"ההבדל בין סופר טוב וסופר רע הוא רק בזה שלסופר טוב יש מכשיר האזנה יותר רגיש וחודר יותר עמוק".
את המשפט הזה משחיל <mark>אריה אקשטיין</mark> בין אחד מעמודיו ובאותו הרגע אין לי ספק לאיזה צד של המתרס הוא שייך.

"דודה אסתר" הפתיע אותי מאוד שכן, לא תכננתי בכלל לקרוא אותו אבל משהו בתוכי אמר לי שכדאי. אולי הפעם אהיה זאת אני שאמליץ לאבי על ספר וטוב ולא להפך.

זהו סוג של יומן מסע עלילתי אודות אברום לייב, ילד בן ש

מאז הספר הראשון של <mark>אריה אקשטיין</mark> שקראתי, הכרתי אותו קצת יותר. כלומר חיפשתי עליו כל מיני שביבי מידע, ומהתמונה שהרכבתי, התרשמתי מאוד ממנו כאדם. (מצרף למטה קישור לראיון איתו, שווה לקרוא).

הספר הזה הוא המשך אמנם לא ישיר אך עדיין המשך, של הספר "דודה אסתר".
כמעט חצי שנה מאז שקראתי אותו, ואני זוכר אותו מאוד טוב, ולא סתם. התחברתי מאוד לסגנון של הספר ולאריה עצמו שכאמור אז, הספר הוא סוג של אוטוביוגרפיה ע

זה סיפור על ילד אסופי, שמובא אל הקורא מעין סקרנית ובוחנת, של הצד הפחות נחמד של פולין דאז.
לא עוד שטעטלים או הקדש שיתן לכל הלך לנוח ולאכול, אלא זונות, גנבים ורוצחים.
נכון, זה לא כזה מיוחד, אבל יש משהו בעובדה שמדובר בילד קטן, שגורמת להכל לקבל גוון יותר אפלולי ומנוכר, גם בהתחשב בזה שמדובר בחוויות גולמיות יותר, כאלה נטולות מסקנות והיקשים.

אברום לייב לא מכיר את אבא שלו, ואמא שלו עוזבת אותו כשהוא

לרוב אני לא אוהב לדרג ולבקר ספרי סיפורת. ספרי סיפורת הם בעיני חוויה רגשית ואינדיבידואלית שקשה לתווך אותה במילים ובדירוגים.

אבל במקרה של הספר הזה החלטתי לחרוג ממנהגי, כי אני מרגיש שזהו אחד הספרים האנדררייטד ביותר שקראתי (במובן היחס בין האיכותיות הספרותיות והרגשיות שלו לבין החשיפה והפרסום שלו), ולכן אני רוצה להרים לו, ואולי אתרום לכך שיזכה לחשיפה וההערכה שהוא ראוי לה, 30 שנה אחרי שנכתב ועשור לאחר

חיי היהודים בפולין מסופרים מנקודת הראות הכי נמוכה בסולם החברתי. אברום לייב הוא ילד שננטש מחמת העוני של אמו, וחי ברחובות הגטו היהודי של לודז' בשנות השלושים.
הספר בנוי אפיזודות כמעט מנותקות זו מזו, כולן מסופרות בחוש הומור יהודי ובכולן מגיע אברום בן ה-8 לתובנות חיים של ילד. מאחורי העלילה הרבה ביקורת על מרקם החברה היהודית של אז.
מה עובר עליו? מתידד עם סוס שבוכה ביידיש, מצטרף ללהקת קרקס, מתידד עם גנב

העלילה מתרחשת בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה והשואה.
זהו סיפורו של הילד אברם-לייב המשוטט לבדו בעיר לודג' וסביבותיה. ברחוב דולנה נתקל הוא במגוון ברנשים: כייסים, פורצים, זונות אליהם הוא מתחבר המלמדים אותו דרכי הישרדות בעולם בדרכם הם, העושים הכל כדי לשרוד. אברם-לייב שורד בעולם בזכות דמיונו המפותח: בורא הוא עולם משכנע, נוגע ללב ומצחיק בתארו. הרבה קטעים מתאורים אלו מעלים חיוך ומוסיפים לחווית הקר