“מזה שבע שנים שאינני חלק מההוויה הישראלית.
עברתי למקום אחר, ספגתי תרבות שונה והמעבר עשה לי רק טוב.
כשמתרגלים למקום חיובי, שמיטיב עמך אתה שוכח את הרע, המעצבן וחסר הסבלנות.
גם אם ניחנת באופי הכי שאנן שיש, אנשים מסוימים, חום מהביל וצפיפות בלתי נסבלת יכולים לעשות בך שמות וזה מה שקרה לי כשחייתי בישראל: הייתי נרגנת ולקחתי הכל ללב, כעסתי על ילדיי, בפרט על הבכור שהיה שובב גדול ותמיד פעל עפ״י דרכו (היום אני מעריכה אותו על כך). החיטוט הבלתי פוסק של האנשים מסביבי (לאו דווקא של המשפחה), הציק לי והחשיבה הזאת שכל אחד יודע יותר טוב ממני כיצד עלי לחיות את חיי הטרידה את מנוחתי.
המעבר לארץ חדשה היה מבלבל אך בו זמנית גם מבורך; לא חיפשתי חברים חדשים ורק רציתי שיניחוני לנפשי, אחת ולתמיד.
זה קרה בטבעיות כי התרבות שונה מאוד ולאף אחד לא באמת אכפת ממך. קל יותר להיות אינדיבידואל בארה״ב מאשר בארץ הקודש.
כשקראתי את ספרה של הדס, ״דלת מול דלת״ נזרקתי שוב בעל כורחי לברבריות הישראלית, לוולגריות ולחוסר המנוחה התמידי שמאפיין את אזרחי המדינה הקטנה. זה לא היה תמיד נחמד, לעיתים חשתי קוממיות, זעם או אולי הרגשה שהסופרת הקצינה את דמויותיה בכוונה והעניקה להן תכונות שלא עומדות באף מכון תקנים נורמלי של האנושות.
אך לאחר הקריאה שהייתה יש לציין נעימה מאוד וקולחת הגעתי למסקנה שזה חלק מהקסם הסיפורי.
רלי ואוסי הן שכנות המתגוררות דלת מול דלת. הן שונות מאוד באופיין ובמערך משפחתן. בסתר ליבן הן בזות אחת לשנייה ולא מבינות כיצד התא המשפחתי יכול לעבוד עם סוג כזה של בעלים וקריירה עמוסה או אחת שאינה בנמצא אך מכיוון שהן גרות כה קרוב ובאותו בניין אין מניעה מלהתערב זו בחייה של זו עד כדי תעוקה נפשית, עד שנוצר פלונטר, בלגן.
ביום בהיר אחד פוגשת רלי הגמלונית איש מכירות שאפתן שמציע לה לכנס את דיירי הבניין ולשכנעם לבנות מרפסת שמש וחדר ממ"ד חינם אין כסף ומאותו הרגע היא נעשית אובססיבית וחדורה מטרה לשכנע את השכנים להסכים לפרויקט החלומי על מנת שתהיה לה קצת שלווה ובאחד הימים תוכל לנוח מתלאות החיים על אותו בלקון קטן עם קצת שמש, משקיף לים וטומן בחובו כורסא נוחה וחלומות בהקיץ.
היא נטפלת לאוסי השכנה ממול. הנכונה, השיקית, הקרייריסטית ועושה לה מעין שטיפת מח ועל הדרך מנסה להכין אותה לקראת הבאות: ילד נוסף והתמודדות עם בעל שאינו תמיד נוכח.
אנו למדים על הנשים, על הבעלים בחייהן שהצטיירו לי כגרוטסקיים ומגוחכים ועל מוסר העבודה בעיר הגדולה.
"סקס והעיר הגדולה" בגרסה לבנטינית או נכון יותר לומר אין-אונות.
העלילה חביבה ודיי זורמת, הדמויות צבעוניות אם כי שטחיות, שלא לומר סתומות קמעה.
אך זה עובד ובמשך שעה, שתיים הרגשתי שאני איתן; בפ"ת או אולי אפילו כ"ס שומעת רעש, צעקות והמולה וכשזה נגמר, חשתי הקלה.
פתרון מצוין להימרח על הספה אם גרים בשיקגו למשל ובחוץ מינוס 21 מעלות.”
