ביקורת ספרותית על קוטפת השקדים מאת סימונטה אניילו הורנבי
ספר בסדר

---

בעקבות מותה של משרתת, פורסמה מודעת אבל על ידי המשפחה שאצלה הועסקה. המודעה ורשימת האבלים גורמת לחרושת שמועות וניחושים, שהרי אין זה מקובל שהמשפחה שהעסיקה אותה תפרסם את דבר אבלה על משרתת...
אם בכך היה מסתיים העניין, ניחא, אולם המשפחה הוסיפה "חטא על פשע" וערכה לה גם את טקס האשכבה והקבורה - דבר שלא חמק מעיניהם הבוחנות של תושבי העיירה.
המשרתת שנפטרה השאירה הוראות מדויקות למשפחה: מה לעשות ברכושה המועט, מה לכתוב במודעת האבל והיכן לקבור אותה. ובנוסף, במידה והמודעה תיכתב ותנוסח בדיוק כפי שהורתה, וגם שאר ההוראות תמולאנה - היא מבטיחה להם עושר גדול.
מאחר ובעיירה ידעו שאין ברשותה עושר להוריש למשפחה, תמהו כולם מה פשרה של מחווה זו, ועם נוכחותו של ראש המאפיה המקומית בלוויה- בורסת הניחושים ברחבי העיירה המריאה לגבהים שלא נצפו עד אז.
המחברת סוקרת בפנינו חודש ימים בחייה של עיירה קטנה בסיציליה, טיפוסית כנראה, שאיבדה מעט מזוהר עברה, ומעט האנשים הרוצים להחיותה - אינם יכולים, או אינם מסוגלים. וכך, משלימים עם אפרוריות היום יום, מבלי יכולת להינתק ממנה ולהתקדם במעלה התרבות והיכולות האישיות שלהם.
סיפור שנותן מבט, בצורה די משעשעת, על הלכי הרוח בעיירה קטנה, ועל משמעות הדריכה במקום של אנשים. ואם ישנם כאלה שירצו להתנתק ולהתקדם - תמיד יהיו כאלה שייעצו להם להישאר בביצה הקטנה, המקומית, ולזנוח את חלומם.
בסיפור, דמויות רבות שצריכים לזכור, אולם בסוף הספר ישנו "מקרא שמות" (לא הכי נוח לחיפוש), שבו באים על מקומם בשלום נסיונותנו לזכור "מי נגד מי".
לא סבלתי, אך גם לא "נשפכתי".

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על קוטפת השקדים