לא פעם את הדברים החשובים לנו.
ממליצה בחום.