ביקורת ספרותית על הנרות בערו עד כלות מאת שאנדור מאראי
ספר מעולה

---

במונולוג שאורכו לילה שלם ואולי חיים שלמים משתלבים הגעגוע לעולם שכבר אינו קיים ולחברות שאולי לא הייתה מעולם. הערכים עליהם גדל הדובר- ערכים של נאמנות למולדת, למשפחה ולחברו- התרסקו אחד אחרי השני כשאישתו בוגדת בו עם חברו הטוב והמולדת, האימפריה האוסטרו- הונגרית הגדולה, לה הקדיש את חייו מתפרקת למרכיביה בתום מלחמת העולם הראשונה. עשורים ארוכים מתבודד הדובר באחוזת משפחתו, שריד אחרון לעולם שהוא חלק ממנו וממשיך להתקיים בזכות הצהרת נאמנותו אליו. בשנות הבדידות הארוכות הוא הוגה בחברות, בנאמנות ובמאורעות שהובילו לבריחתו של חברו ממנו.
הכתיבה המונולוגית קשה, והקורא מסיים את הלילה הארוך בו בערו הנרות עד כלות קצר נשימה ומותש, אך גם נפעם. התובנות על חברות אמת נוקבות ומעלות שאלות על טיבם של יחסינו אנו עם חברינו ובני משפחתנו. לקחת נשימה עמוקה, ולצלול.

» ביקורות נוספות של שירה
» ביקורות נוספות על הנרות בערו עד כלות