קורותיו ומעלליו של ילד יהודי המשוטט לבדו, או עם בני לוויה לשעה, בלודז' ובסביבותיה, בתקופת הדמדומים שלפני מלחמת העולם השנייה והשואה.

רחוב דולנה הוא רחובם של "היהודים בגסים", פועלים קשי-יום, סוחרים זעירים, ולצדם מגוון ססגוני של יהודים אנשי העולם התחתון: כייסים, פורצים, רוצחים וזונות למיניהן. את התמונה משלימים קומוניסטים לעת מצוא, חסידים ומתחסדים, ו"סתם" משוגעים. את הקהל הנכבד הזה מתאר אקשטיין בהומור חינני ובהרבה אהבה. הטיפוסים השונים - אלה שסובלים וגם אלה שגורמים סבל - מפיצים סביבם חום אנושי פשוט, ולעתים מזומנות גם חסד.

רחוב דולנה הוא גם סיפור על הקשר העמוק בין בדידות ואמנות. אברום-לייב שורד בעולם הזכות הסיפורים שהוא שומע ומשמיע. האנשים שהוא נאלץ להיפרד מהם והתלאות החוזרות ופוקדות אותו משמשים בידו חומר ליצירתו. בעזרת דמיונו העשים ולשונות הקולחת והעסיסית הוא בורא עולם משכנע, נוגע ללב ומצחיק.

זהו הרומן השני של אריה אקשטיין. הרומן הראשון שלו, "דודה אסתר", זכה בשבחים רבים והוא חוזר ונדפס באלפי עותקים.

שם הספר
דודה אסתר - צד התפר #