קראתי אותו בערבית ,"אולאד חארתנא" , מסופר נפלא , זה אחד הספרים שהביאו הרבה כאב ראש למחבר מאחר שהשתמש במוטיווים מסיפורי הנביאים ,הוא מספר את הוואי השכונה המצרית באמצע שנות החמישים באמצעות סיפורם של הנביאים ,כולל אדם,משה,ישו,מוחמד , אפשר ללמוד מהספר שהדתות הן בסך הכל אגדות ,אפשר גם ללכת בכיוון אחר על איך להשתמש בדת בצורה סיפורית , אני נשארתי מבולבל אבל כמובן שאהבתי את התעוזה והשפה הקולחת והיפה של נגיב בערבית ולמדתי דבר או שניים על השכונה המצרית והדמויות שלה ,ספר ללא ספק מעורר מחשבה











