“הסופרת רדודה. הכתיבה בעברית עילגת. סיפור שטותי. הגברת לב אלדר לא ראויה לתואר סופרת.”

“ספר פנטסטי. יעל היא עורכת עיתון ונשואה לבועז שהוא איש אפור שלא מרגש אותה. יעל מבקרת בארצות הברית בתערוכת אופנה ופוגשת את דרור שהוא יבואן יין נהנתן ושניהם פותחים ברומן סוער. הריגוש הזה מתדלק את יעל הרעבה לשינוי בחייה. מסע ההסתרה מבעלה ומשפחתה הופך את עולמה וריגשותיה. מאוד נהניתי מהכתיבה השוטפת ומהשפה העשירה בצורה יוצאת דופן. ספר שנותן חומר למחשבה למי שהולך להרפתקאות כאלו.”

“על נישואין נאמר שזה הרבה יותר משתי זוגות רגליים ערומות במיטה. עכשיו שכבר דימיינתם לעצמכם את התמונה הזו, ארחיב מעט על קצהו של המזלג ועד כמה שאפשר, מבלי לקלקל את חווית הקריאה בסיפור הזה. הספר נכתב מפיה של יעל אלדר, בת 40 נשואה לבועז ולהם שני ילדים. יעל עובדת כעורכת מדור "הלייף סטייל" במוסף היומי של עיתון יומי ובועז גרפיקאי. בועז קיבוצ'ניק לשעבר ("ילד טוב") וכמו לא מעט עצמאים עובד על בסיס מזדמן ומתפקד לעיתים כאם המשפחה. בתא המשפחתי הזה יעל היא המפרנסת העיקרית שמביאה משכורת "בטוחה" הביתה. יעל במסגרת כתבותיה עורכת תחקיר על זוגיות. שם התחקיר: "זוגות בזיג זג". מטרת הכתבה לגלות איך זוגות אחרים חיים, ומהו הסוד לאריכות ימי הזוגיות ואולי, בעזרת הטיפים שהיא תקבל יעל תוכל להחזיר את הזוגיות שלה להילוך המתאים. החיים בזוג משולים לעץ, ככל שתשקה, תדשן, תגרף ותאוורר את האדמה מסביב לשורשיו, כך העץ יעניק יותר ויותר פירות טובים ועסיסיים. קלישאה ידועה אני לא מגלה לכם את "אמריקה" נכון? ציטוט עמוד 13: ..."זוגיות צריך לבשל על אש קטנה ולבחוש כל הזמן, כמו ריבה. אחרת זה נשרף". במסגרת העבודה יעל טסה לניו-יורק לסקור את שבוע האופנה. בטיסה היא פוגשת את דרור פלג-יבואן יינות. לאחר הכרה שטחית והחלפת כרטיסי ביקור במטוס, ייוולדו עוד הרבה מפגשים ביניהם ומתחיל להתפתח רומן... דרור-איש נמרץ, מסמן מטרה ורץ לכבוש אותה ויעל נפלה לו בדיוק בנקודת "האל-חזור". יעל מתאהבת ומתחילה להרגיש פרפרים בבטן. כל טלפון של דרור גורם לה לשנות את תוכניותיה ויהי מה... גם במחיר של לוותר על בילוי עם הילדים, לרקום מיני קומבינות כדי להיות עם דרור, לברוח לכמה שעות מהעבודה, לספר סיפור שהיא תקועה בזיכרון יעקב אצל חברה וכו'. יעל משקרת לכל העולם ואשתו ומתחילה לנסוע ברכבת חיים שאיבדה את הבלמים. ציטוט עמוד 102: "מה יש בו בגיל ארבעים, שגורם לנו להפוך את העולם שלנו על פיו ולהאמין שאין עונש ביציאה, שהופך אותנו לנמרות חשופות ניבים שמתפשטות מעורן ומזכיר לנו שעוד מעט נמות, ושכדאי להספיק לחיות?" ציטוט עמוד 123: "חיבקתי את השקר הוא התלפף סביבי והתאמץ לעצום עין". בדרך כלל צרות תמיד באות בצרורות... יעל חווה במקום העבודה משבר. העורך הותיק והמנוסה מתחלף לבחור צעיר, כשמטרת המערכת להוריד עלויות תפעול על חשבון פיטוריהם של העובדים הוותיקים, וגיוס אנשים צעירים בעלויות נמוכות. אגב, מאוד מתאים למה שקורה בימים אלה לתקשורת ולמערכת העיתונות בכלל מאז התפתחות האינטרנט, הטכנולוגיה והעידן האלקטרוני. אישית לא הזדהתי עם יעל אפילו כעסתי עליה. לא אהבתי את השקרים, את יחסה לבועז ואת המחיר הכבד שכולם שילמו בגללה. זה לא היה הוגן! תוך כדי קריאה רציתי לשאול אותה... למה את באה בטענות? איפה את בכל הסיפור הזה? מה את תורמת לעץ הזוגי? בעלה מתמודד עם גידול והטיפול בילדים והיא לעומתו "חוגגת"...ציטוט עמוד 199: "לאחר שקילפנו זה את זה מעטיפות החושך, נשפנו תחרת אבק מעל מנעולים מוצפנים. הסרנו את אהילי הנייר ממנורות הזמן והפקדנו איש ואישה את ציפור הנפש בכפו של האחר בידיעה שלחיצה רבה או נוקשה מדי מסוכנות באותה מידה?" הכתיבה זורמת, יש כמה "יהלומי לשון" ומטאפורות שאהבתי ומאידך גיסא, שפה שפחות התחברתי אליה ואף מטאפורות שפחות נצמדו לי בראש. כאחת שקוראת ספרים היה לי קצת מוזר, משום בדרך כלל סופר משתמש בשפה אחידה לאורך כל הספר, אם כי אולי הספר נכתב בתקופות שונות של הסופרת, עם הפסקה גדולה באמצע והשוני מתבטא "בגובה השפה". בתוך הסיפור משולב הסיפור האמיץ של סבתא רבתא של יעל – ננה גו'לייט שמוסיף תיבול נוסף לכל הסיפור חיים של יעל ובועז אלדר. זהו סיפור על אנשים מהחיים ומאפשר לנו להציץ לכמה תחומים: על מסלול הדוגמנות ומחיר הרזון שדובר עליו לא מעט בתקשורת, על מערכת העיתונות הכתובה שמצטמקת ואט אט נעלמת, זוגיות, על מערכות יחסים "גנובות", מערכות יחסים של הורים וילדים, וכמובן שאין להתעלם מהמחיר שיש לשלם עליו. אהבתי את השמות שנבחרו לשחקנים הראשים בתאטרון הזה: דרור פלג-המאהב... "דרור" קרי חופש, שם של ציפור ו"פלג" הפלגה, נחל, מים זורמים, חיים. (החופש שיעל העניקה לעצמה). בועז אדלר- הבעל של יעל... "בועז" במקרא מתואר כאיש רגיש ואוהב אדם. בבועז שלנו יש הרבה "שקט" עם המון עוצמה. "אדלר" ו"אלדר" –היפוך של האותיות האמצעיות והמקור הוא משם משפחתה של הסופרת. לכל הסיפור הזה מתחברת אמילי החברה של יעל שמהווה עבורה "כותל" וגם כיסוי לכמה בלופים. אני יכולה כבר לספר לכם שאהבתי את בועז אם כי קצת הפריע לי מעט "החנון" שבו. לפעמים גערתי בו: למה אתה כזה חנון? תפסיק להיות ילד טוב ירושלים? מה אתה לא רואה שהיא מצמיחה לך קרניים? ... נו תגיד כבר... דבר... פתח את פיך... זה לא עזר לי... עיצוב הכריכה מקסים. אהבתי את הצבעים החמים שיש בהם הרבה עוצמה ומרמזים על סערת הרגשות שהתחוללה ביעל. על גבי הצבעים התוססים הללו מתנוסס צילום של אישה ותמונה קטנה של אישה מבוגרת. ממליצה בחום במיוחד לכל הזוגות שמגלים שיש אצלם קצת שגרה ושצירי הדלתות מתחילים להשמיע מוסיקת חיכוך לא נעימה לאוזן... תרתי משמע. תיהנו! וגם את הספר הזה אני מכניסה לרשימת ספרי הקיץ הקלילים שלי. לי יניני”

“ענת לב - אדלר,ספר ביכורים שלה,חבל שאין יותר מ 5 כוכבים.הייתי נותנת 10 כוכבים. מי מאיתנו לא יודעת מזה גיל ארבעים,זה הגיל שאנחנו עדיין פורחות,אבל מצד שני הזוגיות הופכת לשגרא, אין רגושים של הנערות,ואנחנו עדיין נאחזות ,רוצות להתרגש ,להרגיש שאנחנו עדיין צעירות ומחוזרות. ענת עיתונאית בגיל ארבעים נוסעת ליציג את העתון שבא היא עובדת ,פוגשת את דרור נשוי ומחפש רגושים. מתפתח בניהים סוג של רומן תשוקתי,עם המון יסורי מצפון מוצאת את עצמה ענת נקרעת,בין משפחתה בעלה ושני ילדיה, לתשוקה ריגושים עם דרור. קראתי את הספר בשקיקה כתוב בצורה נהדרת קולח ,אמיתי. מומלץ.”

“הסופרת רדודה. הכתיבה בעברית עילגת. סיפור שטותי. הגברת לב אלדר לא ראויה לתואר סופרת.”

“ספר פנטסטי. יעל היא עורכת עיתון ונשואה לבועז שהוא איש אפור שלא מרגש אותה. יעל מבקרת בארצות הברית בתערוכת אופנה ופוגשת את דרור שהוא יבואן יין נהנתן ושניהם פותחים ברומן סוער. הריגוש הזה מתדלק את יעל הרעבה לשינוי בחייה. מסע ההסתרה מבעלה ומשפחתה הופך את עולמה וריגשותיה. מאוד נהניתי מהכתיבה השוטפת ומהשפה העשירה בצורה יוצאת דופן. ספר שנותן חומר למחשבה למי שהולך להרפתקאות כאלו.”

“על נישואין נאמר שזה הרבה יותר משתי זוגות רגליים ערומות במיטה. עכשיו שכבר דימיינתם לעצמכם את התמונה הזו, ארחיב מעט על קצהו של המזלג ועד כמה שאפשר, מבלי לקלקל את חווית הקריאה בסיפור הזה. הספר נכתב מפיה של יעל אלדר, בת 40 נשואה לבועז ולהם שני ילדים. יעל עובדת כעורכת מדור "הלייף סטייל" במוסף היומי של עיתון יומי ובועז גרפיקאי. בועז קיבוצ'ניק לשעבר ("ילד טוב") וכמו לא מעט עצמאים עובד על בסיס מזדמן ומתפקד לעיתים כאם המשפחה. בתא המשפחתי הזה יעל היא המפרנסת העיקרית שמביאה משכורת "בטוחה" הביתה. יעל במסגרת כתבותיה עורכת תחקיר על זוגיות. שם התחקיר: "זוגות בזיג זג". מטרת הכתבה לגלות איך זוגות אחרים חיים, ומהו הסוד לאריכות ימי הזוגיות ואולי, בעזרת הטיפים שהיא תקבל יעל תוכל להחזיר את הזוגיות שלה להילוך המתאים. החיים בזוג משולים לעץ, ככל שתשקה, תדשן, תגרף ותאוורר את האדמה מסביב לשורשיו, כך העץ יעניק יותר ויותר פירות טובים ועסיסיים. קלישאה ידועה אני לא מגלה לכם את "אמריקה" נכון? ציטוט עמוד 13: ..."זוגיות צריך לבשל על אש קטנה ולבחוש כל הזמן, כמו ריבה. אחרת זה נשרף". במסגרת העבודה יעל טסה לניו-יורק לסקור את שבוע האופנה. בטיסה היא פוגשת את דרור פלג-יבואן יינות. לאחר הכרה שטחית והחלפת כרטיסי ביקור במטוס, ייוולדו עוד הרבה מפגשים ביניהם ומתחיל להתפתח רומן... דרור-איש נמרץ, מסמן מטרה ורץ לכבוש אותה ויעל נפלה לו בדיוק בנקודת "האל-חזור". יעל מתאהבת ומתחילה להרגיש פרפרים בבטן. כל טלפון של דרור גורם לה לשנות את תוכניותיה ויהי מה... גם במחיר של לוותר על בילוי עם הילדים, לרקום מיני קומבינות כדי להיות עם דרור, לברוח לכמה שעות מהעבודה, לספר סיפור שהיא תקועה בזיכרון יעקב אצל חברה וכו'. יעל משקרת לכל העולם ואשתו ומתחילה לנסוע ברכבת חיים שאיבדה את הבלמים. ציטוט עמוד 102: "מה יש בו בגיל ארבעים, שגורם לנו להפוך את העולם שלנו על פיו ולהאמין שאין עונש ביציאה, שהופך אותנו לנמרות חשופות ניבים שמתפשטות מעורן ומזכיר לנו שעוד מעט נמות, ושכדאי להספיק לחיות?" ציטוט עמוד 123: "חיבקתי את השקר הוא התלפף סביבי והתאמץ לעצום עין". בדרך כלל צרות תמיד באות בצרורות... יעל חווה במקום העבודה משבר. העורך הותיק והמנוסה מתחלף לבחור צעיר, כשמטרת המערכת להוריד עלויות תפעול על חשבון פיטוריהם של העובדים הוותיקים, וגיוס אנשים צעירים בעלויות נמוכות. אגב, מאוד מתאים למה שקורה בימים אלה לתקשורת ולמערכת העיתונות בכלל מאז התפתחות האינטרנט, הטכנולוגיה והעידן האלקטרוני. אישית לא הזדהתי עם יעל אפילו כעסתי עליה. לא אהבתי את השקרים, את יחסה לבועז ואת המחיר הכבד שכולם שילמו בגללה. זה לא היה הוגן! תוך כדי קריאה רציתי לשאול אותה... למה את באה בטענות? איפה את בכל הסיפור הזה? מה את תורמת לעץ הזוגי? בעלה מתמודד עם גידול והטיפול בילדים והיא לעומתו "חוגגת"...ציטוט עמוד 199: "לאחר שקילפנו זה את זה מעטיפות החושך, נשפנו תחרת אבק מעל מנעולים מוצפנים. הסרנו את אהילי הנייר ממנורות הזמן והפקדנו איש ואישה את ציפור הנפש בכפו של האחר בידיעה שלחיצה רבה או נוקשה מדי מסוכנות באותה מידה?" הכתיבה זורמת, יש כמה "יהלומי לשון" ומטאפורות שאהבתי ומאידך גיסא, שפה שפחות התחברתי אליה ואף מטאפורות שפחות נצמדו לי בראש. כאחת שקוראת ספרים היה לי קצת מוזר, משום בדרך כלל סופר משתמש בשפה אחידה לאורך כל הספר, אם כי אולי הספר נכתב בתקופות שונות של הסופרת, עם הפסקה גדולה באמצע והשוני מתבטא "בגובה השפה". בתוך הסיפור משולב הסיפור האמיץ של סבתא רבתא של יעל – ננה גו'לייט שמוסיף תיבול נוסף לכל הסיפור חיים של יעל ובועז אלדר. זהו סיפור על אנשים מהחיים ומאפשר לנו להציץ לכמה תחומים: על מסלול הדוגמנות ומחיר הרזון שדובר עליו לא מעט בתקשורת, על מערכת העיתונות הכתובה שמצטמקת ואט אט נעלמת, זוגיות, על מערכות יחסים "גנובות", מערכות יחסים של הורים וילדים, וכמובן שאין להתעלם מהמחיר שיש לשלם עליו. אהבתי את השמות שנבחרו לשחקנים הראשים בתאטרון הזה: דרור פלג-המאהב... "דרור" קרי חופש, שם של ציפור ו"פלג" הפלגה, נחל, מים זורמים, חיים. (החופש שיעל העניקה לעצמה). בועז אדלר- הבעל של יעל... "בועז" במקרא מתואר כאיש רגיש ואוהב אדם. בבועז שלנו יש הרבה "שקט" עם המון עוצמה. "אדלר" ו"אלדר" –היפוך של האותיות האמצעיות והמקור הוא משם משפחתה של הסופרת. לכל הסיפור הזה מתחברת אמילי החברה של יעל שמהווה עבורה "כותל" וגם כיסוי לכמה בלופים. אני יכולה כבר לספר לכם שאהבתי את בועז אם כי קצת הפריע לי מעט "החנון" שבו. לפעמים גערתי בו: למה אתה כזה חנון? תפסיק להיות ילד טוב ירושלים? מה אתה לא רואה שהיא מצמיחה לך קרניים? ... נו תגיד כבר... דבר... פתח את פיך... זה לא עזר לי... עיצוב הכריכה מקסים. אהבתי את הצבעים החמים שיש בהם הרבה עוצמה ומרמזים על סערת הרגשות שהתחוללה ביעל. על גבי הצבעים התוססים הללו מתנוסס צילום של אישה ותמונה קטנה של אישה מבוגרת. ממליצה בחום במיוחד לכל הזוגות שמגלים שיש אצלם קצת שגרה ושצירי הדלתות מתחילים להשמיע מוסיקת חיכוך לא נעימה לאוזן... תרתי משמע. תיהנו! וגם את הספר הזה אני מכניסה לרשימת ספרי הקיץ הקלילים שלי. לי יניני”

“ענת לב - אדלר,ספר ביכורים שלה,חבל שאין יותר מ 5 כוכבים.הייתי נותנת 10 כוכבים. מי מאיתנו לא יודעת מזה גיל ארבעים,זה הגיל שאנחנו עדיין פורחות,אבל מצד שני הזוגיות הופכת לשגרא, אין רגושים של הנערות,ואנחנו עדיין נאחזות ,רוצות להתרגש ,להרגיש שאנחנו עדיין צעירות ומחוזרות. ענת עיתונאית בגיל ארבעים נוסעת ליציג את העתון שבא היא עובדת ,פוגשת את דרור נשוי ומחפש רגושים. מתפתח בניהים סוג של רומן תשוקתי,עם המון יסורי מצפון מוצאת את עצמה ענת נקרעת,בין משפחתה בעלה ושני ילדיה, לתשוקה ריגושים עם דרור. קראתי את הספר בשקיקה כתוב בצורה נהדרת קולח ,אמיתי. מומלץ.”