ביקורת ספרותית על בית לנפש מאת יעקב מטרי

---

בית לנפש ספר שעורר בי השראה בחלקו ,אך לעס את עצמו בחלקו האחר , הכותב-פסיכואנאליטיקן יעקב מטרי מחפש בעזרתו של ויניקוט את הבית הראשון שאליו אנחנו נשאף תמיד החוויה ההרמונית ביותר הצלולה ביותר הזכה ביותר ,ויניקוט הוא איש מעניין ביותר ,איש הספונטניות והיש להבדיל מהאין והתאוריטיזציה של כל דבר , הוא רוצה לעסוק בתנאים לחוות את החיים ופחות לחפש את הפתולוגיה בכל דבר ובמה לא עובד , הוא מתחיל בשאלה אחרת , איך מאפשרים לצמח החיים לגדול ולפרוח ולא מנכסים חונקים נצמדים מדי או מתרחקים וזונחים הרי נוסחת החיים כבר בפנים ,איך נותנים (מאפשרים )לעצם החיוניות להיות ולקיים את עצמה , המחבר מעצם התחברותו לויניקוט מזמין את הקורא בחמימות ובאנושיות רבה כמיטב המסורת הוינוקוט...ת ,לטעמי התועלת בספר היא ההכרות והיישום של המושגים של ויניקוט , הספר מנסה להיות לירי פואיטי לפעמים מצליח לו ולפעמים לא וכשזה קורה אז יש חזרתיות דומה למשפט הזה שכתבתי בתחילת ביקורת ( החוויה ההרמונית ביותר הצלולה ביותר הזכה ביותר ) ,מילים שמנסות להגדיר אך הן מעייפות ומרחיקות ,די לפעמים במיקוד מסוים כדי לתאר מצב (אני תמיד נופל לכתיבה אסוציאטיבית כמו המחבר כיאה לבעל אונה ימנית מפותחת )
בספר אהבתי את הפרק שבו צוטטו אדוארד סעיד ופרימו לוי וסיפורה של ורגינה וולף ,וכן נהניתי מהפריזמה על מסעוד חאן פסיכואנאליטיקאי מוסלמי אמירקאי שיצא לי להכיר לראשונה ,הפנס שבו מחזיק הכותב והשטח אליו מופנה האור הינם מסקרנים ומעשירים ,תודה למחבר .

» ביקורות נוספות של אסמר
» ביקורות נוספות על בית לנפש